להלן החלטתי בבקשת המבקשים להורות על ביטול צו העיקול:
1. המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה כספית ע"ס 250,180 ש"ח (מדובר בכתב תביעה מתוקן), בגין חוב ארנונה שצברו המבקשים משך שנים ארוכות, ובמקביל עתרה בבקשה להורות על הטלת עיקול זמני על זכויות המבקשים בנכס מקרקעין המצוי בבעלותם וכן על זכויותיו של המבקש 1 (להלן - המבקש) לקבל מהמשיבה סך של 55,000 ש"ח שנפסק על ידי ביהמ"ש במסגרת תביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבה. ביום 28.5.2012 ניתן צו עיקול זמני (להלן - צו העיקול).
2. המבקשים עתרו בבקשה לביטול צו העיקול, בין היתר, על יסוד טענות כדלקמן: היעדר עילת תביעה; היעדר ראיות לביסוס עילת התביעה; חוסר תום לב מצד המשיבה; העדר הכבדה; שיהוי בעצם הגשת התביעה וכן טענה לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובתם.
3. המצהירים מטעם הצדדים נחקרו והצדדים סיכמו את טענותיהם.
4. במסגרת בקשה לביטול צו עיקול על בית המשפט לבחון: (א)האם הניחה המשיבה תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה. בשלב זה של ההליך נדרשת המשיבה לעמוד במבחן ההסתברות לקיומה של עילת תביעה ראויה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009), 522). המבקשים, מצידם, יוכלו להתנגד להטלת העיקול הזמני, אם יניחו תשתית עובדתית ומשפטית המעמידה את העילה הנטענת בכתב התביעה בספק ניכר (ר"ע 490/86 יונה יונה נ' דן מקמילן (פ"ד מ(4) 115); (ב)האם הראתה המשיבה שאם לא יינתן הצו היא תתקשה במימוש פסק הדין; (ג)האם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה או המבקשים. במסגרת בחינת מאזן הנוחות, על בית המשפט לבחון נזקו של מי חמור יותר כתוצאה ממתן צו העיקול (רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ [פורסם בנבו]); ו - (ד)האם עמדה המשיבה בדרישות תום הלב וניקיון הכפיים.
דיון:
5. קיומה של עילת תביעה: המבקש מוכר כנכה צה"ל. המבקשים (בעל ואישה) אינם פטורים מתשלום הארנונה אולם הם זכאים להנחה בשיעור המס. אין מחלוקת שמשך שנים ארוכות - משנת 1998 ועד עתה - המבקשים לא שילמו את הארנונה. על יסוד נתונים אלו עומדת למשיבה עילת תביעה כנגד המבקשים (טענת ההתיישנות שהעלו המבקשים רלבנטית לחלק מהתקופה בלבד).
התשתית העובדתית שהעלתה המשיבה היא ברורה ופשוטה בעיקרה - הימנעות של תושבים מלשאת בתשלום הארנונה. עם זאת, מהטיעון הכולל שהעלו המבקשים עולה שלדידם טיעון זה אינו משקף את המסכת העובדתית המלאה. המבקש הינו צייר. טענת ההגנה שהעלו המבקשים נלמדת מהאמור בסעיף 46 לבקשה, שם מובא ציטוט ממכתב שנשלח ביום 26.9.2011 על ידי נציג ארגון נכי צה"ל - בשם המבקש - אל המשיבה; במכתב מצוין כדלקמן:
"בשנת 2002 לערך נוצר קשר בין החבר שבורך בכישרון ציור נדיר לבין ראש עיריית קריית אונו, מר יוסי נישרי ובכירים בעירייה, וסוכם כי החבר יצייר על ארונות בזק וחשמל הפזורים ברחבי העיר, וזאת במטרה לייפות את חזות העיר, ובתמורה תפטור אותו העירייה מתשלומי ארנונה, מיסי עירייה ואגרת מים". בהמשך המכתב (בחלק שאינו מצוטט בבקשה לביטול צו העיקול הזמני) מצוין כי המבקש "... עשה את עבודתו בעלות מינימלית רק בתמורה להנחה במיסי העירייה ...." (ראו סעיף 10 למכתב).
היינו, עמדת המבקשים הינה שהוסכם בין המשיבה למבקש כי בתמורה לכך שהמבקש יצייר על ארונות החשמל והקשר הפזורים בעיר (אין מחלוקת שהמשיבה סיפקה למבקש צבעים, לפחות עד למועד מסוים) יהיו המבקשים פטורים מתשלום הארנונה.
טיעון עובדתי זה מצא תימוכין בעצם הימנעותה של המשיבה מלנהל הליכי גבייה נמרצים במהלך השנים וכן בעצם אספקת צבע למבקש.
לו היו מסתפקים המבקשים בהעלאת טיעון כאמור, ניתן היה לקבוע שעלה בידי המבקשים להניח תשתית עובדתית המעמידה את עילת התביעה בספק ניכר. המבקשים, עם זאת, לא הסתפקו בטיעון כאמור. עוד קודם למועד הגשת התביעה כנגדם הגיש המבקש תביעה כנגד המשיבה. בתביעה כאמור תובע המבקש מהמשיבה לשלם לו סך של 1,180,000 ש"ח (התביעה הועמדה משיקולי אגרה בשיעור של 500,000 ש"ח בלבד, כאשר מאוחר יותר עתר המבקש בבקשה לאפשר לו להגדיל את סכום התביעה), בהתאם לתחשיב שנערך על ידו, לפיו על המשיבה לשלם למבקש סך של 5,000 ש"ח עבור כל ציור (וכן תשלומים נלווים עבור עבודות אחזקה של הציורים ועוגמת נפש). מדובר למעשה בתביעה שעניינה תשלום עבור עבודה.
הגשת תביעה כאמור אינה עולה בקנה אחד עם הטיעון לפיו המבקשים פטורים מתשלום הארנונה, שהרי לו היו המבקשים פטורים מתשלום הארנונה (בהתאם להסכמה מוקדמת עם המשיבה) די היה בהגשת בקשה למתן רשות להתגונן בפני התביעה הנוכחית או אם היו המבקשים חפצים למנוע נקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגדם, היה עליהם לעתור בתובענה למתן סעד הצהרתי מתאים. הגשת התביעה כנגד המשיבה עומדת אפוא בסתירה לטענת ההגנה בהליך הנוכחי.
זאת ועוד, אם סבור המבקש שהוא זכאי לפסיקת תשלום מלא עבור העבודה שביצע (כך כעולה מהתביעה שהוגשה על ידי המבקש), ברי שהיה עליו (כמו גם על המבקשת הנוספת, אשת המבקש) לשאת בתשלום הארנונה, שהרי אין מחלוקת שלא הוסכם על כך שהמבקש יבצע עבודות עבור המשיבה ובתמורה לכך גם יהיה זכאי לתשלום מלא ובערכים ריאליים עבור העבודה וגם יהיה פטור ממלוא תשלום הארנונה.
יצוין כי ביום 10.7.2011 שלח המבקש למשיבה הודעת על ביטול ההסכם הנטען עם המשיבה [מש/4], בעקבותיו הועלתה הדרישה לתשלום סכום ריאלי עבור כל ציור (מכתב זה היווה בסיס לתביעה כנגד המשיבה). ביטול ההסכם הפוטר אל המבקשים מתשלום הארנונה מחייב גם ביטול הפטור הנטען מתשלום הארנונה. עם זאת, לצד הודעת הביטול לא צוין שהמבקשים ישאו בתשלום הארנונה וסכום התביעה כנגד המשיבה אינו מביא בחשבון קיזוז של חיובי הארנונה שנצברו.
הגשת התביעה, מחד גיסא, והימנעות המבקשים מליתן הסבר מניח את הדעת כיצד עולה בקנה אחד עצם הגשת התביעה כנגד המשיבה וכן אי תשלום הארנונה, מאידך גיסא, נזקפת לחובת המבקשים.
להשלמת התמונה אציין, כי בהודעת הביטול ובכתב התביעה שהוגש כנגד המשיבה נטען שההסכם עם המשיבה כלל לא רק פטור מתשלום הארנונה אלא גם תשלום שכר ראוי עבור ביצוע עבודות הציור. עם זאת, להודעת הביטול וכתב התביעה קדם מכתבו של המבקש (באמצעות ארגון נכי צה"ל (מכתב מיום 26.6.2011), שם לא הועלתה דרישה לתשלום שכר ראוי ואף צוין כי המבקש ".... עשה את עבודתו בעלות מינמלית רק בתמורה להנחה במיסי העירייה ...." (סעיף 10 למכתב); לצורך הדיון הנוכחי עדיפה עלי גרסה מוקדמת שהעלה המבקש במכתבו באמצעות ארגון נכי צה"ל, על פני גרסתו המאוחרת, בהודעת הביטול ובכתב התביעה.
משיכת ההמחאה הנזכרת בסעיף 8 לכתב התביעה, אף היא אינה עולה בקנה אחד עם טיעוני ההגנה שהעלו המבקשים.
בנסיבות כאמור, אני קובע כי עלה בידי המשיבה להניח תשתית עובדתית מספקת לביסוס עילת התביעה.