1. המבקשות, עתרו לקבל סעדים זמניים שימנעו מהמשיבים להשלים התקנת מכלי מים בגג הנכס שבבעלות המבקשת 1, המוחזק בנאמנות ומנוהל ע"י המבקשת 2 , המצוי ברח' השומר 7 בירושלים וידוע גם כגוש 30169 חלקה 50 (להלן-"הנכס") ולאספקת מים מהמכלים. בנוסף, בקשו כי אורה למשיבים להימנע מלחבר גנרטור לאספקת חשמל לנכס או כל חבור חשמל מאולתר אחר לרשת החשמל ולמנוע ביצוע פעולות בתשתיות או במתקנים אחרים בנכס וכן למנוע דיספוזיציה במישרין או בעקיפין.
2. בד בבד עם הגשת הבקשה, הוגשה תביעה לסילוק יד של המשיבים מהנכס. לטענתם, פלשו לנכס ביום 24/05/11 ומאחר ולא הושגו הסכמות איתם שיביאו לחתימה על הסכם ביניהן והופרו ההסכמות זמניות שהושגו ביניהם לעניין היקף ואופי השימוש בנכס ולפיכך, בקשו להורות על פינויים מהנכס במסגרת התביעה העיקרית.
3. ביום 29.10.12 ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד לפיו נאסר על המשיבים להתקין חיבורי מים וחשמל בנכס . בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 31.10.12 נקבעה ישיבה נוספת, משלא הוגשה תשובת המשיבים במועד ועל מנת לתן לצדדים הזדמנות נוספת להידבר ביניהם בניסיון להגיע להסכמות בנוגע לשימוש בנכס.
המו"מ לא צלח והבקשה נידונה לגופה .
4. המבקשות טוענות כי נודע להן על פלישת המשיבים לנכס ביום 04/06/11 והמשיבים, הודו בפניהן כי הם פלשו לנכס ואף פרסמו זאת באתר האינטרנט שלהם. למרות הפלישה , ניאותה המבקשת 1 לנהל מו"מ עם המשיבים להסדרת שימוש שלהם בנכס בהסכם ולפנים משורת הדין, הסכימו המבקשות כי תינתן למשיבים רשות להתכנס בנכס לפעילות ציבורית ובכלל זה למאבק החברתי לטובת כלל התושבים בשכונה לפרקי זמן מצומצמים במהלך היום ובד בבד, ינוהל מו"מ ויוצאו רישיונות כמתחייב להפעלתו הנכס עם ייחתם הסכם.
5. לדברי המבקשות, המשיבים הפרו את ההסכמות בהרחיבם את הפעילות למשך כל שעות היום ועד לשעות המאוחרות של הלילה וחמור מכך, בשימוש בו למגורים. לאור ההפרות שלחה המבקשת 1 מכתבי התראה חוזרים ונושנים למשיבים לחדול משמוש בנכס. בנוסף, נעשו מאמצים מצידה להידבר עם המשיבים בקיום שתי ישיבות ביניהם על מנת להביא לחתימה על הסכם. המו"מ לא צלח והמשיבים מאנו לפנות את הנכס והגדילו לעשות, בביצוע פעולות להתקנת מתקנים בו ללא הרשאה על מנת לחדש את אספקת המים והחשמל לנכס , לאחר שהאספקה הופסקה ע"י המבקשות. בכך נוצר לטעמן סיכון וכן הגיעו אליהן תלונות של שכנים על מטרד רעש בשל השימוש בנכס ע"י המשיבים בפרט בסופי שבוע ובשעות הלילה המאוחרות.
6. המבקשות טוענים כי טובים סיכוייהן לזכות בתביעה ומאזן הנוחות נוטה לטובתן בשל הסיכון הכרוך בפעולות של המשיבים בנכס בחיבורים מאולתרים של מים וחשמל . כמו כן טענו כנגד חוסר תום לבן של המשיבים, שניצלו את נכונותן לאפשר שימוש זמני בנכס, בהפרת ההסכמות כמו גם, הפרת צו במניעה הזמני בחיבור חשמל עובר לדיון במעמד הצדדים.
7. המשיבים, פעילים שכונתיים לקדום אינטרסים חברתיים בכינויים לפי פרסומיהם: "קבוצת המעברה". המשיבים מלינים כנגד היעדר שימוש של המבקשות בנכס לטובת הצבור במשך כ-3 שנים למרות שהוא הוחכר להם לייעוד לציבור וטענו כנגד מחדלן בהיעדר תחזוקה לנכס עד כדי הזנחה קשה שלו.
המשיבים, אינם מכחישים כי פלשו לנכס אך טענו כי דאגו לסלק ממנו פסולת ואשפה ובכך, אפשרו ביצוע פעילות בו לטובת כלל הציבור הואיל ואין די מבני ציבור בשכונה בכלל ולשימוש חינם אין כסף בפרט. במחדלי המבקשות בהיעדר תחזוקה של הנכס, הן הפרו את הוראות הסכם החכירה עם מנהל מקרקעי ישראל (סעיף 18 (א) להסכם, צורף כנספח א' לבקשה) שכן, היה עליהן לדאוג לביצוע תיקונים במקרה של נזק קשה לנכס.
המשיבים אינם מבקשים בצע דיספוזיציה בנכס וטוענים כי על המבקשות להגיע איתן להסכמות בנוגע לשימוש לפי ייעודו. מאזן הנוחות נוטה לטובתן בשל הצורך שלהם במבנה להפעלת פעולותיה של קבוצת המעברה וכאשר ממילא, המבקשות לא עושות בו שימוש מאז שנסגר גן הילדים בו לפני מס' שנים.
דיון והכרעה:
8. שלושה תנאים נדרשים למתן סעד זמני. האחד, על המבקש להוכיח כי עומדת לו עילת תביעה , המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו (רע"א 7701/09
פדלון נ' בנק מזרחי טפחות
בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 23/11/09; רע"א 2430/91
טיב טירת צבי שותפות רשומה
קבוץ טירת צבי עמק בית שאן נ. דלקטיב הקניון
ואח' וראו בספרו של א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 486).
התנאי השני הוא תום הלב של המבקש בהצגת מלוא העובדות הרלוונטיות לבקשה.
שאלת מאזן הנוחות הוא המבחן השלישי למתן סעד זמני בבחינת הנזק שייגרם לכל אחד מבעלי הדין, אם יינתן או לא יינתן הצו (ע"א 5095/93
פ.א. אורבן בע"מ נ. ט.א. א.ג.ר. שותפות לבנין בע"מ , פד"י מ"ט (1) 730,736) ונזקו של מי מגדול מהשני ואם הוא כזה שאינו ניתן לפיצוי בכסף (בספרו של וינוגרד,
צווי מניעה, חלק כללי , עמ' 148).
9. אין חולק כי כניסתם של המשיבים לנכס לא הייתה בהרשאה של מי מהמבקשות. המבקשת 1, היא בעלת זכות חכירה בנכס לפי הסכם החכירה שהוצג על ידה והמשיבים, הגם שטוענים כנגד היעדר שימוש בו ע"י המבקשות לא טענו ולא הציגו ראיות לכאורה לפיהן בוטלה זכותן של המבקשות בנכס עקב כך. הוכח לכאורה, כי נעשה שימוש בנכס עד לפני כ- 3 שנים בהפעלת גן ילדים וכי המבקשות הופתעו לגלות כי המשיבים פלשו אליו.
היעדר שימוש בנכס ע"י המבקשות או מי מטעמן ואף הזנחה ששלטה בו כפי שהוכח לכאורה ע"י המשיבים, אין בהם כדי לבסס את זכותם של המשיבים בנכס.
גם אילו הוכיחו המשיבים כי קיים חסר של מבנים בשכונה לקיום פעילותם הציבורית , פעילות ברוכה כשלעצמה, אין בכך כדי לבסס את זכותם להיכנס לנכס ולעשות בו שימוש ללא הרשאה של המבקשת 1 או של המחכירה, מנהל מקרקעי ישראל (על פלישות קודמות של המשיבים למבנים אחרים, ראו עדותה של הגב' חנין עמ' 13 שורות 31-33 , עמ' 14 שורות 1-2).
.10 בנסיבות אלו קיימת עילת תביעה למבקשות כנגד המשיבים וטובים סיכוייה לזכות בתביעתה. יוער, כי גם אם תוכח טענתם של המשיבים במסגרת הדיון בתביעה העיקרית כי מצבו של הנכס חייב את המבקשות כבר בשלב זה לשפץ אותו לפי הוראות ההסכם, אין בכך לכאורה כדי לבסס את זכותם להיכנס לנכס ולעשות בו כבתוך שלהם. יתירה מכך, המשיבים, לא הביאו כל ראייה בתמיכה לתצהירה של הגב' חנין מטעמם, בהצגת קבלות או אסמכתאות אחרות , מהן ניתן ללמוד על היקף העבודות אותן הם בצעו בנכס על מנת לבסס את טענתם על מצבו של הנכס הנכנס לגדרו של סעיף 18 א. להסכם החכירה. בכך, אין כדי לגרוע מטענתם שלא נסתרה, לפיה הם דאגו לניקוי הנכס ופינוי פסולת רבה שנמצאה בו עם כניסתם אליו.
11 אין חולק כי המו"מ בין הצדדים שנוהל במשך מס' חודשים, לא הבשיל לכדי חתימה על הסכם למתן רשות שימוש ו/או חוזה שכירות וגם לפיכך, קלושים סיכוייהם לכאורה של המשיבים להוכיח את זכותם להשתמש בנכס.