1. בפני בקשה מטעם המבקשות להארכת המועד לצורך הגשת בקשה לביטול פסק הדין, וביטול פסק הדין שניתן כנגדן, במעמדן כערבות, במעמד צד אחד, ביום 21.11.2012 (כנגד המבקשת 1, מלכה דוניז) וביום 8.11.2012 (כנגד המבקשת 2, אלוש מוריה), וזאת בהעדר הגשת בקשת רשות להגן מטעמן במועד שנקבע לכך על פי הדין.
2. המבקשות הגישו תצהירים מפורטים מטעמן, והעלו טענות שבעובדה ובמשפט, שהינן זהות ברובן, למעט שינויים מסוימים בעניינים שבעובדה, המתייחסים במיוחד למצבן האישי, ולנסיבות הקשורות לחתימתן על כתב הערבות.
3. מן הראוי לציין כי לא היה מקום לפרט בתצהירי המבקשות, שנועדו לתמוך בטענות שבעובדה, את הטענות הרבות שבמשפט שהועלו בהם, לרבות מובאות מפסקי דין וההפניה אליהם, וניתן היה להסתפק בהעלאתם של עניינים אלה בבקשה שהוגשה (ראו- אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, הוצאת סיגא, מהדורה עשירית, בעמוד 756).
4. המבקשות טענו בתצהירים שצורפו לבקשתן לבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, וכן לבקשה לביטול פסק הדין, בתמצית, כדלקמן-
הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור מהטעם שסברו שעורך הדין שטיפל בענייניו של החייב העיקרי מטפל גם בעניינן בתיק הנדון, ומנסה להגיע להסדר שיכלול גם אותן, אלא שבדיעבד התברר להן כי האינטרסים שלהן כלל לא יוצגו.
כן נטען כי לא הוזמנו לדיון, וכלל לא ידעו "על מה מדובר ועל מה כל ההליך", וכן כי לא היו מיוצגות ולא קיבלו הזמנה לדין, וכי החוקים והנהלים בישראל לא היו ידועים להן.
המבקשות התבקשו על ידי המשיב לערוב להלוואה שנטל החייב העיקרי, וכי חתמו על עשרות מסמכים, בהליך שנמשך דקות ספורות, והמבקשת 2, אלוש מוריה, חתמה בסניף לאחר שעת סגירתו, מבלי שניתנה להן ההזדמנות לעיין במסמכים עליהם חתמו, מבלי לקבל כל הסבר מקדים על מה חתמו, מבלי שנאמר להן מהו סכום ההלוואה שלצורך הבטחת פירעונו ערבו, או לגבי המרכיבים העיקריים של כתב הערבות, וכן מה ההשלכות לחתימתן, ומה יקרה במקרה שבו החייב העיקרי לא יעמוד בהתחייבותו לפרוע את ההלוואה, ובכלל זה לא נאמר להן כי הבנק ינקוט בהליכים משפטיים כנגד המבקשות, ככל שהחייב העיקרי לא יעמוד בתנאי הסכם ההלוואה.
אם המשיב היה מוסר למבקשות את המידע הנ"ל עובר לחתימתן, הרי שלא היו חותמות על כתב הערבות.
לא ניתנה הכרזה על מיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי, על פי סעיף 27 לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967, מהטעם שניתן כנגדו צו לכינוס נכסים, והמשיב הגיש תביעת חוב לכונס הנכסים הרשמי, ובכלל זה המשיב הגיש את התביעה כנגד החייב העיקרי וכנגד המבקשות במעמדן כערבות, והדבר אינו תקין, ויש להעמיד את ההליכים המשפטיים כנגד המבקשות עד למיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי.
כחודש לפני הגשת הבקשה נודע למבקשות כי החייב העיקרי הגיע להסכם עם המשיב לפיו כנגד תשלום של 70,000 ש"ח יעוכבו כל ההליכים כנגדן, אלא שלא היו מעורבות בגיבוש ההסכם, ואין ביכלותן הכלכלית לעמוד בו.
המשיב לא הודיע למבקשות כי החייב העיקרי הפסיק לפרוע את ההלוואה והיה במצב של טרם חדלות פירעון, לפי חובתו על פי סעיף 26 לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967, וכן על פי חוזר מס' 1408/06 של המפקח על הבנקים, ונטען כי- "לא קיבלתי כל התראה שהיא מהבנק, לפני פנייתו לערכאות המשפטיות כי בכוונתו לממש את הערבות נגדי, ונודע לי לראשונה על העניין ביום שבו הומצא לי פסק הדין כנגדי", ובכך מנע המשיב מהמבקשות "... להפעיל עליהם אמצעים חוקיים העומדים לרשותי ולגרום לו לשלם", ובכל נגרם להן נזק בגובה ריבית הפיגורים שהצטברה.
כן הוצהר והודגש כי- "אכן החייב העיקרי כבר היה נתון ללחצים כבדים, עקב ההלוואות שנטל ולא החזיר".
5. המשיב הגיש תגובה מפורטת מטעמו וטען, בתמצית, כי אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחמת חובת הצדק, או לפי שיקול דעתו של בית המשפט, מהטעמים שהעלה בתגובה מטעמו.
6. המבקשות הגישו תשובה מטעמן לתגובת המשיב, אשר צורפו אליה תצהירי המבקשות אשר נערכו על דרך ההפניה לתשובה, ומטעם זה לא ראיתי לנכון להידרש לטענות שבעובדה שהועלו במסגרתה.
7. ביום 16.6.2013 נערך בפני דיון בבקשות הנ"ל במעמד המבקשות, במהלכו נחקרו המבקשות, ובסיומו ניתנו סיכומים בעל פה מטעם באי כוח הצדדים.
8. בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום להורות על ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד (בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות), עליו לבחון האם עומדת למבקש 'הגנה מן הצדק', או במילים אחרות, האם נמסרה למבקש הודעה כדין לגבי קיומו של ההליך המשפטי, וכן לשקול את סיכויי טענות ההגנה שהעלה המבקש.
"
בבקשה לביטול פסק- דין על- פי צד אחד שניתן בשל אי- התייצבותו של המבקש, יש לבחון מהי הסיבה לאי ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת. אלא שכך או כך יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן." (ראו- אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית. סיגא- הוצאה לאור בע"מ. עמ' 372- 371).
על המבקש את ביטול פסק דין שניתן כנגדו במעמד צד אחד מונח הנטל להראות כי עומדת לו- ולו על פני הדברים- טענת הגנה טובה שאם תתברר לגופה יש בה כדי לשנות את תוצאת הדברים, וכי לא עשה שימוש לרעה בהליכי המשפט עובר למתן פסק הדין כנגדו, ובכלל זה לא התעלם מקיומו של ההליך המשפטי.
"... על מי שמבקש ביטול פסק- דין שניתן במעמד צד אחד, הנטל להראות כי יש לו אינטרס לבטל את הפסק וכי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה. עליו לשכנע עוד כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא התעלם במכוון מקיומו. בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל- דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל שכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי יש ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות..." (ראו- אורי גורן, שם, עמ' 372- 371).