רקע וטענות הצדדים
1. מונחת בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה כספית בסך 328,408 ש"ח. לטענת המשיבה, רכשה המבקשת ממנה מוצרים, במסגרת כ - 30 הזמנות שונות, לאתרי הבנייה השונים שלה. דא עקא, שהמבקשת לא פרעה חשבוניות רבות, כמפורט בסעיף 5 לכתב התביעה, ומכאן התביעה.
2. המבקשת הגישה בקשה למחיקת כותרת, ולחילופין בקשה למתן רשות להתגונן. בהחלטה מיום 30.12.12 נדחתה הבקשה למחיקת כותרת, ועל כן נותרה לדיון בקשת הרשות להתגונן בלבד.
בבקשה למתן רשות להתגונן טענה המבקשת שתי טענות מרכזיות:
א. סכומי התביעה אינם ברורים ומוכחשים, בהתחשב בכך שחלק מתעודות המשלוח אינן חתומות, חלק אינן תואמות את ההזמנות, הן מבחינת סוג הפריטים והן מבחינת כמותם. כמו כן, טענה המבקשת, כי העבירה למשיבה את מלוא הסכומים בגין החשבוניות, ותשלומים ששילמה במהלך שנות העבודה המשותפת של הצדדים, פרעו אף את החשבוניות המפורטות בכתב התביעה.
ב. טענת קיזוז - לטענת המבקשת, במהלך השנים 2004-2005 הזמינה מן המשיבה 226,500 ווי נירוסטה, לשם הידוק אריחי שיש, המשמשים לחיפוי חזית בניין. כשלושה חודשים לאחר השלמת עבודות החיפוי, התגלו כתמים כהים על אריחי השיש. במסגרת החלפת מספר אריחים התגלה כי המקור לכתמים הינו הווים, אשר החלידו, עד כדי התפוררות מוחלטת. ברי, כי דבר זה פוגע בעמידות אריחי השיש, ויוצר סכנה ממשית של התנתקות, אשר עלולה לגרום לאסון. בדיקת מעבדה תמכה בחשד המבקשת, כי הווים שסופקו על ידי המשיבה, פגומים. כתוצאה מכך הודיעה המבקשת למשיבה על הנזקים שנגרמו לפרויקט, דרשה לבצע חיזוק של אריחי החיפוי ולהחליף את האריחים המוכתמים. בין הצדדים התנהל דין ודברים בעניין זה, ונעשה ניסיון להגיע לעמק השווה, אולם המשיבה התחמקה מדרישות המבקשת.
המבקשת עותרת לאפשר לה לקזז אל מול סכום התביעה דנן, את הנזק שנגרם לה כתוצאה מפרשת הווים המפורטת לעיל, ובין היתר נזק בטיחותי, נזק אסתטי ופגיעה במוניטין. בבר"ל, ציינה המבקשת, כי נכון ליום הגשת הבר"ל, אין בידיה אפשרות להעריך את מלוא הנזקים אולם, לכל הפחות יש צורך בהחלפת כל הווים וכל אבני החיפוי שהוכתמו ושיוכתמו, כך שגובה הנזק עולה על סך של 3,500,000 ש"ח על פי החישוב שנערך בנספח ה' שצורף לבר"ל.
דיון והכרעה
3. אשר לטענה ביחס לסכומי החשבוניות השונות, ולהעדר ההתאמה במשולש שבין הזמנות-תעודות משלוח-חשבוניות, הרי שמדובר בטענות עובדתיות, המצריכות בירור והכרעה. בנוסף, מן החקירה עלה, כי קיימת מחלוקת עקרונית בין הצדדים, כך שיש להכריע בשאלה האם יש לכבד חשבוניות אשר אין בגינן הזמנות. לשם כך יש צורך בבירור עובדתי באשר לנוהל העבודה ששרר בין הצדדים, האם היה כזה שאיפשר קבלת הזמנות בעל פה, טלפונית, אם לאו.
להשלמת נקודה זו יצויין, כי בסיכומיו ציין ב"כ המבקשת בהגינותו, שהטענות הנוגעות להעדר התאמה במסמכים שצורפו לכתב התביעה (הזמנות - תעודות משלוח - חשבוניות) נטענות ביחס לסך של עד 230,000 ש"ח מתוך סכום התביעה.
4. אשר לטענת הקיזוז:
סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 קובע כדלקמן:
"חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".
על פי סעיף זה, ובהתאם לפסיקה, חובות שצדדים חבים זה לזה, והם אינם קצובים, ואינם נובעים מעסקה אחת - אינם ניתנים לקיזוז.
על השאלה מה היא "עיסקה אחת", עמד ביהמ"ש העליון בע"א 725/87,
חברת ביר - טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד(1), 177:
"...המונח "עיסקה" הינו "מצב עובדתי - מסחרי, היכול לשמש יסוד לצמיחת עילות וטענות משפטיות"...
פירוש זה ל"עיסקה" מביאנו לפירושה של "עסקה אחת". זו תהא, על כן, עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם".
בענייננו כאמור, טוענת המבקשת לקיזוז נזקים, שנגרמו לה כתוצאה מפרשת הווים המפורטת לעיל.
לדידי, לא יכולה להתעורר מחלוקת, כי פרשת הווים המפורטת לעיל, אינה מהווה "עסקה אחת", יחד עם העסקאות הקשורות לחשבוניות נשוא כתב התביעה דנן. עסקינן בעסקה שונה, נפרדת ועצמאית מן העסקאות נשוא החשבוניות המפורטות בסעיף 5 לכתב התביעה. עסקת הווים עומדת בפני עצמה, התרחשה והושלמה זמן רב עוד בטרם העסקאות נשוא כתב התביעה. הדברים באים לידי ביטוי הן מכח פער הזמנים שבין העסקאות נשוא כתב התביעה לבין עסקת הווים, ואף מכח העובדה שהמבקשת עצמה מודה, כי עסקת הווים הושלמה, ובהמשך, נוכח הנזקים הנטענים, נוהל מו"מ בין הצדדים, אשר לא הבשיל לכדי הסכמה. מכאן אתה למד, כי עסקת הווים הסתיימה, עמדה בפני עצמה, ואין כל מקום לטענה כי העסקאות נשוא כתב התביעה דנן ועסקת הווים, בבחינת עסקת אחת הן.