בפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיב, נגד המבקש, בגין ערבותו לאחד קלאודיו לופו קוז'וקרו (להלן: "
החייב העיקרי").
המבקש התגונן במספר טענות, שהעיקרית בהן הינה התנהלות לא תקינה וחסרת תום לב של המשיב כלפיו, בקשר עם החשבון של החייב העיקרי.
לאחר החקירה הנגדית וטיעוני ב"כ הצדדים, אני קובעת כי המבקש העלה הגנה ראוייה לבירור, שבשלב זה גם מתחזקת מחומר הראיות, שנמצא בפניי.
א.
פתיחת חשבון לפי מס' דרכון כאשר החייב העיקרי בעל תעודת זהות ישראלית
ראשית, נפתח החשבון לחייב העיקרי לפי מס' דרכון, זאת למרות שהחייב העיקרי הינו בעל תעודת זהות ישראלית, כעולה מכתב התביעה בתיק שבכותרת, בו נכתב: "מר קלאודיו לוציאן גולדנברג קוז'קרו (להלן: "החייב העיקרי") הינו לקוח של התובע" (
סעיף 3 לכתב התביעה). גם בכתב התביעה שהגיה המשיב נגד החייב העיקרי בתא"ק 1439-09-09 נכתב שם הנתבע: "גולדנברג קוז'קרו (לופו-קוז'קרו) קלאודיו לוצ'יאן, " (פסק הדין,
נספח 2 לכתב התביעה). לכתב התביעה כאן לא צורפו מסמכי פתיחת החשבון של החייב העיקרי, אף לא נטען מתי נפתח החשבון, ולא צורף כתב התביעה, שהוגש נגד החייב העיקרי.
בסעיף 11(א) ל
חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 נקבע: "לא יפתח בנק חשבון בלי לרשום פרטי זיהוי של בעל החשבון כפי שקבע השר בתקנות". ב
תקנות שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 נקבע בסעיף ההגדרות: "מספר זהות" (1) בתושב - מספר זהות על פי מרשם האוכלוסין... (3) בתושב חוץ - מספר דרכון". בסעיף 2 לתקנות נקבע: "לא יפתח בנק חשבון בלא שירשום לגבי בעלו את פרטי הזיהוי הבאים: (1) מספר זהות..." ובסעיף 4(א) לתקנות נקבע: "בנק ירשום את פרטי הזיהוי על פי תעודת זהות ישראלית, תעודת זהות שבאזור, דרכון חוץ... לפי העניין, אם הם רשומים במסמכים אלה".אי ההתאמה בשמות הינה תוצאה נלווית לבדיקה הלא מספקת, שנערכה ע"י המשיב.
לא נסתרה הטענה כי בעת פתיחת החשבון, כמו גם בעת החתמת המבקש כערב היה החייב העיקרי תושב הארץ, מחזיק בתעודת זהות ישראלית, ועל כן יש לברר את טענת המבקש לפיה פתיחת החשבון לחייב העיקרי על סמך מספר דרכון, כמו גם החתמתו כערב באופן זה, היוותה חריגה מהוראות החוק, המאיינת את בסיס התביעה כולה.
ב.
פתיחת חשבון או החתמה על כתב ערבות בידיעה כי החייב העיקרי הינו מוגבל באמצעים.
טענה זו הועלתה על ידי ב"כ החדש של המבקש רק היום, והיא נסמכת על "תעודה ציבורית", פרוטוקול והחלטה של כב' הרשם הבכיר נ. זיתוני, כראש ההוצאה לפועל, מיום 28/8/08, ובה נקבע כי החייב העיקרי הוכרז כחייב מוגבל באמצעים, ועוד לפני כן היה לו תיק איחוד בשנת 2005 (
מב/1). המבקש טען כבר בתצהירו המקורי כי "הבנק פעל שלא בתום לב באופן קיצוני שנתן אשראי למר לופו קזיוקרו קלודיו למרות שידע שנגדו מתנהלים מספר רב של תיקים..." (
סעיף 7 לתצהיר מיום 8/9/11).
על הבנק, מתוקף מעמדו, מוטלות חובות זהירות ונאמנות גבוהות: "נפסק שוב ושוב, כי הבנק חב ללקוחותיו חובות אימון וזהירות מיוחדות ומוגברות... "בהקשר לשירותי בנק, נמצא הלקוח לעיתים קרובות בתלות כלפי הבנק, הן במתן השירות עצמו, והן בקביעת ההסדר המשפטי שחל עליו. בנוסף לכך מבוסס היחס בין הבנק ללקוחו, בראש ובראשונה על אמון שיש ללקוח במומחיות הבנק במתן השירות... במתן השירות מאמין הלקוח - ואמון זה הוא לגיטימי - כי למען הגשמת תפקידו יתנהג הבנק ברמה גבוהה של מקצועיות, הגינות וזהירות מופרזת, כלומר שהוא ינקוט הסדרי עבודה וניהול אשר רמתם תהיה גבוהה מהרמה שאדם אחר היה נוקט בנסיבות דומות." (ריקרדו בן-אוליאל דיני בנקאות - חלק כללי 592 (1996)). עם זאת, אינטרס ראשון במעלה של הבנק - ובאופן ישיר של הציבור כולו - הינו בשמירת יציבותו הכלכלית, תוך הקפדה על גביית חובות הלקוחות והמנעות מהחשפות למשברי נזילות..." (
ע"א 6916/04
בנק לאומי נ'
היועץ המשפטי לממשלה, 18.2.2010, מופיע בנבו, וההפניות שם). הבנק אינו חייב לתת ללקוח אשראי, ואף חייב להימנע מכך בנסיבות המצדיקות זאת. במקרה זה התקיימו לכאורה הנסיבות.
סעיף 3 ל
חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981: "לא יעשה תאגיד בנקאי - במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת - דבר העלול להטעות לקוח בכל ענין מהותי למתן שירות ללקוח". סעיף 17א' לאותו חוק החיל את החובה גם כלפי ערב (ראה גם
ע"א 1570/92
בנק המזרחי נ'
ציגלר, פ"ד מט(1) 369).
המבקש הציג תשתית עובדתית מפורטת ואיתנה לפיה לכאורה פעל הבנק בחוסר סבירות, רשלנות, או חמור מכך עצימת עיניים והטעייה, משילוב שתי הטענות. פתיחת החשבון וההחתמה על הערבות תוך ציון מספר דרכון ולא תעודת זהות, ובנוסף החתמת המבקש על כתב ערבות לפי פרטי דרכון החייב העיקרי, בעוד שלו היה נבדק מספר הזהות של החייב העיקרי, לא יכול היה המשיב לפתוח לו חשבון בנק או לתת לו מסגרת אשראי נוספת, לה ערב המבקש, מאחר ולפי
סעיף 69ד' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, הטיל כב' הרשם זיתוני על החייב העיקרי הגבלת חשבון, למעט ניהול חשבון על בסיס מזומן בלבד ללא משיכת יתר או אשראי. בשלב זה לא ניתן להתעלם מאוסף הראיות לכאורה לכך שהבנק פעל על מנת לעקוף את האיסור בהתנהלותו מול החייב העיקרי ובמיוחד מול המבקש.
טענת המשיב, לפיה כל הפרטים גולו למבקש, כעולה מטופס גילוי מידע לערב מוגן, שהוגש רק היום בדיון כ-
מש/1, אף שלדברי ב"כ המשיב מדובר ב"חלק מהסט של כתב הערבות", לא הוכחה. האמור בטופס מיום 11/5/09 כי "נכון לתאריך מכתב זה החייבים פורעים את חובותיהם לבנק כסדרם", הינה עובדה שיש לבדוק. יש לזכור כי התביעה נגד החייב העיקרי הוגשה רק ארבעה חודשים לאחר מסמך מש/1, בחודש ספטמבר 2009 (לפי מספרה), וכתב התביעה עצמו, כאמור, לא הוגש. מפרוטוקול הדיון במב/1 קשה להלום כיצד יכול היה החייב העיקרי לעמוד בתחייבויותיו כלפי המשיב דווקא, בעוד שחובותיו בלשכת ההוצל"פ עמדו בשנת 2008 על כחצי מיליון ש"ח וכבר בשנת 2005 היה לו תיק איחוד ו"בינתיים הורע מצבו של החייב".
אין ספק כי המבקש זכאי לטעון כי לו הבנק היה מגלה לו את שידע או שהיה עליו לדעת, לא היה חותם על כתב הערבות, וכי הנזק שנגרם לו, אם יוכח כי הבנק פעל שלא כדין, הינו כגובה מלוא סכום התביעה והוצאות משפט.
הסיכום הינו כי המבקש הטיל ספק ניכר בזכות התביעה נגדו, ובהתנהלות המשיב, ויש לתת לו רשות להתגונן בכל טענותיו, שלא נסתרו, אלא התחזקו, כמפורט לעיל.
המשיב ישלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה, ללא קשר לתוצאה, בסך 2,000 ש"ח.
ניתנה היום, א' שבט תשע"ב, 25 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.