בפני שתי בקשות אשר הגיש המבקש כנגד תביעה בסדר דין מקוצר אשר הגישה נגדו המשיבה ובמסגרתה עתרה לחיובו בתשלום סך של 35,441 ש"ח. בבקשה האחת עותר המבקש לסילוק התביעה על הסף ולחילופין למחיקת הכותרת ובבקשה השנייה עותר המבקש לקבלת רשות להגן.
תמצית העובדות הרלוונטיות
1. המשיבה הינה חברה ציבורית העוסקת בהפעלת בתי מלון בישראל. המבקש הינו בעליו של עסק למכירת מוצרי מזון הפועל בחנות (להלן:
"החנות") המצויה בשטחו של מלון בטבריה הידוע בשם מלון מינרל חמי טבריה (להלן:
"המלון").
2. במהלך 2008 החזיקה במלון חברה בשם חמי טבריה בע"מ (להלן:
"חברת חמי טבריה"). ביום 31.10.08 נכרת הסכם בין חברת חמי טבריה לבין המבקש (להלן:
"ההסכם") ולפיו העניקה חברת חמי טבריה למבקש רשות להשתמש בחנות ולהפעיל בה את עסקו. כנגד זאת, בין היתר, התחייב המבקש לשלם תשלום חודשי ("דמי רשות") בסך של 3,700 ש"ח לחדש בצירוף מע"מ והצמדה למדד (להלן:
"דמי הרשות").
ביחס לתקופת הרשות, נקבע בהסכם (בסעיף 5.1) כי תקופת הרשות תחל ביום 1.11.08, תימשך שנה ותוארך אוטומטית לארבע תקופות נוספות של שנה אך לא יותר מ-5 שנים בסך הכל. בנוסף, נקבע בהסכם (בסעיף 5.3) כי חברת חמי טבריה רשאית להפסיק את תקופת הרשות בכל עת בהתראה מוקדמת בכתב של לפחות 120 יום מראש וכנגד תשלום פיצויים מוסכמים המוגדרים באותו סעיף. על יסוד ההסכם קבל המבקש את החזקה בחנות והוא מחזיק בה מאז ומנהל בה את עסקו.
3. ביום 17.8.10 נכרת חוזה לניהול מלון (להלן:
"חוזה הניהול") בין המשיבה לבין חברת חמי טבריה ולפיו הסבה חברת חמי טבריה למשיבה את זכויותיה במלון, בהן זכויותיה כלפי המבקש, לתקופה שתחל ביום 1.1.11. הודעה על המחאת הזכויות נמסרה גם למבקש ומיום 1.11.11 ואילך החל המבקש להעביר את דמי הרשות במישרין למשיבה.
4. ביום 20.7.11 מסרה המשיבה למבקש הודעה בכתב (להלן:
"ההודעה") לפיה היא מפסיקה את ההסכם בתוך 120 יום ועליו לפנות את החנות עד ליום 14.11.11. בסמוך למועד הנקוב בהודעה, הודיע המבקש למשיבה כי הוא כופר בזכותה של המשיבה להודיע על הפסקת ההסכם. חילופי מכתבים בין הצדדים לא הביאו ליישוב ההדורים, המבקש לא פינה את החנות ביום 14.11.11 וביום 12.12.11 הגישה המשיבה נגד המבקש תביעת פינוי אשר עודנה תלויה ועומדת (תיק מספר 19887-12-11). במקביל, על רקע טענות המשיבה בדבר חובות כספיים של המבקש, הוגשה תביעה כספית זו.
טענות הצדדים
5. לטענת המשיבה בכתב התביעה, הימנעות המבקש מפינוי החנות מהווה הפרה יסודית של התחייבויותיו בהסכם. מאחר שלפי סע' 21.4 בהסכם חייב המבקש בתשלום פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי החנות בסך של 120$ ליום ב- 30 ימי האיחור הראשונים, ו- 240$ ליום בגין ימי איחור נוספים, חייב המבקש למשיבה סך של 14,640$ (55,441 ש"ח) כפיצויים על האיחור בפינוי עד למועד הגשת התביעה. לפי ההסכם, זכאי המבקש עצמו לפיצויים מוסכמים בגין הפסקת ההסכם בסך של 20,000 ש"ח (10,000 ש"ח בעד כל שנה שנותרה עד לסיום ההתקשרות לפי ההסכם) וכך מסתכם חובו בסך של 35,441 ש"ח.
המשיבה טוענת כי אין בתביעה זו כדי לוותר על זכותה לתבוע מהמשיב בנפרד את פינוי החנות ואת תשלום חובותיו בגין דמי השימוש אותם חדל מלשלם לפי ההסכם.
6. המבקש הגיש בקשה למחיקת כותרת וסילוק התביעה על הסף ובקשה נוספת למתן רשות להגן.
בתמצית, לטענתו, אין למשיבה כל יריבות עימו בקשר עם ההסכם או החנות והתביעה הוגשה בחוסר תום לב, בטרם התבררה תביעת הפינוי ובניסיון לנפח את סכומי התביעה. בבקשת הרשות להגן טוען המבקש כי במעמדו המיוחד כבר רשות השקיע כספים רבים בחנות, כי הניסיון לקצר את תקופת הרשות נעשה בחוסר תום לב ואף עומדת לו הזכות לקזז מכל חוב למשיבה את השקעותיו בחנות ונזקיו.
7. בדיון אשר התקיים ויתרה המשיבה על חקירת המבקש והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.
דיון
8. אף שבבקשותיו מעלה המבקש טענות לסילוק התביעה על הסף, מאחר ועסקינן בתביעה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, לא הגישה המשיבה תגובה לטענות בדבר סילוק התביעה על הסף ולא היה עליה לעשות כן בשלב זה. ראשית לכל יש לבחון אם טענות המבקש מצדיקות העברת הדיון לפסים של תביעה רגילה בסדר דין מהיר (בין עקב מחיקת כותרת ובין עקב מתן רשות להגן). היה ויתברר כי כך הדבר, יינתנו הנחיות לבירור טענות המבקש, כולל אלו לסילוק התביעה על הסף.
9. לטענת המבקש, יש למחוק את כותרת התביעה.
בהתאם לתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
"התקנות") ניתן להגיש בסדר דין מקוצר תביעה על סכום קצוב מכח חוזה ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב. בדיקת התאמתה של תביעה למסלול של סדר דין מקוצר נעשית על יסוד העובדות המובאות בכתב התביעה בלבד, שלכן גם אין מקום לצירוף תצהיר לתמיכה בטענה למחיקת כותרת התביעה.
עיון בכתב התביעה דנא, מראה כי התביעה מתבססת על חוזים כתובים בין המשיבה לחברת חמי טבריה ובין חברת חמי טבריה למבקש. סכום התביעה הינו סכום הפיצויים המוסכמים הנקוב בהסכם. ראשית ראיה בכתב הוצגה, התביעה מבוססת על חוזה, סכום התביעה קצוב ועל פני הדברים איפוא, עומדת התביעה בדרישות התקנות וניתן היה להגישה בסדר דין מקוצר.
לטענת המבקש, יש למחוק את כותרת התביעה (סע' 29 - 33 לבקשה לסילוק התביעה על הסף) אולם המבקש איננו מלין כלל לגבי עמידת המשיבה בדרישות התקנות לעניין הגשת התביעה בסדר דין מקוצר, איננו טוען להיעדר ראשית ראיה בכתב או לתביעה בסכום שאיננו קצוב או לכל תנאי אחר בתקנות לעניין זה. למעשה, טענות המבקש למחיקת הכותרת מתייחסות למורכבות המחלוקות לשיטתו ולהשקעותיו בחנות (סע' 31, 32 בבקשה). טענות אלו מקומן בבקשת הרשות להגן ואין בהן להביא למחיקת הכותרת.