אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תא"ק 4048-08-11

החלטה בתיק תא"ק 4048-08-11

תאריך פרסום : 31/05/2012 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חיפה
4048-08-11
03/10/2011
בפני השופט:
גילה ספרא-ברנע

- נגד -
התובע:
1. ש.נ.ה.ר. שיש ואבן בע"מ
2. עופר צברי ייזום עסקי בע"מ
3. עופר צברי

עו"ד מחאמיד
הנתבע:
בנק הפועלים בע"מ
עו"ד כהנא
החלטה

בפניי בקשה לביטול עיקול זמני, שהטלתי במעמד צד אחד ביום 3/8/11.

התקיים דיון במעמד הצדדים בתאריך 2/10/11, בו נחקרו המצהירים מטעם כל אחד מהצדדים, ונשמעו סיכומים בעל-פה מטעם הצדדים.

לצורך מתן החלטה בשאלת הטלת עיקולים זמניים עליי לשקול דרישות מצטברות כדלהלן:

1.      ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה ( תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, להלן: " התקנות").

2.      ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר להכבדה ( תקנה 374(ב) לתקנות).

3.      איזון נזקים, תום לב ומידתיות ( תקנה 362(ב)(1) ו-(2)).

1.   ראיות מהימנות לזכות התביעה

התביעה הוגשה, כנטען בה, בגין חוב כספי של המבקשים בסך 625,360.83 ש"ח על סמך הסכם בין התובעת לנתבעות מס' 1 ו-2 (להלן: " הנתבעות") אשר להם ערב הנתבע מספר 3 בכתבי ערבות מתמדת כלפי התובע (להלן: " הבנק") לסילוק חובן של הנתבעות ללא הגבלה בסכום( נספחים א'-ג' לכתב התביעה).ההגנה שניתנת לערב מוגן לפי חוק הערבות, תשכ"ז-1967 אינה חלה על נתבע מס' 3, נוכח היותו בעל עניין בנתבעות. התביעה נתמכה במסמכים מהימנים לכאורה, כנדרש מתביעות בנקים.

לצד הוראת התקנות בעניין הראיות לכאורה לתביעה, הכירה הפסיקה בזכותו של הנתבע להטיל ספק בזכות התביעה: "בבוא בית המשפט להחליט כלום יש לתביעה סיכוי שתתקבל, עליו להתייחס בעיקר לנטען בכתב התביעה, אלא אם כן יש בכתב ההגנה טענות המעמידות את הנטען שם בספק ניכר" ( ר"ע 490/86 יונה יונה ואח' נ' דן מקמילן ואח', פ"ד מ(4) 115).

המבקש בבקשת הביטול, וגם בדיון, לא הציג ספק ממשי בזכות הבנק, נהפוך הוא, טענת הבנק  כי במהלך החודשים מאי-יוני 2011 הצטברו אצל המבקש תסמינים שליליים וסממנים בעייתיים בנוגע להתנהלותן של הנתבעות, ואשר נתמכים במסמכי הבנק ( תדפיסי פירוט פעולות בעו"ש המצורפים לכתב התביעה) לא נסתרה ע"י המבקש, אלא בטענות כלליות וסתמיות לפיהן: "המשיבה כוונתה להשיג דמים  ובמקרה הטוב היא מבטאת יצר נקמה שאין לו מקום במשפט", בסיס לטענות לא הונח. כמו כן לא נסתרה טענת המשיבה כי בחשבונות המבקש בוצעו עסקאות חוץ בנקאיות וגלגולי שיקים של הנתבע מס' 3 באופן אישי כלפי אדם המציג עצמו כמלווה בריבית, חיזוק לטענת המשיבה ניתנה בעדותו של מר גבריאל לאוציו אשר משמש כראש צוות ביחידת הגבייה של המשיבה, שאישר בחקירה נגדית ע"י ב"כ המבקש כי למיטב ידיעתו קיים חוב של כמיליון וחצי ש"ח למר זרת אברהם ( פרוטוקול, עמ' 4, שורות 16-24), שאין חולק כי עיסוקו מלווה בריבית. בכך אישר כי אכן ביצע עסקאות חוץ בנקאיות וסתר את טענותיו כלפי תצהיר נציג המשיבה מר גבריאל ליאוצי בטענותיו כי "טענותיו וטענות המשיבה אינן רחוקות מהוצאת דיבה או לשון הרע על המבקשים" ( תצהיר המבקש מיום 13.9.11 עמ' 2 פסקאות 16-17).

גם התביעה, שהגיש המבקש נגד הבנק בת.א. 48241-06-11 אינה יותר מטענה סתמית בתצהיר: "הגשתי בחודש 6/11 ע"ס של 1,000,000 ש"ח בגין נזקים ו/או חיוב יתר בנקאיים נגד המשיב". אין ברצוני לחוות דעה אודות התביעה הנ"ל, שלא תידון בבית משפט זה, אך כבר עתה ניתן לראות כי מדובר בתביעה כללית, שסכומה הופרח לחלל האוויר ללא תימוכין, ואין בה כדי להוות הגנה ולו לכאורה בפני התביעה דנן. גם טענת קיזוז שהועלתה, אינה מגיעה לרמת הפירוט הנדרשת, שהיא כשל כתב תביעה עצמאי. כבר עתה ניתן לראות כי המבקשים אינם חולקים על גובה החיובים נשוא תביעה זו, אלא על חיובי הריבית החריגה בלבד (ראה סעיף 8 לכתב התביעה בת.א. 48241-06-11, המפרט את עילות התביעה).

אני קובעת כי הוצגו ראיות מהימנות לזכות התביעה, והמבקשים לא הציגו ולו ספק כלשהו בה.

2.   ראיות מהימנות לכאורה להכבדה

המשיבה תומכת את טענותיה להכבדה באי יכולתו של המבקש לשלם את חובו לה ולאחרים, זאת כעולה מחקירתו הנגדית של המבקש, בה התברר כי המבקשים נמצאים מסובכים בכל מיני הליכים משפטיים בהם תובעים מהם כספים ומעקלים את נכסיהם ( פרוטוקול, עמ' 9, שורות 21-32, עמ' 10 שורות 3-7). 

מהו הנטל להביא ראיות מהימנות לחשש להכבדה, הנזכר בתקנות? על כך השיבה הפסיקה במספר הזדמנויות.

ב רע"א 6614/06 כפרית נ' ICC INDUSTRIES INC , תקדין-עליון 2007(1), עמ' 81 נקבע:

"ליבה של הוראה זו הוא בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש. מהי משמעותה של אותה "הכבדה"? מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה, בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין... עם זאת, הוכחת מעשי הברחה אינה הדרך היחידה לבסס טענת הכבדה, ואף לשון התקנה (שהוספה לאחר שניתן פסק הדין בעניין מרגליות) אינה מגבילה עצמה להברחת נכסים דווקא. כך נפסק, כי לעתים גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (טרם פורסם) (השופט גרוניס))" (ההדגשות שלי, ג.ס.ב.).

ב רע"א 10076/07 בנק דיסקונט נ' ICC INDUSTRIES INC, תקדין-עליון , 2007(4), עמ' 3108 נקבע עוד: "מטרתו של הסעד הזמני היא להבטיח שמירה על המצב הקיים ביום הגשת התובענה, העלול להשתנות אם לא יינתן הסעד, באופן שיאפשר מימוש פסק דין לטובת הזוכה הפוטנציאלי. "הענקתו של הסעד הזמני נועדה לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה, שאם לא כן, עלול הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 483 (מהדורה שמינית, 2005). בעניין זה ראו גם: ע"א 732/80 ארנס נ' בית אל-זכרון יעקב, פ"ד לח(2) 645, 652 (1984); ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177, 196 (1995)). השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני הינם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק...

התקנה המפרטת את התנאים המיוחדים למתן עיקול זמני - הסעד הזמני נשוא הבקשה - היא תקנה 374 לתקנות. תקנה זו קובעת, בין היתר, כי בית המשפט רשאי ליתן צו עיקול זמני "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" - יסוד ההכבדה. יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו (ראו למשל: גורן, בעמ' 522-520; ר"ע 246/85 ארד חברה לביטוח נ' מ.ב.י בע"מ, פ"ד מא(1) 586, 587 (1985); רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, 800 (1997); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (טרם פורסמה, 29.1.07) (להלן: עניין גב ארי)). יצויין, כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" (דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות 431-429 (תשס"ז), וראו גם עניין גב ארי)".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ