1. העניין שבפני, בקשת הנתבעים לביטול פסק דין אשר ניתן כנגד הנתבעים 2 ו- 3 ע"י כב' הרשמת שלומית פומרנץ ביום 1 לאוגוסט 2011.
2. לאור התארכות ההליכים עד כה, לא ניתן ליתן החלטה בבקשה, מבלי לסקור את השתלשלות ההליכים עד כה.
א. התובענה הוגשה ע"ס 179,639 ש"ח, ביום 21.3.2010, בגין חבות נטענת של הנתבעים, מכח יתרת חוב אשר נצברה עקב ניהול חשבון בנק מס' 230930; החשבון נוהל על ידי הנתבע מס' 1. כנטען, ביום 30.11.2009 ניתנה הלוואה לנתבע מס' 1, הלוואה אשר להתחייבותו של הנתבע 1 להשבתה, ערבו הנתבעים 2 ו- 3.
ב. ביום 2.5.2010 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, כנגד שלושת הנתבעים, וביום 9.6.2010 הוגשה בקשת הנתבעים לביטול פסק הדין.
ג. הבקשה לביטול פסק הדין נדונה בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ ביום 10.3.2011, ובמסגרת אותו מועד, נקבע כי פסק הדין כנגד הנתבע מס' 1 יוותר לעמוד על כנו, בעוד פסק הדין כנגד הנתבעים 2 ו- 3 יבוטל בהסכמה, ותינתן לנתבעים 2 ו -3 שהות בת 30 ימים להגשת בקשה למתן רשות להתגונן.
ד. הבקשה למתן רשות להתגונן הוגשה על ידי הנתבעים, ובהתאם נקבע ליון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, ליום 14.4.2011. במועד הדיון התייצבה נציגת התובע, הגישה הסכם פשרה אשר נערך בין הצדדים, והסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין. (אציין כי הסכם הפשרה, שהיה הסכם ביניים, יכול היה לקבל תוקף של החלטה ולא יותר מכך, שכן היווה הסכמה למתן רשות להתגונן, בכפוף להפקדת סכום כספי בקופת ביהמ"ש).
ה. בהמשך הדרך, המועד לביצוע ההפקדה (הפקדה ע"ס 10,000 ש"ח סה"כ), הוארך עד ליום 30.6.2011, ואולם משלא בוצעה ההפקדה עד למועד כאמור, ניתן פסק דין, זאת ביום 21.7.2011. ביום 29.12.2011 הוגשה בקשה נוספת מטעם הנתבעים, לביטול פסק הדין, בפעם השנייה.
3. טענות הצדדים.
א. על פי הנטען בבקשה לביטול פסק הדין, מצבה הכלכלי של המשפחה כולה הידרדר עם חלוף הזמן, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה בריאותית, והדבר לא איפשר לנתבעים לארגן את סכום הפיקדון המוסכם, אשר הפקדתו היתה תנאי למתן רשות להתגונן בפני התביעה.
ב. לאור נסיבותיהם האישיות של הנתבעים, מבקשים הנתבעים כעת, כי יותר להם כעת להפקיד את הסך המוסכם בשיעור 10,000 ש"ח; בין היתר, מפנים הנתבעים לטענות ההגנה אשר הועלו על ידם, טענות לפיהן לא קיבלו את ההסבר הנאות בטרם חתימתם כערבים להלוואה אשר הוענקה לנתבע מס' 1, ואף לא את המידע הנדרש אודות סכום ערבותם והיקפה.
ג. התובע השיב לבקשה, ולעמדתו, אין הבקשה וההליך מגלים כל עילה או טעם לביטול פסק הדין, ואין בבקשה יותר מאשר שימוש לרעה בהליכי המשפט. לעמדת התובע, הצדדים הגיעו לכלל הסכם, אשר קיבל תוקף מאת ביהמ"ש ביום 14.4.2011, וככל שלא עמדו בהסכם, ההסכם הופר, על כל המשתמע מכך.
ד. מוסיף התובע וטוען, כי אודות פסק הדין נודע לנתבעים ביום 11.8.2011, ואולם הנתבעים הגישו בקשתם רק בסוף חודש דצמבר 2011, קרי, כארבעה וחצי חודשים לאחר מכן, ומבלי שהועלה טעם ראוי להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין.
ה. יתר על כן, טוען התובע, כי סיבת אי קיום ההסכם במועד אשר נקבע, ואף לא במועד הנדחה כאמור בהחלטת כב' הרשמת פומרנץ - הועלתה בבקשה לביטול פסק דין, והיא מצבם הכלכלי והנפשי הקשה של הנתבעים, ומצבם הרפואי של בני משפחתם, ואולם התובע סבור, הזכות לבקש ביטול פסק דין באיחור כפופה לכללים הדיוניים, מכח עקרון סופיות הדיון.
4. שלושה רבדים, אם כן, עומדים להכרעה, ועל הנתבעים לצלוח את שלושתם בהצלחה, על מנת שיבוטל פסק הדין (ודי כי לא יצלחו הנתבעים שלב אחד, כדי לדחות בקשתם): האחד, האם מוצדק להאריך המועד להגשת הבקשה לבטל את פסק הדין? השני, האם קמה עילת ביטול לפסק הדין לאור מתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים? והשלישי, האם הועלו כלל טענות הגנה המצדיקות ניהול ההליך, או שמא מדובר בהליך שאין לו תוחלת?
5. השאלה הראשונה - הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין.
א. יש לציין, כי בבקשתם, הנתבעים אינם מבקשים כלל את הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין. בקשתם של הנתבעים מתעלמת מנתון מהותי זה, אשר הועלה והוכח די והותר על ידי התובע (במסגרת צירוף תצהירו של מר טוויג), ולעמדתי, לא ניתן, בנסיבות העניין, להתעלם מסוגייה זאת.
ב. אני מקבל את דברי ב"כ התובע, בדבר התארכות ההליך יתר על המידה ושלא לצורך. לא ניתן להתעלם מכך כי הנתבעים ביקשו הארכת המועד להפקדת הפיקדון, ולא הפקידו הפיקדון במועד, ולא ניתן להתעלם מכך כי על פי אישורי המסירה הנתבעים (או קרובי משפחתם) סירבו לקבל את העתק פסק הדין.
ג. בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות ככל שניתן ולפצות בהוצאות ובערובה על אי הנוחות שנגרמת למשיב כאשר מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה. לפיכך לא בנקל תידחה בקשה לביטול פסק דין גם כאשר הוגשה באיחור. יחד עם זאת כאשר הבקשה לביטול פסק הדין מוגשת באיחור ניכר מבלי לצרף בקשה להארכת מועד המפרטת את טעמי האיחור, כאשר טענות המבקש בנוגע לסיבת האיחור אינן סבירות וכאשר טענות ההגנה הינן דלות עד מאוד, אם קיימות הן בכלל, יש מקום לבחון האפשרות לדחות את הבקשה גם אם משמעות הדבר שלא יינתן למבקש יומו להעלות טענות הגנה במסגרת הליך משפטי מלא.
בר"ע 515/08 רמי ברהום נ' עיריית ירושלים (מאגר נבו).
ד. עוד נקבע כי יש מקרים בהם המחדל בדמות איחור בפנייה לבית המשפט לבקשה לביטול פסק דין יהיה כה משמעותי עד שיאפיל על השיקול של סיכויי ההגנה. רע"א (חיפה) 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (מאגר נבו).