החלטה בתיק תא"ק 26142-12-11

בפני בקשת רשות להתגונן שהגישו המבקשים כנגד תביעה כספית, על סך של 120,879 ש"ח, שהגישה המשיבה בסדר דין מקוצר.

על פי כתב התביעה, התביעה הוגשה בגין חוב המבקשת 1 (להלן: "החברה") למשיבה, בגין מוצרים שסיפקה המשיבה לחברה, במהלך התקופה מיום 31/1/11 ועד ליום 31/10/11, ואשר התמורה בגינם לא שולמה.

התביעה הוגשה אף כנגד המבקש 2 כערב להתחייבויותיה של החברה כלפי המשיבה בהתאם לכתב ערבות שנחתם על ידו וחתימתו כערב לשיק בטחון שניתן על ידי החברה למשיבה.

טענות המבקשים:

בקשת הרשות להתגונן נתמכה בתצהירו של המבקש 2 ותצהירו ניתן אף בשם המבקשת 1 כבעליה של החברה ומורשה חתימה מטעמה.

המבקשים טוענים כי נתגלע סכסוך בין המבקש 2 לשותף הנוסף בחברה, מר נתן עמיעד, והשותפים ביקשו לפרק השותפות. לצורך הכרעה בסכסוך פנו השותפים לבורר. ביום 5/12/11 ניתן פסק בורר בו נקבע כי שני השותפים יישאו בחובות החברה באופן שווה ביניהם, גם אם למי מהשותפים יש התחייבויות אישיות  ו/או ערבויות אישיות הקשורות לחברה.

משכך, טוען המבקש 2 כי ברצונו להגיש הודעת צד ג' כלפי מר עמיעד בכל הנוגע לחובות החברה למשיבה, ככל שייפסקו.

עוד נטען בבקשה להעדר יריבות בין המשיבה למבקש 2, שכן ערבותו ניתנה לחובות קודמים לחובות נשוא התביעה, חובות אשר שולמו למשיבה, ולא היתה לו כל כוונה להתחייב כלפי המשיבה לעולמי עד. עוד נטען בהקשר זה כי אין כל מקום להרמת מסך ההתאגדות והחלת חובות החברה באופן אישי על המבקש 2, בעל המניות ומנהל החברה.

עוד מוסיפים וטוענים המבקשים כי חלק מהסחורה שסיפקה המשיבה לחברה התגלתה כפגומה וכי החברה ביקשה להחזיר למשיבה את יתרת הסחורה שנרכשה. לאחר שנוהל מו"מ בין הצדדים, הוסכם כי לאחר בירור נזקיה של החברה תחליף המשיבה את הסחורה הפגומה ותוציא זיכוי בגין יתרת הסחורה אשר תוחזר למשיבה. נטען כי המשיבה, בניגוד מוחלט למוסכם, לא החליפה את הסחורה הפגומה ואף לא הוציאה זיכוי לטובת החברה, ובכך הפרה המשיבה את ההסכם בין הצדדים וגרמה לחברה נזק כלכלי עצום ובלתי הפיך. טוענים המבקשים כי המשיבה גרמה נזקים למוניטין של החברה וזאת מעבר לנזק הכלכלי אותו ניתן לכמת ולהעריך את שוויו.

במועד הדיון בפני נחקר המבקש 2 על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

ב"כ המבקשים טען בסיכומיו כי הן בתצהיר והן בחקירת המבקש 2 עלה כי לחברה נגרמו נזקים כתוצאה מהסחורה הפגומה שסופקה וכי הצדדים אף נפגשו ושוחחו בעניין זה אך לא הגיעו לכדי הסכמה משותפת. המבקש 2 ערב להתחייבויות החברה בהתאם לכתב הערבות אך בגין עסקאות מסוימות ובכלל זה לסכומן ולתנאי תשלומן.

המבקש 2 לא אישר בחקירתו כי אכן מדובר בחתימתו שלו או מי מטעמו על החשבוניות ו/או תעודות המשלוח שצורפו לכתב התביעה.

טענות המבקשים בתצהיר לא נסתרו בחקירת המצהיר ומאחר ויש בטענות אלו הגנה כנגד התביעה, ובכלל זה ביחס לערבותו האישית של המבקש 2, יש ליתן למבקשים רשות להתגונן.

ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי יש לדחות בקשת הרשות להתגונן בהיותה סתמית ובלתי מפורטת.

אין בתצהיר כל פירוט ביחס לפגם בסחורה, איזה חלק מהסחורה היה פגום, ציון מועדים רלבנטיים וכיוצ"ב. לטענתו, התברר בחקירה  כי למבקשים גרסה חדשה אשר נטענה לראשונה בחקירה ולפיה תעודות המשלוח חתומות אבל לא על ידי המבקש 2.

עוד נטען כי עיון בכתב הערבות מעלה כי מדובר בערבות לתשלום עתידי של חוב החברה וממילא לא פורט מה היה גובה החובות הקודמים להם ערב המבקש 2.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי חקירת המצהיר וטיעוני הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הרשות להתגונן להידחות.

הלכה היא כי רשות להתגונן תינתן כל אימת שתצהיר הנתבע מגלה הגנה אפשרית ולו בדוחק כנגד התביעה,  וכל עוד לא קרסו טענות ההגנה בחקירתו הנגדית של המצהיר. יחד עם זאת, על מבקש הרשות להתגונן להתכבד ולפרט את פרטי הגנתו ולא להסתפק בטענות כלליות ובלתי מפורטות.