1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה, ביום 13.9.12. על פי פסק הדין חוייבה המבקשת, יחד עם בעלה, סאלח כיואן, לשלם למשיב סכום של 77,635 ש"ח, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה, חתום על ידי בעלה של המבקשת, ובהתאם לכתב התביעה, בו נטען, כי הנתבעים רכשו מהמשיב סחורה, ולא שילמו עבורה.
2. לטענת המבקשת, כלל לא קיבלה לידיה את כתב התביעה. בעלה אמנם קיבל אותו לידיו, אך היא ובעלה פרודים מזה מספר חודשים, והוא אינו מתגורר בבית. לגופו של עניין טוענת המבקשת, כי היא אינה קשורה עם עסקיו של בעלה, היא מורה בבית הספר, ומעולם לא התחייבה כלפי המשיב לשלם עבור הסחורה נשוא התביעה.
3. לטענת המשיב, אין יסוד לטענה אודות פרידת המבקשת ובעלה. מי שמסר את כתב התביעה לידי בעלה של המבקשת נכנס לתוך הבית המשותף, ושם ביצע את המסירה. לטענתו, כל מטרת הבקשה היא התחמקות מתשלום החוב, כאשר במקביל לכך גם דואגים המבקשת ובעלה לרשום את הרכוש המשותף על שמה של המבקשת בלבד. לטענת המשיב, כאשר החליט להפסיק לספק לבעלה של המבקשת סחורה, הגיעה המבקשת עצמה אליו, נתנה לו שיקים אישיים שלה לסילוק החוב, וביקשה ממנו להמשיך לספר היא תערוב לתשלום.
4. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.
כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).
ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית - אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.
אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).
אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי - סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).
5. לאור הכללים האמורים אני סבורה, כי דין פסק הדין להתבטל, על פי שיקול דעת ביהמ"ש. נראה כי ההמצאה בוצעה כדין, וזאת בהעדר כל ראיה שבעת ביצוע ההמצאה לא התגורר בעלה של המבקשת יחד עם המבקשת תחת קורת גג אחת. המבקשת לא המציאה אסמכתא כל שהיא המעידה על קיומו של סכסוך בינה לבין בעלה, וטענותיה בעניין זה הועלו כטענות בעלמא. לפיכך, אין מקום לביטול פסק הדין, על פי חובת הצדק.
עם זאת, דין פסק הדין להתבטל, כאמור, על פי שיקול דעת ביהמ"ש.
התביעה נסמכת על תעודות משלוח וחשבוניות מס, אשר על פי טענת המשיב - חתומות על ידי בעלה של המבקשת. על פי הנטען בכתב התביעה עצמו, לא ברור מה היא הראיה בכתב העומדת כנגד המבקשת, ומאפשרת למשיב לתבוע אותה בסדר דין מקוצר. על רקע זה ברי כי טענת המבקשת, לפיה לא התחייבה כלל בתשלום עבור הסחורה שהזמין בעלה מהמשיב, מהוה טענת הגנה אשר יש לבררה. המבקשת אמנם לא התגוננה במועד, אולם מחדלה של המבקשת אינו מצדיק דחיית בקשתה, באופן שימנע ממנה להעלות בפני ביהמ"ש טענת הגנה, שיש בה כדי להביא להדיפת התביעה נגדה.
6. אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין. עם זאת, לאור האמור לעיל, אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב, בסך 1,000 ש"ח, ללא קשר להמשך ההליך.
לאור תקנה 214(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומאחר ונראה לכאורה כי בפי המבקשת הגנה מפני התביעה, אני נותנת למבקשת רשות להתגונן. עם זאת, מאחר והתצהיר אינו מפורט דיו, אני מאפשרת למבקשת להגיש כתב הגנה, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. ככל שלא תעשה כן המבקשת, ישמש התצהיר שצורף לבקשה לביטול פסק הדין ככתב הגנה מטעמה.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ג, 22 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.