תא"ק
בית משפט השלום ירושלים
|
52016-09-11
08/07/2012
|
בפני השופט:
הרשם הבכיר בן שלו
|
| - נגד - |
התובע:
1. דניאלה שרון
2. עמירם דרימר
|
הנתבע:
1. עוז בן סירא בע"מ
2. יוסי בן עוז
3. זוהר בן-עוז
4. יוסי בו עזיז
5. שמואל נשימנטו
6. בן-סירא 18 בע"מ
|
| החלטה |
1. בפני בקשת נתבעים 1 - 4 (להלן: "
הנתבעים" או "
המבקשים") למתן רשות להתגונן מפני תביעת התובעים שבה עתרו לחייבם בסילוק יד מהמושכר ובתשלום סך כולל של 32,082 ש"ח. ברקע לתביעה הסכם שכירות מיום 5.8.09 ועד יום 8.5.13, במסגרתו שכרו הנתבעים מן התובעים נכס עסקי בו הפעילו מסעדה.
2. לטענת הנתבעים, בטרם הסתיימה תקופת השכירות, ניהלו הנתבעים עם נתבעים 5 -6 משא ומתן בדבר מכירתו של העסק לידיהם במסגרתו אף הובהר לנתבעים 5 ו -6 כי אינם יכולים להעביר את זכויות ההחזקה בנכס המושכר ללא הסכמת התובעים. מגעים אלה אל מול נתבעים 5-6 לא נשוא פרי ולטענת הנתבעים, נתבעים 5 ו -6 פלשו למושכר ללא הסכמתם ובסיוע המשטרה הם הצליחו להוביל לפינויים ולתפיסת חזקה מחודשת למושכר. המבקשים טוענים, כי לא הם שאחראים למעשה הפלישה של נתבעים 5 ו -6, כך שהלכה למעשה לא הם שהפרו את הסכם השכירות אל מול התובעים. לפיכך, אין עומדת לתובעים זכות לקבל את הסעדים שביקשו. זאת, במיוחד שעה שדמי השכירות ששולמו בשיקים דחויים נפרעו, שהתובעים סירבו לפרוע שיקים נוספים שנשלחו להם על חשבון דמי השכירות ושערבות בנקאית על סך 25,400 ש"ח חולטה שלא כדין על ידי התובעים, באופן שהלכה למעשה אף הקדים תשלומים נוספים על חשבון דמי השכירות.
3. משמגעים בין הצדדים לא צלחו, הן במסגרת הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני והן במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן, יש מקום להכריע בבקשה שלפני. שמעתי את הצדדים, ועיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם. שוכנעתי, כי דין הבקשה להתקבל.
4. די לעיין בכתב התביעה הארוך והמפורט ובמלוא העובדות המצוינות בו, כמו גם בטענות הנתבעים, בכדי להשתכנע, כי עסקינן בסוגיה עובדתית הצריכה בירור של ממש על דרך שמיעת ראיות הצדדים שניהם בטרם תוכרע השאלה האם אמנם הפרו הנתבעים עצמם את ההסכם (אם בעקבות הפלישה הנטענת של אחרים למושכר ואם באופן עצמאי) או שמא התובעים, כטענת הנתבעים, הם שהפרו את הסכם השכירות, והאם , בשים לב לסכומים ששולמו עד עתה או שחולטו על ידי התובעים באופן יזום, זכאים התובעים לסעדים שתבעו אמת המבקשים - בין אם סעד פינוי המושכר ובין אם הסעד הכספי עקב ההפרה הנטענת [לעניין זה, השוו, למשל: ע"ר (י-ם)
אפוטה נ' כהן (מצוי במאגרים המשפטיים ; 15.5.12)].
5. ככל שתוכח טענת הנתבעים לפיהם לא הפרו את ההסכם ואף פעלו באופן עצמאי על מנת להשיב המצב לקדמותו עקב הפלישה הנטענת, וככל שתתקבל טענתם לפיה ההתחשבנות הכוללת שבין הצדדים מובילה למסקנה כי עמדו בהוראות ההסכם, יכול ותעמוד להם הגנה מפני התביעה. בסיכומי התובעים נטען, כי גם לשיטת הנתבעים נותרו הם חייבים כספים לתובעים ולאחר הגשת סיכומיהם אף הציגו ראיה חדשה (וזאת מבלי שניתנה לכך רשות ומבלי שניתנה לנתבעים האפשרות להתייחס לה). אולם על בירור טענת החוב להתבצע, כאמור, תוך שמיעת ראיות הצדדים, לאחר ביצוע התחשבנות מפורטת, ולאחר הכרעה בשאלה היסודית בדבר עצם הפרתו הנטענת של הסכם השכירות. על הכרעות אלה להתבצע במסגרת הליך שמיעת הראיות, ולא במסגרת השלב הטרומי קא עסקינן.
6. אמת ניתנה להיאמר, כי גם בשים לב למועד המתקרב של תום הסכם השכירות ולאינטרסים הכספיים הישירים של התובעים והנתבעים כאחד, דומה היה כי סיומו של ההליך בפשרה - ובמיוחד שמתווים לסיום שכזה כבר הוחלפו ונוהלו בין הצדדים - היה יכול להשיא את האינטרסים של שני הצדדים. אולם שעה שאלה לא השכילו להגיע לכדי פתרון מוסכם, ובשים לב לאמור לעיל, שעה שבשלב בקשת הרשות להתגונן נבחנת גרסת הנתבעים ב"מבט על" וללא קביעה של ממצאי עובדה ומהימנות, בהתחשב במיהות המחלוקות העובדתיות שבין הצדדים אין מנוס מהמסקנה, לפיה דין בקשת הרשות להתגונן להתקבל, וכך אני מורה.
הוצאות ההליכים שלפני תישקלנה עם תום ההליך העיקרי.
תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.
ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים.