תא"ק
בית משפט השלום ירושלים
|
3462-10-12
13/12/2012
|
בפני השופט:
סיגל אלבו
|
| - נגד - |
התובע:
1. הילה כהן טיאר
2. אליעזר כהן
|
הנתבע:
בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ
|
| החלטה |
בפני בקשת רשות להתגונן.
המשיב הגיש כנגד המבקשים לתשלום יתרת חובם של המבקשים בחשבון הבנק המתנהל אצל המשיב.
על-פי הנטען בכתב התביעה, העמיד המשיב לזכות המבקשים ולבקשתם אשראי במסגרת חשבון עו"ש, אותו התחייבו להחזיר למשיב בהתאם לתנאים שהוסכמו בין הצדדים במסמכי פתיחת החשבון. המבקשים לא פרעו את יתרת החובה בחשבון או ההלוואות ומכאן התביעה.
בתצהירים התומכים בבקשה טוענים המבקשים כי המבקשת 1 בלבד היא בעלת החשבון, בעוד המבקש 2, בעלה של המבקשת 1, חתם רק כערב להלוואות ועל כן יש לדחות את התביעה נגדו. עוד טוענים המבקשים, כי המשיב כלל בסכום התביעה שתי הלוואות המשולמות כסדרן ממשכורתה של המבקשת 1 ועל כן אין מקום להכניסן לחוב. סך החוב עומד על סך של 91,453 ש"ח. עוד נטען, כי סכומי הריביות אשר גובה הבנק הן מופרזות. המבקשת 1 מוסיפה וטוענת כי ביקשה להפוך את החוב שנצבר בחשבון העו"ש להלוואה, אך מנהל המשיב סירב ללא סיבה. לבסוף טוענים המבקשים כי מצבם הכלכלי קשה ביותר.
המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקשים לא הציגו טענת הגנה בפני התביעה. כך, על-פי הסכמי ההלוואות שצורפו לכתב התביעה המבקשים, בני זוג, הם הלווים בהלוואות שניטלו במסגרת החשבון נשוא התביעה. עוד טוען המשיב, כי המבקשת 1 נתנה הוראה להעביר את משכורתה לבנק אחר, תוך שהיא מותירה הלוואות והתחייבויות בחשבון, לאחר שצברה פיגורים בחשבון ההלוואות. בהתאם לתנאי ההסכם בין הצדדים, זכאי המשיב להעמיד את ההלוואות שניטלו לפירעון מיידי ולתבוע את מלוא יתרת החוב בגינן. גם העובדה שתשלומי ההלוואות מנוכים מתלוש השכר של החייבת, אין בכוחה לשלול מהמשיב את העמדת מלוא ההלוואות לפירעון מיידי. כך גם לא היה מקום לאפשר למבקשת "לגלגל" את החוב לתוך הלוואה נוספת. אשר לטענות המבקשים בגין הריביות, הרי שטענות אלה נטענו כלאחר יד, מבלי שהוגש חישוב כלשהו שיש בו לתמוך בטענותיהם. טענות המבקשים בדבר מצבם הכלכלי אינם רלבנטיות ואין להם מקום במסגרת שיקוליו של בית המשפט הדן בבקשה.
בתשובה חוזרים המבקשים על טענותיהם אשר הועלו בבקשת הרשות להתגונן ומדגישים כי מצבם הכלכלי קשה מאד וכי הדבר הנכון לעשותו היה להפוך את יתרת החוב בחשבון להלוואה.
דין הבקשה להידחות, שכן המבקשים לא העלו טענה העשויה לשמש להם הגנה לכאורה בפני התביעה.
כך, הטענה כי המבקש 2 אינו חב בחיובי החשבון נסתרת נוכח הסכמי ההלוואה, אשר צורפו לכתב התביעה, עליהם חתום המבקש כלווה. יתר על כן, גם אם היה המבקש 2 ערב בלבד להלוואות, כפי שהוא טוען הרי שמעמדו אינו כשל ערב יחיד מוגן, בהיותו בן זוגה, של המבקש (ראו: הגדרת "ערב יחיד" בסעיף 19 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967).
משלא עמדו המבקשים בתנאי פירעון ההלוואה, רשאי היה המשיב להעמיד את יתרת סכום ההלוואות לפירעון מיידי בהתאם לתנאי ההסכם, חרף העובדה כי שתי הלוואות משולמות דרך תלוש המשכורת של המבקשת 1..
אשר לטענה בדבר שיעור הריביות, הרי שזו הועלתה בצורה סתמית וכללית ללא פירוט כנדרש. כידוע, אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק העלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו (ראו, למשל: ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו)). במקרה זה המבקשים לא פירטו את שיעורי הריביות החריגים לטענתם, לא הבהירו מדוע שיעורי הריביות חורגים מתנאי ההסכם עליהם חתומים המבקשים, וכל שטענו הוא כי שיעור הריבית אותו דורש המשיב הוא מוגזם. משכך, לא עמדו בחובת הפירוט המוטלת עליהם.
גם טענת המבקשים בדבר סירוב המשיב להעמיד לרשותם הלוואה נוספת אינה מהווה טענת הגנה בפני התביעה, שכן לא מוטלת על המשיב חובה כלשהי להפוך את יתרת החוב בחשבון להלוואה נוספת.
אשר למצבם הכלכלי הקשה של המבקשים, הרי שעם כל הצער וההבנה, אין בכך כי להוות טענת הגנה בפני התביעה.
התוצאה היא שאני דוחה את בקשת הרשות להתגונן. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.
המשיב יגיש פסיקתא לחתימה.
ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ג, 13 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.