1. בקשת רשות להגן כנגד תובענה לסכום קצוב בגין היטלי פיתוח על סך 102,036 ש"ח, אשר הוגשה על-ידי התובעת - המשיבה, עיריית חולון (להלן: "
העירייה").
2. על-פי הנטען בכתב התביעה, המבקשת הינה הבעלים של נכס מקרקעין ברחוב תמנע 15, חולון; המבקשת ביצעה עבודות בניה ללא היתר כדין בשטח של 281 מ"ר; על פי הוראות חוקי העזר על המבצע בנייה בין בהיתר כדין ובין אם לאו, לשלם לעיריה היטלי פיתוח המחושבים לפי שטח הבנייה. על פי הרישומים בפנקסי המשיבה חייבת המבקשת בגין הבנייה את סכום התביעה. לכתב התביעה צורף תדפיס מתוך ספרי הנהלת החשבונות של העיריה, לענין סך היטלי הפיתוח נשוא התביעה. סכום התביעה כולל גם ריבית והפרשי הצמדה לפי
חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, המחושבים ממועד ביצוע הבניה ועד מועד הגשת התביעה.
3. המבקשת הגישה בקשה למחיקת כותרת ובקשת רשות להתגונן. המשיבה השיבה לבקשה למחיקת כותרת. המשיבה ויתרה על חקירת המצהיר מטעם המבקשת. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
טענות המבקשת:
4. המבקשת רכשה את הנכס נשוא התביעה. המבקשת אינה רשומה כבעלים ולטובתה הערת אזהרה בלבד.
5. הנכס נשוא המחלוקת נבנה ללא היתר בנייה כדין. המבקשת לא יכולה הייתה לקבל היתר, בשל מחלוקות משפטיות הקיימות בינה לבין הבעלים הנוספים של החלקה והחלקה הסמוכה לה.
6. ביום 23.5.11, הורשעו המבקשת ומנהלה על סמך הודאתם בת.פ. 928/09 ו-ת.פ. 1177/09 בבית משפט לעניינים מקומיים בחולון, בגין בניה ללא היתר ובגין ניהול עסק ללא רישיון במקרקעין נשוא התביעה. במסגרת גזר הדין הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו תשלם המבקשת לעירייה, קנס בסך 10,000 ש"ח, על מנהלה של המבקשת הושת קנס בנוסף. כן, ניתן צו הריסה שיכנס לתוקף בתוך 12 חודשים ממועד גזר הדין וצו הפסקת ניהול העסק, אשר יכנס לתוקף בתוך 9 חודשים ממועד גזר הדין. אין הצדקה לתשלום ההיטלים בגין נכס אשר צפוי להיהרס בתוך זמן קצר. הראציונאל לחויב בהיטלי פיתוח הינו, שרותים אותם מספקת העיריה, ואילו מבנה המיועד להריסה ממילא לא יזכה לשרותים אלה. על פי חוקי העזר אין לגבות היטל בין בניין להריסה אלא בגין הבנייה החדשה.
7. במסגרת כתב האישום לא ביקשה העירייה לחייב את המבקשת בהיטלי הפיתוח נשוא התביעה, על אף שעל פי סעיף 218 ל
חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן-
"חוק התכנון והבנייה"), בית המשפט בהליך הפלילי היה מוסמך לחייב את המבקשת בתשלומי חובה. משלא חוייבה המבקשת בתשלומי החובה בגין הבניה במסגרת ההליך הפלילי, לא ניתן לתבוע תשלומים אלה במסגרת תביעה אזרחית, מכוח השתק עילה, כפי שנקבע בפסיקה.
8. הסככה והמכולה כפי שתוארו בכתב האישום, אינן מהוות מבנה לענין חוקי העזר. טענה זו נזנחה בסיכומי המבקשת.
9. אין בכתב התביעה או בתדפיס הנהלת החשבונות המצורף לו, התייחסות לתקופה אליה מתייחס סכום התביעה אי לכך יש להורות על מחיקת הכותרת. לא צורפו תחשיבים או מסמכים המפרטים את הסכומים הנטענים, ואין איזכור למועד הבניה, על-פיו נעשו חישובי העירייה. נטען, כי בלעדי נתונים אלה לא ניתן להוכיח את סכום התביעה ואופן חישובה.
10. בסיכומיה מוסיפה וטוענת המבקשת, כי העירייה לא עמדה בנטל להראות זיקה בין דרישת ההיטלים לבין עבודה ספציפית שבוצעה בפועל בסמוך למקרקעין, כפי שמחייבת הפסיקה. כך, החבות בהיטלים מותנית בקיומו של ביוב ובחיבור לאספקת מים, אשר אינם מצויים בפועל.
טענות המשיבה:
10. עסקינן בתביעה לסכום קצוב אשר העירייה רשאית לגבות בדרך של תובענה בסדר דין מקוצר, מכוח תקנה 202(2) לתקסד"א; היטלי פיתוח הינם סכום קצוב כמפורט בהוראות חוקי העזר; אין כל רלוונטיות לתקופה אליה מתייחס הסך הנתבע; לפיכך, אין מקום להורות על מחיקת כותרת התביעה. כמו כן, בתביעה לסכום קצוב המוגשת מכוח תקנה 202(2) לתקסד"א, אין העירייה מחויבת בפירוט הסכום הנתבע מעבר לתדפיס חשבון העירייה כפי שצורף לכתב התביעה. התדפיס הינו רשומה מוסדית המהווה ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנו.
11. המשיבה מתנגדת לטענות המרחיבות את החזית אשר לטענתה הועלו בסיכומיה של המבקשת (סעיפים 7-11, 15-18, 19). כך בין היתר, היא מתנגדת לטענה ולפיה, העירייה לא עמדה בנטל להראות זיקה בין דרישת ההיטלים לבין עבודה ספציפית שבוצעה בפועל בסמוך למקרקעין נשוא התובענה. בית המשפט נתבקש למחוק על הסף טענות חדשות אלה.
12. סעיף 218 לחוק התכנון והבניה נוגע בעיקר להיטלי השבחה ואגרות הבניה, ואין לו כל רלוונטיות להיטלי הפיתוח נשוא התביעה. היטלי הפיתוח נקבעים בחוקי העזר של הרשות המקומית.
13. חבותה של המבקשת בתשלום היטלי הפיתוח נשוא התובענה, נובעת מעצם העובדה שהמבנה עומד על תילו מזה כ-3 שנים. אין לפטור את המבקשת מחבותה בהיטלי פיתוח בגין המבנה, כל עוד לא נהרס, ואף לא ניתן לחזות את הריסתו בוודאות.
דיון והכרעה
14. מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. (ראו:ע"א 9654/02
חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי
לישראל בע"מ, פ"ד נט (3)עמ' 41,46; עא 3300/04
צול ניהול פרוייקטים
בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו; ע"א 544/81
מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, בעמ' 524).
הדיון בבקשה לרשות להתגונן מיועד לאפשר לאדם שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, לזכות באפשרות להתגונן כנגד התביעה ולהיכנס לשערי בית המשפט. בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה כי הגנה אפשרית בפיו. אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. אין בשלב הרשות להתגונן שקילת מהימנות או קביעת ממצאים (ע"א 2418/90
רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מ"ז(5) 133, בעמ' 138; א. גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 402-403). לשון אחרת, די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת ולו בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן (י.זוסמן
סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 677-675). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בע"פ נגד מסמך בכתב (ע"א 390/59
רוזינסקי נגד
וייט, פ"ד יג(3)2149).