החלטה בתיק תא"ק 39038-06-10

1.         בפניי בקשה שהוגדרה כבקשה דחופה לביטול החלטה שניתנה ב"היעדר" המבקשים.

המדובר בהחלטה מיום 19.09.11 שבה הותנה מתן רשות להתגונן למבקשים (הנתבעים 3 ו- 4) ולנתבעים 1 ו- 2, בהמצאת ערבות בנקאית צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן ע"ס 70,000 ש"ח תוך 45 יום מיום מתן ההחלטה.

2.         בטרם אדרש לטענות הצדדים ולהכרעה בבקשה גופה, מן הראוי להקדים ולהבהיר מספר נקודות:

הבקשה הוגשה ביום 16.11.11. כבוד השופט א.שחורי, בהחלטתו מיום 16.11.11, הבהיר  כי, על פני הדברים, לא מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד, אלא בהחלטה שניתנה לאחר דיון במעמד כל הצדדים שהיו מיוצגים. לנוכח פרישתו הקרובה קבע שיש להעביר את המשך הדיון בתיק למותב אחר.

התיק הועבר לטיפולו של כב' השופט ערן נווה שקבע את התיק לדיון בפניו בתאריך 29.03.12.

בין לבין המשיב לא הגיב לבקשה, ואף לא ביקש לקבל פסק דין נגד המבקשים, נוכח אי הפקדת הערבות, בהתאם להחלטה מיום 19.09.11, למרות שבקשה כזו הוגשה נגד הנתבעים 1 ו- 2, ובתאריך 22.12.11 ניתן נגדם פסק דין.

בשלב מסוים הועבר התיק לטיפולי ובהמשך לדיון שהיה קבוע בפני השופט ע.נווה ובוטל עם החזרת התיק לבית משפט זה, נקבע התיק לקדם משפט. ביום 29.05.12 הגיש המשיב בקשה לביטול מועד הדיון, תוך שהוא מתייחס לראשונה לבקשת המבקשים בה עסקינן.

בהחלטתי מיום 3.4.12 ניתנה למבקשים רשות להשיב לתגובת המשיב, כפי שהובאה במסגרת בקשתו. תשובת המבקשים הוגשה ביום 25.04.12.

טענות המבקשים:

3.         לטענת המבקשים, לא ניתן להם יומם בבית המשפט, ועמדתם בתור ערבים יחידים לא הובאה כדבעי בפני ביהמ"ש. בכך נגרם להם עוול ועיוות דין במהלך הדיון בבקשת הרשות להתגונן, אשר במסגרתה נבלעה הגנתם.

כך לטענתם, התצהיר שהוגש מטעם הנתבע 2, כביכול בשם המבקשים ללא כל סמכות או ייפוי כוח מטעמם, התמקד באינטרסים של הנתבעים 1 ו- 2 בלבד, מבלי להפריד את הדיון והתייחסות נפרדת למבקשים בתור ערבים, ובוודאי בתור "ערב יחיד" כמשמעותו בחוק הערבות.

לטענת המבקשים, נהג כלפיהם הבנק בחוסר תום לב, בכך שהעביר את מלוא סכום ההלוואה הנערבת להקטנת חוב הנתבעת, בחשבון עסקי אחר שהמבקשים אינם ערבים לו ובכך הטיב את מצבו על גבם של הערבים.

כן העלו המבקשים טענות נוספות כנגד המשיב, שבשלב זה אין מקום להידרש אליהן.

עוד טוענים המבקשים כי נודע להם על ההחלטה נשוא הבקשה רק ימים לפני הגשת הבקשה. משלא היתה הודעה ומסירה כדין של ההחלטה, ניתן להגישה במועד הגשתה.

4.         באשר לסיבה בגינה לא התייצבו לדיון, טוענים המבקשים כי, בתמימותם, סברו שעורך הדין שמייצג את החייבים העיקריים, יכול גם לייצגם כראוי, אך בפועל התברר כי הדבר אינו אפשרי שכן קיימת סתירה מהותית בין הנתבעים 1 ו- 2 לבין המבקשים, ומן הנכון שב"כ הנתבעים 1-2 לא ייטול על עצמו את ייצוג המבקשים.

מכאן יש לראות את החלטת ביהמ"ש כאילו ניתנה בלא התייצבות ממשית של המבקשים ולבטלה, ככל שהיא מתייחסת למבקשים, מחובת הצדק ומן הטעם שבהיעדרם לא קנה בית המשפט סמכות לדון בעניינם. לעניין סיכויי ההצלחה טוענים המבקשים כי עקב היעדרם מהדיון תוך הסתמכות על עו"ד שייצג את הנתבעים 1 ו- 2, מן הדין לתת להם יומם בבית המשפט הואיל ויש להם הגנה טובה וראויה להישמע.

לסיום טוענים המבקשים כי לבית המשפט אין ולא היתה מלכתחילה סמכות שיפוט לדון בתביעה, שכן בהתאם לנספחי התביעה המסכות הבלעדית לדון בתביעה נתונה רק לבית המשפט בנצרת  בהיותו מקום בו מתנהל החשבון נשוא התביעה.

5.         המשיב מתנגד לבקשה.

לטענתו, ניתן למבקשים יומם בבית המשפט, וטענותיהם כפי שהובאו על ידי בא כוחם,  הובאו בפני בית המשפט אשר הכריע בהן ומטעם זה אין מקום להיעתר לבקשה. בנוסף,  משקם בית המשפט מכיסאו עם מתן ההחלטה, הפרוצדורה לתקיפת ההחלטה, היתה על ידי הגשת בקשת רשות ערעור בפני הערכאה המוסמכת ואין בית משפט מוסמך להורות על ביטולה של ההחלטה האמורה.