החלטה בתיק תא"ק 29961-05-11

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה ביום 17/7/2011, בגין תביעה בסדר דין מקוצר, שהוגשה ביום 17/5/2011 על סך 33,437 ש"ח. התביעה הינה בגין הסכם למתן שרותי תיווך ע"י המשיבה בין המבקש ליזמי פרוייקטים, במסגרתו סוכם כי למשיבה ישולם סך של 3% משווי הפרוייקט נשוא התיווך.

המבקש, הינו שותף בשותפות לא רשומה  בשם "עבד את אסלאם" שעוסקת בתחום הבניין.

"את הבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד יש להעמיד במבחנים הבאים:

בשלב ראשון על בית המשפט לבדוק, אם זומן בעל הדין כדין לדיון אשר התקיים בהיעדרו ובעקבותיו ניתן פסק הדין?

אם יתברר כי בעל הדין לא זומן כדין לדיון, בדרך כלל יבוטל פסק הדין מבלי לבדוק לעומק את טענות ההגנה, היות ולא ניתן לאותו צד יומו בבית המשפט עקב אי זימונו כדין לדיון. ביטול זה של פסק הדין הינו משיקולי צדק.

עם זאת, כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא מתעלמת מהחלטות  בית המשפט ומגלה יחס של זלזול או אי אכפתיות, לא בנקל ייעתר בית המשפט לביטול פסק הדין, גם אם יש למבקש, לכאורה, הגנה כנגד התביעה. על המבקש את ביטול פסק הדין, יהיה לשאת בתוצאות התנהלות זו.

אם יתברר, כי הזימון היה כדין, שהרי פסק הדין ניתן כדין. גם אז עדיין יכול ויבוטל פסק הדין אם ישתכנע בית המשפט כי ראוי שיעשה כן, למרות מחדלו של בעל הדין באי התייצבותו לדיון. בית המשפט יטה להיעתר לבקשה זו, אם ישכיל המבקש להראות, כי ביטול פסק הדין עשוי להצמיח לו תועלת ולהביא את בית המשפט להחלטה שונה מזו שניתנה. שאחרת, מה הטעם להיעתר לבקשה לשמוע את המשפט מחדש? ככל שישתכנע בית המשפט בסיכויי הצלחת טיעוניו של המבקש, כך יגבר הסיכוי שבית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק הדין, כפוף לתשלום הוצאות וגם אם לא הייתה הצדקה לאי ההופעה לדיון של הצד המבקש את הביטול" ( ת.א. (מחוזי ת"א) 2209-05 אורן אברהם נ' השמירה-טכנולוגיה (מיגון) 1971 בע"מ (13.4.2010), פורסם בנבו).

טענות המבקש

1. המבקש טוען כי לא קיבל את כתב התביעה או מסמך כלשהו, המעיד על ניהול הליכים משפטיים נגדו, וכי רק ביום 13/8/2011 נודע לו אודות ההליך המשפטי נגדו.
2. המבקש טוען כי מעולם לא סירב לקבל את מסמכי התביעה, וכי לא נמסר לו ע"י מי מבני ביתו או משפחתו כי מוסר ביקר בביתו, וכי משפ' אגבריה עליה נמנה מונה מספר אנשים הנושאים את השם "עבד אלרזאק" במקום מגוריו, כך שלא מן הנמנע כי המסירה בוצעה לאנשים אחרים בכפר.
3. המבקש טוען כי טרם הסתיימו העבודות בפרוייקט נשוא תביעה זו, ועל כן טרם הגיע מועד התשלום ע"פ המוסכם בין הצדדים, ולפיכך, טרם קמה למשיבה עילת תביעה נגדו.
4.  עוד טוען המבקש כי בעסקאות קודמות שביצע עם המשיבה, דמי התיווך היו משולמים לאחר סיום ביצוע העבודות בפרוייקט, וכי אילו ידע שיהא עליו לשלם את דמי התיווך עם קבלת העבודה ובטרם סיום העבודות וקבלת רווחיו מהפרוייקט, לא היה מסכים להתקשר בעסקה זו עם המשיבה.

הדיון התקיים בפניי ביום 12/12/11, המבקש והמוסר מר אבו סאלח ויסאם נחקרו ע"י ב"כ המשיבה, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

ביטול פסק הדין מחובת הצדק

טענת המבקש כי לא קיבל את כתב התביעה במסירה אישית לא נסתרה. לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה צורף אישור מסירה מיום 24/5/11 עליו נרשם בכתב ידו של המוסר מר אבו סאלח וסאם השם "עבדאללה" ולידו "סרב לקבל ולחתום". בתצהיר המוסר, אשר צורף ביום 12/12/11 ( מש/1) חוזרת על עצמה הערת המוסר כי "מר עבד אל ראזק אגברייה סרב לקבל ולחתום וכי הדברים הושארו במקום". תשובותיו של מר אבו סאלח ויסאם במהלך חקירתו הנגדית לא הצליחו לשפוך אור על טענת המבקש כי לא נעשתה מסירה כדין, תשובותיו היו מבולבלות ורוויות סתירות, מחד, תאר העד את הבית לפרטי פרטים, זכר את מיקומו במדוייק, ואף תאר באופן ברור את מראהו החיצוני "בית שתי קומות עם דלת מעץ" ( פרוטוקול, עמ' 6, שורה 4), אף על פי שבחקירתו הנגדית של המבקש עלה כי הבית עליו מדובר הינו בן 3 קומות ולא 2 קומות כפי שתיאר העד, מאידך, נעזר באנשים מהכפר על מנת למצוא את ביתו של החייב למרות שביקר כבר בבית זה במועד מוקדם יותר, עת ביצע מסירה של אזהרה לדבריו ( פרוטוקול, עמ' 6, שורות 17-19). כמו כן לשאלת ב"כ כיצד זיהה בוודאות שהאיש שעומד מולו הינו אכן החייב בתיק, שכן בכפר מוסמוס ובמגזר הערבי בכלל ישנם הרבה אנשים בעלי שם זהה, ענה מר ויסאם כי הינו מזהה את העומד בפניו ע"פ מס' ת.ז. אשר במקרה הנ"ל היה מצורף בדף נפרד למעטפה אותה התבקש למסור. לבקשת ב"כ המבקש כי יוצג בפניו המסמך אשר צורף למעטפה, ענה ב"כ המשיבה כי אין בידיו מסמך כזה, וכי פרטי ת.ז. של החייב היו רשומים על גבי המעטפה ( פרוטוקול, עמ' 3, שורות 17-23) ובכך פגם בטענות המוסר.

לאור כל העובדות אשר הוצגו דלעיל, אני קובעת כי לא ניתן לקבוע ממצאים חד משמעיים בעניין המסירה, ויש לבחון את הידיעה כתחליף למסירה. 

העדפת כלל ה"ידיעה" על כלל ה"המצאה"

זה מכבר התפתחה ההלכה כי ניתן להוכיח ידיעה גם חלף המצאה פורמלית של כתבי הטענות ונקבע: "שכאשר ישנה בהירות ראויה באשר להמצאה בפועל, אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה הפורמלית. כלל הידיעה עשוי לגבור במקרים כאלה על נושא ההמצאה הפורמלית, משנוצר מעין השתק. ואולם, במה דברים אמורים, כאשר הידיעה היא מוצקת וברורה, ותנאי הוא שכזאת תהא הידיעה, לא פחות" ( רע"א 449/04 בן אליעזר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תקדין-עליון 2004(4) 2198). כפי שיפורט להלן, הידיעה הוכחה, על אף נסיונות המבקש לערפל את מועדה.