מונחת לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף ולחלופין למחיקת כותרת, שהוגשה ע"י המבקשים במסגרת תובענה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב. כמו כן מונחת תשובת המשיב לבקשה זו, תגובת המבקשים לתגובת המשיב ותגובה מטעם המשיב לתשובת המבקשים, אשר הוגשה בהתאם להחלטתי מיום 7.11.2012.
מדובר בתביעה כספית על הסכם שנערך בין המבקשים 1, 2 ו-3 לתשלום דמי תיווך, כאשר אין מחלוקת על קיומו של חוזה בין הצדדים.
להלן יוצגו עיקרי טענות המבקשים, כפי שאלה עולים בבקשתם ומתשובתם לתגובת המשיב:
1. המבקשים טוענים, כי שתי התחייבויות דמי התיווך עליהן הוחתמו, הן בין מבקשים 1 ו-2 למשיב והן בין מבקשת 3 למשיב, עניינן עסקאות מכירה או השכרה, פשיטא שמדובר באלטרנטיבה אחת, מכר או שכירות ולא במספר עסקאות יחד.
2. בהתאם לזאת, טוענים המבקשים, התובע קיבל את דמי התיווך המגיעים לו בגין עסקת השכירות שנכרתה בין המבקשים 1 ו-2 למבקשת 3 ועל כן מוצו התחייבויות התיווך ביניהם.
3. משמוצתה עילת השכירות, הרי לא קיימת עילת תביעה נוספת ויש לדחות את התביעה על הסף או למחקה.
4. עוד נטען, שההסכמים הנ"ל עונים להגדרה של "חוזה אחיד", שנוסחו ע"י המשיב או מי מטעמו, ולכן יש לפרשן לרעת המשיב.
5. כמו כן, לטענת המבקשים, ראוי שתוכרע המחלוקת המשפטית שהינה על מהות ההתחייבויות, מכר דירה או עבור עסקת שכירות כבר בשלב זה, על סמך טיעוני הצדדים ועיון בנספחיו.
6. המבקשים טוענים, כי התביעה איננה מתאימה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר, בין היתר, לנוכח צירוף עילה מכוח "דיני עשיית עושר ולא במשפט" לכתב התביעה.
7. זאת ועוד המשיבים טוענים, שאי התייחסות המשיב בתגובתו לאמור לעיל באשר למבקשת 3 צריכה להתפרש כהודאה בצדקת טענתם זו ועל כן לגביה, למצער, לא תוכל התביעה להתברר בסדר דין מקוצר.
8. שנית, טוענים המבקשים, סכום התביעה המצוין בכתב התביעה, ונטען לגביו שהוא ניתן לחישוב אריתמטי פשוט, אינו בבחינת סכום קצוב מכיוון שכתב ההתחייבות אינו מאזכר את דמי התיווך במקום המיועד לכך, וכן ברור מניסוחו, שהצדדים אמורים היו להגיע להסכמה ביחס לסכום השכר הראוי, הסכמה אליה לא הגיעו.
9. בהמשך לזאת, לגבי מבקשת 3, נטען שאין בהתחייבות עליה הוחתמה סעיף דומה לסעיף 8 בהתחייבויות המבקשים 1 ו-2 כך שאין מדובר כלל בעילה של "עשיית עושר ולא במשפט" מכוח הסכם, ובוודאי שאין סכום קצוב או סכום הניתן לחישוב אריתמטי.
להלן יובאו עיקרי טענותיו של המשיב, כפי שהועלו בתגובתו לבקשה ותגובתו לתשובת המבקשים:
1. המשיב טוען, כי התביעה עונה על כלל התנאים המפורטים בתקנה 202 לתקסד"א, המדובר בתביעה המעוגנת בהסכם בינו לבין המשיבים על סכום קצוב, כפי שנקבע מפורשות בהסכם תיווך, הנתמכות בראיות שצורפו, ולכן ראויה להתברר בהליך סדר דין מקוצר וכי יש לדחות את בקשתם של המבקשים למחיקת כותרת.
2. המשיב טוען, שהוסכם בין הצדדים שהסכם התיווך הינו למכר דירה ולא כפי שטענו המבקשים עסקת שכירות שכן חלקים בהסכם, המתייחסים למכר, מולאו בכתב יד ופירטו את אחוז דמי התיווך במכירת נכס המקרקעין, דבר המראה את אומד דעתם של הצדדים, ומצביע מפורשות כי מטרת הצדדים בהתקשרות בהסכם הייתה מכירת נכס מקרקעין.
3. המשיב טוען, כי הוא הפגיש בין המבקשת 3 (להלן: הקונה) לבין המבקשים 1 ו-2 (להלן: "
המוכרים") במסגרת שירותיו כמתווך.
4. לטענת המשיב, המבקשים נהגו בחוסר תום לב ותוך הפרה יסודית של התחייבויות עימו.
5. נוכח המתואר לעיל, המבקשים חתמו חוזה מכר ללא ידיעתו, וכדי להתחמק מתשלום דמי תיווך בגין מכר מקרקעין התקשרו המבקשים ביניהם בחוזה לשכירות, שמהווה חוזה למראית עין וזאת מהסיבה שכשנסתיימה תקופת הבלעדיות המבקשים חתמו ביניהם על הסכם מכר דירה.
6. טוען המשיב, כי בהתאם לפסיקה הנוהגת די "בראשית ראיה" ואין צורך במערכת שלמה של ראיות בכתב. דהיינו, מספיק להראות את ההסכם שנחתם בין הצדדים. בעניין הזה מפנה המשיב לספרו של אורי גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 396-397,