לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתשובה לה, להלן ההחלטה:
1. לטענת המבקשת, יש למחוק את כותרת התביעה "בסדר דין מקוצר", מאחר והתביעה אינה עומדת בדרישות תקנה 202 לתקנות סד"א תשמ"ד - 1984. לשיטתה, החשבוניות וכרטסת הנהלת החשבונות שצורפו לתביעה הינם מסמכי המשיבה, ואינם יכולים להוות ראשית ראיה, בהתאם לדרישות התקנה הנ"ל.
תעודות המשלוח וההזמנות שצורפו, אינן מציינות מחיר, וחלקן אינן חתומות ע"י המבקשת. כמו כן, קיימת אי התאמה בין ההזמנות, לתעודות המשלוח והחשבוניות השונות. משכך, לטענתה, לא עמדת המשיבה בדרישת ה"ראיה בכתב", הדרושה לשם הכשרת התביעה להתברר בס"ד מקוצר, ויש להורות על מחיקת הכותרת.
2. לטענת המשיבה, מדובר בתביעה על סכום קצוב, מכח התחייבות מפורשת, שיש עליה ראיות בכתב, וודאי שישנה "ראשית ראיה", ועל כן דין הבקשה להידחות. המשיבה מפנה להזמנות מטעם המבקשת, ולתעודות המשלוח החתומות על ידה, אשר צורפו לכתב התביעה, ומהוות את ראשית הראיה. גם אם קיימות חשבוניות אשר אין הזמנות לגביהן הזמנה, הרי שלטענתה, הדבר נובע מכך שחלק מן ההזמנות בוצעו בעל פה.
לשיטתה, אין צורך בראשית ראיה לגבי סכום התביעה, והפסיקה שהובאה בעניין זה ע"י המבקשת, מטעה. כמו כן מציינת המשיבה, כי אין צורך בראשית ראיה למלוא סכום התביעה.
בנוסף, עותרת המשיבה לצרף 6 מסמכים נוספים, תעודות משלוח והזמנות, אשר נשמטו עקב תקלה טכנית מכתב התביעה.
3. בתשובתה, התנגדה המבקשת לצירוף המסמכים האמורים, מאחר ומדובר בתיקון כתב טענות, ויש להגיש בקשה מתאימה, נתמכת בתצהיר, בעניין זה.
כמו כן, שבה המבקשת וחזרה על טענותיה לעניין טיב המסמכים שצורפו, אשר לעמדתה, אינם עונים על דרישת ה"ראיה בכתב".
4. תקנה 202 לתקנות סד"א קובעת, כי תביעה תהא כשרה להתברר בס"ד מקוצר, אם מדובר על תביעה לסכום כסף קצוב, מכח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב. הפסיקה קבעה כי אין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב, ודי ב"ראשית ראיה" (ראה: א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי ,מהדורה שביעית, בעמ' 303).
מכתבי טענות הצדדים מתבקשת השאלה, האם הראיה בכתב הנדרשת הינה להתחייבות ו/או לחוזה, או שמא יש צורך בראיה אף לעניין הסכום הקצוב.
סבורני, כי פרשנות המבקשת, לפיה הראיה בכתב צריכה להתייחס אף לסכום הקצוב, מוטעית.
5. ראשית, הדברים עולים כבר מקריאת התקנה כפשוטה. התנאי הראשוני, הקבוע בס"ק (1) לתקנה הינו, כי מדובר בתביעה לסכום קצוב. רק לאחר מכן, ובהנחה שמדובר בתביעה לסכום קצוב, אז קיימות שתי אפשרויות להגשת תביעה בס"ד מקוצר:
תקנת משנה א - מכח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב.
תקנת משנה ב - מכל חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק.
בענייננו רלבנטית תקנת משנה א בלבד. מאחר והתנאי העוסק בקיומה של ראיה בכתב, אינו מופיע בפתיח הכללי של ס"ק (1), אלא רק בתקנת משנה א, יש להסיק כי דרישה זו מתייחסת לתביעות בגין חוזה ו/או התחייבות, בהם עוסקת תקנת משנה א, ולא לסכום הקצוב, המצוי ברישת התקנה, כך שלמעשה הראיה בכתב מתייחס לדיבר תביעות "מכח חוזה או התחייבות".
6. מעבר לכך, הפסיקה קבעה כי הראיה הנדרשת אינה חייבת להיות ראיה למלוא עילת התביעה, ודי בראשית ראיה בלבד, וזאת בתנאי שהסכום קצוב. אין צורך בראיות שיתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם (על כך ראה: ד' בר אופיר,
סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה תשיעית עמ' 178 ואילך).
וכך מציין כב' השופט (בדימוס) בר אופיר, שם בעמ' 182:
"הדיבור "עליהן" מתייחס לתביעות ולא לחוזה או להתחייבות. הכתב הנדרש, אף שאינו חייב להיות ראיה מלאה על כל פרטי התביעה, עליו להיות לפחות ראשית ראיה על התביעה כלומר: על העילה המשמשת יסוד לתביעת התובע נגד הנתבע".
דהיינו, אין כל בסיס לטענה כי הסכום קצוב הוא שצריך להיות נתמך בראיה בכתב, כטענת המבקשת, והראיה הנדרשת היא לעילת התביעה.