1. לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 13.5.12 במעמד צד אחד בהעדר הגנה. לטענת המבקשים, כתב התביעה לא נמסר לידיהם, אלא, בדרך של תחליף המצאה בדמות פירסום בעיתון. לטענתם, לא ניתן היה להגיש כתב התביעה מלכתחילה נגד המבקש 2 נוכח צו כינוס נכסים שהוצא נגדו ביום 16.2.05, זאת, מכוח
סעיף 20 (א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"מ-1980. עוד טוען המבקש 2, כי החוב הנטען הינו חוב של המבקשת 2.
2. המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי הליכי פשיטת הרגל אינם חלים על התביעה נשוא תיק זה שכן, עילת התביעה התגבשה ביום 10.1.06 לאחר מועד מתן צו הכינוס ביום 16.2.05. בנוסף טוענים המשיבים, כי הבקשה לא הוגשה בהתאם למועדים הקבועים
בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, אלא, באיחור רב, זאת, מבלי ליתן כל טעם לכך. שכן, בעולה מהבקשה על נספחיה, המבקשים קיבלו לידיהם עותק מפסק הדין ביום 13.7.12 בעוד שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 2.12.12.
3. עיקר המחלוקת בהליך שפני נעוצה בשאלה האם החוב הנטען הינו חוב החוסה בצילו של צו הכינוס אם לאו. בעקבות החלטת בית המשפט הוגשה לתיק תגובתו של המנהל המיוחד על נכסי המבקש 2 בתיק פש"ר 2029/05 בבית משפט המחוזי בירושלים, עו"ד דורון לנגה, אשר חיווה דעתו, כי הואיל והחוב נשוא הליך זה נוצר אחרי המועד הקובע לייחוס, קרי, המועד בו ניתן צו הכינוס כנגד המקש 2 על כן, מדובר בחוב שאינו נמנה עם חובותיו בהליך פשיטת הרגל.
4. המבקשים חולקים על עמדתו של המנהל המיוחד וטוענים, כי בחוות דעתו לא נעשתה אבחנה בין חוב המבקשת 1 לבין התגבשות החוב כלפי המבקש 2 בכובעו כערב בלבד. לשיטתם, בעת מתן צו הכינוס (16.2.05) נבצר ממנו לשמש עוד כערב ומשכך, פקעה ערבותו.
5. בסיכומים שהוגשו על ידי המשיבים נטען, כי עילת התביעה כנגד המבקש 2 נוצרה כשנה לאחר מתן צו הכינוס ולפיכך התביעה דנן איננה יכולה להיכלל במסגרת הליך פשיטת הרגל. כמו כן, התביעה הוגשה בעת שבוטל צו הכינוס
דיון ומסקנות:
6.
המסגרת הנורמטיבית: בעת בחינת בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10
מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00
צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001). הנטל מוטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03
יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).
7. בענייננו, אומנם המצאת כתב התביעה בוצעה באמצעות תחליף המצאה בדמות פירסום בעיתון והדבקת עותק מכתב התביעה במען המשיבים. המדובר בהמצאה כדין על-פי
תקנה 498 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מלבד העלאת טענה בעלמא, כי מסירת כתב התביעה בוצעה באמצעות תחליף המצאה, לא נימקו בבקשתם מדוע לשיטתם מסירה בדרך זו אינה מסירה כדין. די בכך, בכדי לדחות טענתם לביטול פסק הדין מחובת הצדק ויש לבחון הבקשה לביטול פסק הדין משיקול דעת של בית המשפט בהתאם למבחנים שנקבעו. יתרה מכך, המבקשים לא הגישו בקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ולא הציגו כל "טעם מיוחד", כאשר בתקופה הרלוונטית אין חולק, כי בוטלו הליכי פשיטת הרגל נגד המבקש 2.
8. אף באשר לשאלת סיכויי ההגנה סבורני, כי לא על בידי המבקשים לשכנע, כי בידיהם סיכויי הגנה כלשהם ויהא בביטול פסק הדין כדי להועיל להם. מי שמבקש לבטל פסק דין שניתן בעניינו עליו לפרט את טענת ההגנה וסיכויי ההצלחה של הגנתו, שכן אין כל טעם בביטול פסק הדין שעה שלמבקש אין כל טענת הגנה. (ראה: זוסמן,
סדר הדין האזרחי
, מהדורה שביעית 1995 עמ' 735, 738) . באשר למבקשת 1 אין כל טענת הגנה נטענת. באשר למבקש 2, מקובלת עליי טענת המשיבים, כי מלבד טענה סתמית "שהחוב הינו של החברה ולא שלי"- אין בה ולא כלום. השאלות שהעלה המבקש 2 לדיון בסיכומיו מתמצות לטעמי בשתיים. האחת, אימתי מתגבש חיובו של ערב? השנייה, האם צו כינוס מפקיע ערבותו של הערב?.
בהתאם
לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, ערבות הינה התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי. הערבות יכול שתהיה לחיוב כולו או מקצתו, קיים או עתיד לבוא, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב. הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה. מעיון בכתב ההתחייבות שנכרת בין הצדדים נשוא הסכם השכירות נרשם כדלקמן:
" אנו הח"מ, אחראים באופן אישי ו/או ביחד עם השוכרת, לכל התחייבויות השוכרת עפ"י חוזה זה ומכוחו. נקיים כל התחייבות החלה על השוכרת, באשר השוכרת לא קיימוה, מיד לפי דרישה ראשונה מטעם המשכירים ואין על המשכירים חובה לפנות קודם לכן אל השוכרת ו/או לעשות כל פעולה מקדימה אחרת..."
מיום 26.11.1971
ת"ט תשל"ב-1971
ס"ח תשל"ב מס' 638 מיום 26.11.1971 עמ' 3
9. הינה כי כן, התגבשות החיוב כלפי הערב בהתאם לכתב ההתחייבות הינו "מיד לפי דרישה ראשונה מטעם המשכירים". אומנם, לכתב התביעה לא צורפה ראייה בדבר דרישה פורמאלית ואולם, אין חולק, כי לא בוצעה דרישה כזו למבקש 2 בכובעו כערב עובר ליום 10.1.06. באשר לטענה הנוספת בדבר פקיעת הערבות לא מצאתי סימוכין לכך בדין ובפסיקה ומשכך, לא ברורה דיה טענת המבקש 2, כי עצם כניסתו של ערב להליך של פשיטת רגל מפקיעה את ערבותו.
10. לבסוף, בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.11.13 בפש"ר 2029/05 נקבע, כי החיובים נשוא הליך זה אינם חוסים בצילו של צו הכינוס לפיכך, אף דין טענת המבקשים בעניין זה להידחות.
11.
סוף דבר- דין הבקשה להידחות. המבקשים יישאו בהוצאות ההליך בסך 2,500 ש"ח.
המזכירות תואיל לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ד, 28 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.