בענין : בקשה לביטול פסק דין מיום 13.1.11
1. המבקשת ובעלה חביב גרייב ( להלן "חביב" ) ניהלו חשבון משותף מסוג זהב חופשי שמספרו בסניף 720 של המשיב (להלן "החשבון").
2. ביום 10.5.10 היה החשבון ביתרת חובה של 22,141 ש"ח. ביום 14.5.10 הועמדה הלוואה בחשבון ע"ס 50,000 ש"ח. ביום 14.5.10 הועבר לחשבון פקדון בסך של 650,243 ש"ח שהעמיד את החשבון ביתרת זכות של 678,523 ש"ח. ביום 16.5.10 נסגרו 678,000 ש"ח בפקדון אינטרנט.
ביום 21.5.10 נמשך הסך של 675,000 ש"ח בשיק. המבקשת העידה כי מקור הכספים הינו יתרת התמורה בגין דירה שמכרו המבקשת וחביב המצויה ברח' מור 22 בחיפה ונמכרה בסוף פברואר 2010. לאחר מכן נוצרה בחשבון יתרת חובה שהלכה וגדלה עד שביום 15.11.10 הגיעה לסך של 50,183 ש"ח. מסגרת האשראי בחשבון היא 40,000 ש"ח.
3. המבקשת וחביב נפרדו בסוף חודש מאי או תחלית חודש יוני 2010. בחודש אוגוסט 2010 הגישה המבקשת תביעה לשמירת זכויות כנגד חביב במסגרתה ביקשה וקיבלה צו האוסר על חביב לעשות כל דיספוזיציה בחשבון וכן צו המורה על הטלת עיקול על מחצית מזכויותיו של חביב בחשבון. צו העיקול הופק ביום 7/9/10, אך לא הוצגה כל אסמכתא המוכיחה כי הומצאה למשיב (נ/1 עד נ/4).
4. ביום 11/11/10 הודבק מכתב התראה טרם הגשת תביעה במענה של המבקשת ברח' עבאס 16 בחיפה, לאחר שהמבקשת סירבה לקבל את המכתב. להעתק אישור המסירה צורפו הערות בכתב יד של המוסר מהן עולה כי נאמר למוסר כי המבקשת וחביב פרודים. המבקשת לא ביקשה לחקור את פקיד המסירה ולמעשה לא הכחישה את האמור באישור המסירה במסגרת חקירתה הנגדית (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 29.5.11 , שורות 22-24).
5. ביום 24/11/10 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 120,170 ש"ח כנגד המבקשת וחביב. לכתב התביעה צורפו עמוד ראשון ואחרון של התנאים הכלליים, דו"ח מצב לקוח בהלוואות, דף חשבון אחרון ומסמך בדבר שיעורי הריבית. בשל טעות סופר צוין מס' ת.ז. של חביב גם כמספר ת.ז. של המבקשת. טעות סופר זו חזרה על עצמה גם במסגרת הבקשה להטלת עיקולים זמניים , אשר התקבלה במעמד צד אחד .
6. ביום 1/12/10 נמסר כתב התביעה המקורי למבקשת אשר חתמה על אישור המסירה . המבקשת הסבירה כי לא הגישה בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום מקבלת כתב התביעה כיוון שבמסגרת הדיונים בינה לבין חביב ביחידת הסיוע הבטיח חביב לסלק את החוב לבנק המשיב. ביום 13.1.11 ניתן פסק דין בהעדר נגד המבקשת . ביום 18.1.11 הגישה המבקשת בקשת רשות להתגונן .
7. ביום 25/11/10 התקבלה בקשת המשיב לתקן את טעות הסופר במס' המזהה של המבקשת בבקשה לעיקול זמני ובצו העיקול. בהחלטתי מיום 25/11/10 הוריתי למזכירות לתקן את הטעות גם בתיק העיקרי, דהיינו בכתב התביעה.
8. אין מחלוקת כי המשיב לא מסר את כתב התביעה המתוקן למבקשת. אין בתיק החלטה המורה במפורש על הגשת כתב תביעה מתוקן. יחד עם זאת אין בכך כדי לפטור את המשיב מחובתו למסור את כתב התביעה המתוקן למבקשת. אין בעובדה כי בפועל טעות הסופר לא מנעה מהמבקשת להגיש בקשת רשות להתגונן במועד, כדי לדחות את טענת המבקשת לפיה נפל פגם בהליך שקדם למתן פסק הדין בדמות אי מסירת כתב התביעה המתוקן למבקשת. לא בכדי לא הפנתה ב"כ המשיב בסיכומיה לכל אסמכתא הפוטרת מהחובה להמציא את כתב התביעה המתוקן בנסיבות כגון דא.
השוו - תא"ק (שלום ירושלים) 701111/04 עיריית ירושלים נ' שרר ענבל, החלטה
מיום 7/10/10, מאגר נבו.
9. כיוון שלמעשה נחקרה המבקשת גם על טענות ההגנה שהעלתה במסגרת הבקשה לרשות להתגונן, מצאתי לנכון לבחון טענות אלו לגופן ולא להסתפק בהחלטה המורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 214(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.
10. המבקשת טוענת כי המשיב ידע על הליכי הפירוד בינה לבין חביב , בין היתר , בעקבות קבלת צו העיקול. טענה זו נסמכת במידה רבה על תשובת המשיב כמחזיק לצו העיקול אשר צורפה לסיכומי המבקשת. ככלל אין הצדקה לאפשר לבעל דין לצרף מסמכים לסיכומיו, אלא אם ישנה הסכמה דיונית בעניין זה. במקרה שלפנינו לא הושגה הסכמה דיונית שכזו. יחד עם זאת הוצג כדין צו העיקול שהופק במסגרת התביעה לשמירת זכויות . בהעדר ראיה המוכיחה אחרת, יש להניח כי צו העיקול הומצא למשיב כמחזיק. על כן עומדת המבקשת ברף הנמוך הדרוש לצורך קבלת רשות להתגונן בכל הנוגע לטענתה לפיה המשיב ידע על ההליכים המשפטיים בינה לבין חביב לכל המאוחר בחודש ספטמבר 2010. יודגש כי במסגרת חקירתה הנגדית טענה המבקשת כי היתה בסניף הבנק של המשיב ביולי או אוגוסט 2010, הוציאה מסמכים מהחשבון בעזרת פקיד הבנק ובכתה כאשר ראתה את הפעולות שביצע חביב בחשבון. עוד טענה המבקשת כי שוחחה עם קלאודיה מנהלת הסניף, שהסבירה לה כי אין מה לעשות כיוון שחתמה על מסמך המתיר לכל אחד מבני הזוג לפעול בחשבון (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 14-32).
11. המבקשת מוסיפה וטוענת כי לאור הסכום החריג שהופקד בחשבון ונמשך על ידי חביב ולאור פעולותיו של חביב ליטול הלוואה ולהגדיל את מסגרת האשראי, היה על המשיב ליידע את המבקשת וזאת מכוח החובה המוגברת המוטלת על בנק במערכת היחסים בינו לבין לקוחותיו. מנגד טוענת ב"כ המשיב כי כיוון שמדובר בחשבון משותף בו כל אחד מבעלי החשבון יכול לפעול באופן עצמאי , לא היתה לפקידי הבנק כל סיבה לחשוש שמדובר בפעילות חריגה המחייבת מתן הודעה לבעל החשבון הנוסף. ב"כ המשיבה מפנה במסגרת התגובה לבקשה לביטול פסק דין לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ע"א 2989/02 עצמון גאולה נ' בנק דיסקונט (מאגר נבו) בו נקבע כי גם במקרה של חשבון משותף עשויה לקום חובת זהירות מסויימת לבנק אך יש להגביל חובה זו למקרים חריגים.
12. המבקשת העידה בחקירתה הנגדית כי בטרם הפירוד דפי החשבון היו נשלחים לתיבת הדואר ששימשה את חביב והוא היה מחביא אותם אצלו במשרד. עוד הסבירה המבקשת כי לא פנתה לסניף ביוזמתה כדי לקבל את דפי החשבון מאחר ומדובר בבעלה והיא צריכה לתת בו אמון.
13. יש ממש בטענות המשיב לפיהן בחירתה של המבקשת למסור את ענייני ניהול החשבון המשותף לידי בעלה עשויה להביא את בית המשפט בסופו של יום למסקנה לפיה היא מושתקת מלעלות טענות כנגד הפעילות שביצע חביב בחשבון. יחד עם זאת, לא מצאתי הצדקה להגיע למסקנה זו כבר כעת במסגרת דיון בבקשת רשות להתגונן, בו די למבקשת להצביע על טענת הגנה אפשרית ולו בדוחק. אני סבור כי במקרה שלפניי המשקל המצטבר של סמיכות הזמנים של הפעולות שנטען כי בוצעו על ידי חביב בחשבון למועד הפירוד והסכום החריג שנכנס והוצא מהחשבון בחודש מאי 2010, מקימים למבקשת טענת הגנה אפשרית ולו בדוחק לפיה עניינה ייכנס בגדר אותם חריגים אותם הזכיר בית המשפט המחוזי בע"א 2989/02 הנ"ל. כך בפרט כאשר ההלוואה ע"ס 50,000 ש"ח נלקחה כאשר במסגרת החשבון התנהל פקדון ע"ס 650,243 ש"ח , שהשתחרר לחשבון העו"ש ביום בו נלקחה ההלוואה .
14. אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקשת ביום 13/1/11 ונותן למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה. בקשת הרשות להתגונן הסרוקה בתיק והוגשה ביום 18/1/11, תהווה את כתב ההגנה של המבקשת.
לבקשת המבקשת ובהעדר התנגדות של המשיב , אני מתיר למבקשת להגיש הודעת צד ג' נגד חביב לא יאוחר מיום 1.10.11 .