1. בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין למתן רשות להתגונן ולהתיר הגשת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד.
המדובר בתביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 24,350 ש"ח, בגין רכישת סחורה ואספקתה ע"י המשיבה, למבקשות 1-2, בערבות אישית של המבקש 3, ואשר תמורתה לא שולמה.
2. כאמור, עותרים המבקשים תחילה לסילוק התובענה על הסף, אולם, עיון בבקשה על נספחיה מלמד כי מלבד הצגת העתירה במשפט יחיד בפתיח הבקשה, אין הבקשה מפרטת כל נימוק שהוא לסילוק התביעה, ולמעשה, לא הובאה במסגרתה כל עילה לסילוק כאמור.
לפיכך, אין כל מקום לדיון בעתירה כאמור והיא נדחית.
3. באשר לבקשת הרשות להתגונן, לאחר עיון בכתב התביעה על נספחיו, בבקשה ובתצהיר הנלווה לה, על הנספחים המצורפים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על דחיית הבקשה בהעדר הגנה כלשהי הנלמדת מן הבקשה והתצהיר.
כידוע, ההלכה קובעת כי אין מוטל חיוב על תובע לחקור את המצהיר על תצהיר בקשתו, ומקום שאין מתקיימת חקירה של המצהיר, עומד בפני בית המשפט רק מה שנאמר בתצהיר ועל יסוד זה יש לבחון האם הדברים מבססים הגנה. מובן, כי אין באמור כדי להוסיף לתצהיר את אשר אין למצוא בו מעיקרו ואף אין מתחייבת קבלת התצהיר ככזה שאינו שנוי במחלוקת, שכן במקרה בו התצהיר כולל טענות סתמיות, ללא פירוט, או שאינו מגלה את מהות ההגנה, או כל הגנה שהיא, יעלה התצהיר מיד לכדי הגנת בדים.
ר' האמור בספרו של דוד בר אופיר,
"סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהד' עשירית, בעמ' 221-226.
4. עיון בטענות המבקשים מלמד כי הן אינן מצביעות על כל הגנה שהיא, אף לו תוכחנה כל העובדות המצוינות בתצהיר מטעמם, ואף לא הגנה שהיא בדוחק.
המשיבה טוענת בכתב התביעה ובתצהיר המצורף לה, כי המדובר בסחורה שסופקה על ידה כנגד תשלום באמצעות שיקים, אשר לגבי חלקם ניתנה הוראת ביטול וחלקם חוללו עקב אי כיסוי מספיק, וכי תמורת הסחורה לא שולמה לה.
עוד טוענת המשיבה כי פנתה מספר פעמים למי מהמבקשים על מנת לברר פשר אי התשלום, אך נענתה בהתחמקויות.
המבקשים מודים בבקשתם בהתקשרות עם המשיבה ובכך שהסחורה נשוא התובענה סופקה להם, אלא, טוענים המבקשים כי הודיעו למשיבה כי עליה לאסוף ולקחת אליה את הסחורה בחזרה, שכן
"המבקשות 1 ו-2 מפסיקות את פעילותן ולא יוכלו לשלם עבור סחורה זו" (ס' 8 לתצהיר).
המבקשים אינם מעלים כל טענה כנגד ההתקשרות ו/או הסחורה, או כל טענה אחרת, וטענתם היחידה טמונה למעשה בהעדר יכולתם הכלכלית לעמדתם לשלם תמורת הסחורה.
טענה מסוג זה, וודאי איננה יכולה להוות טענת הגנה ובמובן זה האמור בסעיף 15 לתצהיר לפיו "ברור איפוא בעליל כי אין לנתבעים או מי מהם כל חבות בקשר לסחורה זו ולדרישת המשיבה לתשלומה", הינה אמירה בעלמא התלושה כליל מיתר הטענות המובאות בבקשה ומכלל החומר הקיים.
אמנם, בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם בלבד, ואולם, התמונה אינה חד ערכית במובן זה שבמסגרת הבקשה נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן, הכל תוך בחינת החומר הקיים. אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אף במבחן ההגנה בדוחק, ומתגלה כי אין להגנתו כל יסוד, בין אם מחמת העדר פירוט העובדות עליהן הוא מבסס טענותיו ובין אם אחר ולא עולה הגנה כלל מן הבקשה, אין מקום ליתן רשות להגן.
(ר' ע"א 527/07
מזל נחום נ' קרן אהרונסון, ניתן ביום 18.2.08, לא פורסם).
יצוין, כי אף באשר לעתירה בדבר הגשת תביעה שכנגד המוזכרת בבקשה, לא מצאתי כי ישנה בבקשה עילה לתביעה כאמור, לא נטען מהו הסעד המבוקש ואף בעניין זה הדברים אך מוזכרים בעלמא, ללא כל פירוט וביסוס מכל וכל.
5. לאור כל האמור, כלל העתירות נשוא הפתיח לבקשה נדחות.
משלא נתבקשה תגובת המשיבה, לא תיפסקנה הוצאות.
6. מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח החלטה זו לב"כ הצדדים.