בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום יתרת חוב בחשבון בנק, כאשר במוקד הבקשה הטענה כי התביעה כולה הוגשה בחוסר תום לב ולאחר שדווקא הבנק בטל שלא כדין את מסגרת האשראי של המבקשת ובכך גרם לקריסתה.
הטענות בכתב התביעה
1. המשיב עוסק בעסקי בנקאות. המבקשת 1, שלטי ו. ישראל בע"מ (להלן
: "החברה") הינה חברה פרטית אשר עסקה בביצוע עבודות שילוט והמבקש 2 (להלן:
"המבקש") הינו בעל מלוא הון מניותיה ומנהלה של החברה.
2. ביום 15.1.07 פתחה החברה חשבון אצל המשיב ובמסגרתו קבלה אשראי, השתמשה בכרטיסי אשראי ונטלה הלוואה. החברה לא עמדה בהתחייבויותיה לפירעון האשראי אשר קבלה מהמשיב, סך חובה של החברה ליום 6.12.10 הסתכם בסך של 297,844.40 ש"ח ולסכום זה יש לצרף ריבית על פי הסכמי ההתקשרות בין הצדדים, בשיעור 19.5% לשנה. החברה חייבת בתשלום זה למשיב על יסוד התחייבויותיה במסמכי פתיחת החשבון והסכמי ההלוואה. המבקש חייב בתשלום זה על יסוד ערבותו לכל חובות החברה כלפי המשיב.
טענות המבקשים בבקשת הרשות להגן
3. לטענת המבקשים, פעלה החברה בתחום עבודות השילוט, העסיקה 10 עובדים והניבה רווחים מפעילותה מאז 2007. לחברה ניתן אשראי על ידי המשיב והחברה עמדה בהתחייבויותיה. נציגי הבנק גילו הבנה לצורכי החברה וכך גם אפשרו חריגות ממסגרת האשראי שאושרה לחברה.
4. במהלך יוני 2010 הייתה לחברה אצל המשיב מסגרת אשראי בסך של 121,000 ש"ח (להלן:
"האשראי המקורי"). אותה עת חרגה החברה ממסגרת אשראי זו והמבקש, אשר סבר שמצב זה איננו תקין, פנה לקבלת ייעוץ חיצוני ובמקביל גם פנה למשיב בבקשה להגדלת מסגרת האשראי. תחילה פנה המבקש למנהלת סניף "רב שפע" של המשיב (סניף 175), גב' רחל אטינגר (להלן:
"רחל") ובהעדרה פנה המבקש למתי זיכל (להלן:
"זיכל"), מנהל סניף המשיב בירושלים. בפגישה שהתקיימה עם זיכל, הציג בפניו המבקש את פעילות החברה ותכניותיו וזיכל אישר את הגדלת מסגרת האשראי.
כך, טוען המבקש, סוכם כי החברה תציג למשיב הזמנות עבודה מאושרות או חשבוניות שהוצאו ללקוחותיה ואושרו, והמשיב יגדיל את מסגרת האשראי הקיימת בהיקף של 85% מסכום אותן הזמנות, עד ל- 180,000 ש"ח (להלן:
"האשראי הנוסף"). עוד סוכם, טוען המבקש, כי יירשם שעבוד לטובת המשיב על כל חשבונית שכזו.
5. סיכום זה למתן האשראי הנוסף יושם על ידי החברה והמשיב במשך כחודשיים. במקביל, המשיכה החברה בגיבוש תכנית עסקית בשיתוף יועץ חיצוני, מיכה מרום (להלן:
"היועץ"), וזה המליץ לשנות את מבנה האשראי אשר עומד לטובת החברה. ביום 27.8.10 התקיימה פגישה בין המבקש, היועץ ורחל, מנהלת הסניף של המשיב, והוצגה בפניה בקשת החברה בצירוף הצעה כתובה של היועץ. בתום הפגישה, הודיעה רחל כי אין דעתה נוחה ממסגרות האשראי הנוסף אשר אושרו לחברה על ידי זיכל ובדעתה להפסיק לאשרן, אלא אם כן תמציא החברה תכנית הבראה כוללת לרבות הקטנת חובותיה למשיב.
6. ביום 30.8.10 הודיעה החברה למשיב כי היא פועלת ליישום תכנית הבראה וביום 5.9.10 הועברה למשיב תכנית הבראה. במשך "מספר שבועות" לא נתקבלה התייחסות מהמשיב ופניות המבקש לרחל נענו בעוינות. ביום 12.9.10 סירב המשיב לכבד שיקים אשר משכה החברה.
7. ביום 15.9.10 התקיימה פגישה בין המבקש להנהלת המשיב ובסיומה נמסרה למבקש הודעה על הפסקה מיידית של הזרמת האשראי הנוסף לחברה, אשראי אשר אותה עת הסתכם בסך של כ- 80,000 ש"ח, וכי על החברה לפרוע אשראי זה מיידית. בקשות המבקש לארכה נוספת נדחו וביום 4.10.10 הוגבל חשבון החברה.
8. כתוצאה מהפסקת מתן האשראי כאמור והגבלת החשבון, לא יכלה עוד החברה להוסיף לפעול ועסקיה קרסו. מצב החברה והתכנית שנבנתה לה היו מאפשרים לה להקטין חובותיה למשיב לו אך המתין עד 31.10.10 אך התנהגות המשיב הביאה לקריסתה. גם לאחר מכן המשיך המשיב לפגוע בחברה כאשר נמנע ממסירת מידע אודות מצב החשבון, נמנע מהקטנת החוב בפירעון שיקים של לקוחות ונמנע ממימוש שעבודים אשר יכלו להקטין את החוב. בקריסתה של החברה, גרם המשיב למניעת הכנסות, אובדן רווחים צפויים, ירידה בשווי החברה ואובדן השקעות המבקש בחברה בסך של 140,000 ש"ח.
9. בנוסף לאירועים אלו, טוענים המבקשים כי במהלך נובמבר 2009 בקשו מהמשיב להנפיק עבורם ערבות בנקאית אוטונומית לשם השתתפות במכרז של עיריית ירושלים בהיקף של 700,000 ש"ח. בפועל, הסתבר שהערבות הונפקה בלא לציין כלל את שם החברה כמציעה במכרז ולפיכך נפסלה ההצעה. לולא התרשל המשיב הייתה החברה זוכה במכרז וכך נמנעו מממנה הכנסות בסך של 1,260,000 ש"ח ונגרמו לה נזקים. נזקים אלו, טוענים המבקשים, יש לקזז מכל חוב למשיב.
דיון
10. בדיון אשר התקיים ביום 16.5.12 נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
11. מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה, כי בשלב זה של דיון בבקשת רשות להגן עול ההוכחה המוטל על המבקשים מצומצם. המבקשים אינם נדרשים בשלב זה להראות כיצד יוכיחו את גרסתם ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקשים או את סיכויי הצלחתם בתיק העיקרי. די להם למבקשים בשלב זה להראות כי יש בידיהם טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו יובילו לדחיית התביעה. מאידך, חייבים המבקשים להיכבד ולפרט את טענותיהם. טענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן. טענו שהתבדו מיסודן ייחשבו להגנת בדים ואף בגינן לא תינתן רשות להגן.
12. טענת ההגנה העיקרית של המבקשים הינה הטענה להפסקת מתן האשראי לחברה בלא כל הצדקה, באופן מיידי ובניגוד לחובת המשיב כבנק. התנהגות זו, טוענים המבקשים, הביאה לקריסת החברה ולנזקים רבים. למעשה, המבקשים אינם כופרים בקיומו של חוב למשיב במועד הפסקת מתן האשראי ואף לא לקיומו של חוב בעת הגשת התביעה. המבקשים טוענים עם זאת שהנזקים אשר להם גרם המשיב בהתנהגותו עולים על חובות אלו.
13. חובתו של בנק, כחובתו של כל צד לחוזה, לקיימו בתום לב ובדרך המקובלת, ידועה וברורה. כפועל יוצא מעקרון על זה של קיום חוזים, נגזרות חובות הבנק ובהן גם אלו המתייחסות למצב בו מעמיד הבנק אשראי ללקוח. כאשר סבור הבנק שהנסיבות מצדיקות הפסקת מתן האשראי ללקוח, הרי שגם התנהגותו במצב זה צריכה להיעשות בתום לב ובדרך המקובלת.
"בנק הנותן במשך תקופה אשראי ללקוח, וברצונו לשנות את מדיניות האשראי והיקפה, מחוייב לפעול בהתאם לעקרונות הגינות וסבירות. עקרונות אלה מחייבים את הבנק לשקול את השינוי בשיקולים ענייניים ולתת ללקוח התראה סבירה מראש על מנת לאפשר לו תקופת התארגנות סבירה. מידת הסבירות וההגינות תהיה גבוהה ככל שמדובר בלקוח שנהג מידי שנים ליטול אשראי מהבנק ולא חרג ממנהגו או מהסכומים המקובלים. גם בחינת מטרת האשראי לסיכויי החזרתו באים בחשבון לענין זה, כמו גם השיקול הכלכלי הנגזר מרמת הנזילות שעל הבנק לעמוד בה" (ת.א. 98757/99
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מובילי ישר מנשה ובניו בע"מ, פורסם במאגרי המידע [11.12.03])