לפני בקשת רשות להגן שהגישה המבקשת כנגד תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב בסכום של 35,665 ש"ח (קרן חוב ליום הגשת התביעה).
החלטתי זו ניתנת לאחר דיון בבקשת הרשות להגן, חקירת המבקשת על תצהירה בקצרה וסיכומי ב"כ הצדדים בעל פה כדלקמן:
המבקשת טוענת כי, המשיב התנכל לה בעת שהעמיד לפירעון מיידי את היתרה בחשבון האישי המתנהל אצלו, לאחר שהמבקשת ובן זוגה, הגישו כנגד המשיב תביעה על סכום של למעלה מ- מיליון וחצי ש"ח בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז, ביחס לחשבון עסקי שמנהלים אצל המשיב.
לטענת המבקשת, פעולה זו של המשיב לא זו בלבד שננקטה באופן חד צדדי, אלא שעשה כן בניגוד לכללי ההתנהגות וההתנהלות של הצדדים במהלך כל השנים ולמעלה מכך, בחר להעמיד היתרה לפירעון מיידי , מבלי לאפשר למבקשת לנקוט בכל אמצעי סביר לתיקון החריגה מהאשראי, ככל שהיתה כזו.
לטענת המבקשת, היא מנהלת חשבון אישי פרטי אצל המשיב מזה כ- 15 שנים, מאז שנת 1997 כאשר אין מחלוקת לפיה מסגרת האשראי המאושרת היתה בסכום של 30,000 ש"ח ובכל מקרה של חריגה מהמסגרת, היה נוהג המשיב להתקשר למבקשת וזו היתה שמה פעמיה, בסמוך מייד לאחר הקריאה הטלפונית, להפקיד סכום שהיה מכניס את המבקשת חזרה למסגרת האשראי המקובלת.
לאחר שהמבקשת כאמור הגישה תביעה , ביחס לחשבון העסקי, כנגד המשיב , בשל רשלנות הנטענת כלפיו בגין שיק שהופקד ואבד בסכום לא מבוטל של כ- מיליון וחצי ש"ח , החליט המשיב באופן חד צדדי להעמיד היתרה לפירעון מיידי בחשבונה האישי של המבקשת המתנהל אצל המשיב, מבלי לאפשר למבקשת שהות סבירה לצורך הפקדת סכום החריגה כפי שנהגו לעשות במשך עשרות שנים ואם לא די בכך, תוך שהוא מבטל את כרטיסי האשראי והחיוב לאלתר וגורם בשל כך פגיעה בשמה הטוב של המבקשת , הוצאת לשון הרע וכד'.
המבקשת נחקרה בקצרה על תצהירה, טענות המבקשת לעניין "סמיכות" האירועים והעובדה כי הצדדים בהתנהגות נהגו כפי שנטען על ידה בתצהיר התומך בבקשה לא נסתרו, ההפך הוא הנכון דווקא המקרה ביחס אליו נחקרה המבקש שאירע במהלך חודש אפריל באותה השנה חזק את טענות המבקש לפיהן, חרף החריגה ולו הקלה, הביאה את המשיב ליצור קשר עם המבקשת, אשר הזדרזה להפקיד כספים במועד הראשון מייד לאחר קבלת שיחת הטלפון, מטעם המשיב לעניין החריגה והסדרת החוב, כפי שטענה המבקשת בתצהירה.
המשיב טוען כי, בהתאם למסמכים שנחתמו בין הצדדים נתן מעת לעת למבקשת בחשבון האישי אשראים שונים , כאשר לא צורף שום מסמך שיש בו כדי להעיד על מועד פקיעת האשראי לטענת המשיב, במערכת היחסים שבין הצדדים במקרה שלפני.
מעבר לכך, לא ברור האם בעת שהוצא מכתב ההתראה מיום 5/5/10 לידי ב"כ המבקשת, אשר מתייחס ליתרות החוב בשני החשבונות, חרגה המבקשת מהמסגרת שכן לפי הפירוט לכאורה בחשבון העו"ש לא היתה חריגה, אלא אם מצרפים את החיוב בכרטיסי האשראי אשר מופיע כחלק מהחוב , אשר לכאורה טרם נפרע , דהיינו, טרם הגיע מועד הפירעון שאם לא כן, היה מופיע כחלק מהחוב הכללי בחשבון העו"ש.
המבקשת טוענת כאמור להפרה של המשיב את ההסכם שנכרת בין הצדדים ודרך ההתנהלות שהתפרסה על פני שנים רבות, באקט חד צדדי ובתגובה לתביעה לגיטימית שהוגשה על ידי המבקשת ובן זוגה כנגד המשיב, הפרה זו מזכה את המבקשת בפיצויים, ללא צורך בהוכחת נזק בסכום של כ- 50,000 ש"ח אשר מהווים טענת קיזוז כנגד סכום התביעה שמונחת לפני ביהמ"ש.
אם לא די בכל האמור לעיל, למבקשת טענות כנגד התנהלות המשיב בחוסר תום לב מובהק בעת שבחר להעמיד היתרה לפירעון מיידי ומבלי ליתן למבקשת זמן סביר להתארגנות, כך למשל לפתוח חשבון בבנק אחר על מנת לסגור החשבון הפרטי ולכסות יתרת החוב שנוצרה , תוך קבלת אשראי בבנק חלופי אחר , כאשר נחסמו כרטיסי החיוב והאשראי לאלתר , בעת שהוצא מכתב ההתראה , בו ביום ובכך גרם המשיב לנזקים כבדים ופגיעה בשמה הטוב של המבקשת.
בראות עיני, טענות המבקשת לא נסתרו ויש ליתן לה רשות להגן, תוך בחינת סבירות התנהגות המשיב בנסיבות כפי שתוארו על ידי המבקשת שהרי גם אם למשיב זכות בכל עת להעמיד היתרה לפירעון, זכות זו איננה בבחינת חזות הכל ויש לעמוד על קבלת זכות בדרך המקובלת ובתום לב.
לא יכולה להיות מחלוקת לפיה, אין המשיב יכול לנצל הזכות באופן בלתי סביר ומבלי שתינתן למבקשת שהות ופרק זמן סביר לסלק האשראי, בנסיבות שלפני ואשר אינן שנויות במחלוקת לא פעל המשיב תוך זמן סביר, כאשר חסם את כרטיסי האשראי מבלי ליתן שהות וגם 7 ימים, לצורך סילוק האשראי, ספק אם הינו בבחינת זמן סביר.
בחינת הבקשה לבדה, מעלה כי טענות המבקשת לא זו בלבד שלא נסתרו, ככל הנראה גם יש להן בסיס במציאות , במערכת היחסים כפי שהיתה בין הצדדים והתפרסה על פני השנים.
אינני סבורה, כפי שטען ב"כ המשיב כי גרסת המבקשת הינה בבחינת הגנת בדים, נראה כי המבקשת עמדה בחובתה, בשלב של רשות להגן, לאשר את טענותיה כפי שאלו נטענו בתצהירה ואם נניח כי טענותיה הינן טענות אמת, לא מצאתי כאמור כל בסיס להניח אחרת, באשר המבקשת לא נחקרה על כך, התצהיר בהחלט מגלה הגנה אפשרית ווודאי בדוחק ומשכך, יש ליתן למבקשת רשות להגן וכך אני מורה.
סוף דבר, הנני מורה על קבלת בקשת הרשות להגן- התצהיר ישמש כתב הגנה, הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ש"ח בהתאם לתוצאות.
מזכירות תשלח עותק החלטתי זו לב"כ הצדדים, אשר יתאימו את כתבי בי הדין לתקנות סדר דין מהיר, לעניין הגשת תצהירים לרבות תצהירי עדות ראשית , בהתאם למועדים הקבועים בתקנות, בו זמנית.
הצדדים יצרפו לתצהירי העדות הראשית מטעמם את כל המסמכים שברשותם , מסמך שלא יצורף לא אאפשר לצרפו במסגרת הדיון בהוכחות.
לאחר קבלת תצהירי העדות הראשית , ייקבע מועד לקדם משפט.