תא"ק
בית משפט השלום ראשון לציון
|
3217-07
15/09/2011
|
בפני השופט:
רפי ארניה
|
| - נגד - |
התובע:
1. אילנה פורת
2. משה פורת
עו"ד טנכילביץ
|
הנתבע:
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
עו"ד דואק
|
| החלטה |
בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 512,469 ש"ח.
כתב התביעה והליכים אחרים
1. המשיבה הינה חברת הביטוח, אשר נתנה למבקשים שתי הלוואות. האחת, ביום 14.6.1998 על סך של 530,000 ש"ח (להלן:
"ההלוואה הראשונה"). להבטחת פירעונה של הלוואה זו נרשמה משכנתא לטובת המשיבה על זכויות המבקשים בבית המצוי ברח' ויניק 35 בראשל"צ, אשר בשלב מסוים הוסרה. השניה, ביום 27.9.1998, על סך של 1,160,000 ש"ח (להלן:
"ההלוואה השניה"). להבטחת פירעונה של הלוואה זו נרשמה משכנתא לטובת המשיבה על זכויות המבקשים בבית המצוי ברח' ספיר 20 ברמת אפעל.
2. על פי הנטען בכתב התביעה המבקשים הפרו את הסכמי ההלוואה וחדלו מפירעון ההלוואות. לפיכך, הגישה המשיבה תביעה זו כנגד המבקשים אשר במסגרתה תבעה את פרעון יתרת ההלוואה הראשונה.
כמו כן ובמקביל, פתחה המשיבה בהליכי הוצל"פ למימוש המשכנתא הרובצת על הבית ברמת אפעל, והמשמש כבטוחה לפירעון ההלוואה השניה (תיק הוצל"פ (ראשל"צ) 18-06918-06-5).
3. במסגרת תיק ההוצל"פ הגישו המבקשים בקשה בטענת "פרעתי" אשר החלטה בה ניתנה ביום 25.7.2007 על ידי כב' הרשמת טל אוסטפלד - נאוי (כתוארה דאז). כב' הרשמת דחתה את כל טענ ות המבקשים המפורטות בבקשה, אשר בעיקרן הינן טענות קיזוז, והורתה על המשך הליכי המימוש.
המבקשים לא השלימו עם ההחלטה וערערו עליה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב (עש"א 3251/07). ביום 7.12.2010 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת שטופמן) את הערעור. המבקשים לא השלימו גם עם החלטה זו, והם ביקשו לערער עליה בפני בית המשפט העליון (רע"א 166/11), וביום 2.8.2011 אף בקשתם זו נדחתה.
כבר עתה אומר כי בקשת רשות להתגונן זו מעוררת את שאלת היחס בין ההליך נשוא תיק ההוצל"פ הנ"ל, וממצאי כב' הרשמת בהחלטה הנ"ל, שכן הטענות בשני ההליכים הינן זהות בעיקרן.
בדיון שהתקיים בפני בבקשה זו ביום 8.10.2007 הסכימו הצדדים להתלות את ההליכים בתיק זה עד לקבלת פסקי דינם של ערכאות הערעור, וכעת, עם מתן החלטות אלה בשלה העת ליתן החלטה גם בבקשה זו.
בקשת הרשות להתגונן
4. לב ליבן של טענות המבקשים בבקשה זו הינה טענת קיזוז.
פירוט טענות הקיזוז מופיע בסעיף 119 לתצהיר המבקש, והיא נתמכת בחוו"ד חשבונאית.
כידוע, טענת קיזוז הנטענת במסגרת בקשת רשות להתגונן יש לפרט "כשם שמפרטים כתב תביעה": ע"א 541/81
מנחם קיהל נ' סוכנות מכוניות לים התיכון פ"ד ל"ו (3) 518, וכן ר' ע"א 579/85
אריאן נ' בל"ל פ"ד מ' (2) 765, שם נאמר:
"טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת ... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב-תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה גם כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן"
ועוד נאמר כי במסגרת טענת קיזוז אין להסתפק בנקיבת מספר או נתונים גרידא אלא יש להמציא חישוב מפורט תוך הסתמכות על נתונים בדוקים. ר': ע"א 779/87
נח בליט ו-5 אח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מ"ד (3), 304 ,עמ' 311-312:
"קיזוז נסמך, בראש ובראשונה, על חוב המגיע לנתבע מן התובע. בעניננו, פירוט החוב נעשה במונחים כלליים, ללא חישוב מפורט, ומבלי שתהיה בו הסתמכות על נתונים בדוקים. הנתונים המספריים המופיעים בתצהירים אינם תוצאה של חישוב הנזקים, אלא הם מבטאים הערכות כלליות, ללא תשתית עובדתית, כשמטרתם אינה אלא לצאת ידי חובת הפירוט. תצהיריהם של המערערים אינם עונים, איפוא, על מידת הפירוט הנדרשת."
בראי הנחיות אלה של הפסיקה, ובשים לב להחלטת כב' הרשמת בטענת "פרעתי", להלן אעמוד כעת על טענות המבקשים בהתאם לסדר בו הן מופיעות בתצהיר התומך בבקשה.
פרק 2 - טענת הגרייס
5. המבקשים טענו כי בחודש אוקטובר 2002 הסכימו הצדדים למתן "גרייס" של 11 חודשים לתשלומי ההלוואות. לטענת המבקשים על אף הסכמה זו חייבה המשיבה את המבקשים בתקופת הגרייס בריבית פיגורים.