תא"ק
בית משפט השלום ירושלים
|
1264-07-12
18/11/2012
|
בפני השופט:
סיגל אלבו
|
| - נגד - |
התובע:
1. א.ח. 2003 בניה ניהול והשקעות בע"מ
2. חגית חסנה זקן
3. אהוד זקן
|
הנתבע:
בנק אגוד לישראל בעמ
|
| החלטה |
בפני בקשת רשות להתגונן.
המשיב הגיש כנגד המבקשים תביעה לתשלום יתרת החוב בחשבון הבנק המתנהל אצל המשיב. בעלת החשבון היא המבקשת 1 (להלן: "החברה"), ואילו המבקשים 2 ו-3 (להלן: "המבקשים") ערבים לחובות החברה כלפי המשיב.
בתצהירי המבקשים, התומכים בבקשה, נטען כי המשיב לא מיצה את ההליכים עם החייב העיקרי - החברה, טרם פנייתו למבקשים. עוד טוענים המבקשים, כי הגיעו להסדר תשלומים עם המשיב, לפיו ישלמו סכום של 1,000 ש"ח בחודש ועל כן לא ברור מדוע הוגשה התביעה נגדם. המבקשים מוסיפים וטוענים כי פנו למשיב בבקשה להמצאת חישובי הריביות משנת 2004 ועד היום, בשל החשד כי המשיב גבה ריבית חריגה ביתר, אך בקשתם לא נענתה. לבסוף טוענים המבקשים, כי כתב התביעה אינו מפורט ולא צורפה לו ראיה בכתב, כנדרש.
המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקשים לא הציגו טענת הגנה בפני התביעה. אשר לטענת מיצוי ההליכים שהעלו המבקשים, טוען המשיב, כי הואיל והמבקשים הם בעלי מניות ומנהלים בחברה, הרי שנשלל מהם המעמד של "ערב יחיד". בנוסף, ב"טופס הודעה לערב צד ג'" עליו חתמו המבקשים אישרו כי הם אינם ערבים יחידים או ערבים מוגנים.
המשיב מוסיף וטוען, כי המבקשים מעולם לא פנו למשיב בבקשה לקבלת מסמכים בגין החשבון ולא בטענה כנגד חיובי הריבית בחשבון. לו היו פונים המבקשים בדרישה לקבל את חיובי הריבית בחשבונם, היתה דרישתם נענית. המבקשים אף לא הבהירו מהי טענת ההגנה שהם מבקשים להוכיח באמצעות המסמכים. זאת ועוד, בהיות המבקשת 1 חברה המנהלת ספרי חשבונות, הרי שעל המסמכים להיות בידיה.
המשיב מכחיש את טענת המבקשים כי הושג הסדר תשלומים בין הצדדים וטוען כי טענה זו הועלתה באופן סתמי, מבלי שפורטה כנדרש. מכל מקום, גם אם היה הסדר תשלומים כזה, הרי שהמבקשים לא עמדו בו ולא הפקידו בחשבונם סכום של 1,000 ש"ח בחודש. ההסכם עם המבקשת 2 היה החשבון ייסגר בהדרגה באופן שהמבקשים יפקידו שיק של צד ג' בסכום של 77,323 ש"ח אשר יכסה את מרבית החוב בחשבון ולאחר מכן יפקידו את היתרה לסילוק החוב. ואולם, השיק הנ"ל חזר. זאת ועוד, ביום 13.6.12 שלח ב"כ המבקשים מכתב לב"כ המשיב בו נאמר, כי המבקשים אינם מכחישים את קיומו של החוב הכספי כלפי המשיב, אך לנוכח מצבם הכלכלי מבקשים את פריסתו לתשלומים. ביום 14.6.12 שלח ב"כ המשיב מכתב תשובה בו הציע הסדר לסילוק החוב, אך מכתבו לא נענה. לבסוף טוען המשיב, כי כל טענות ההגנה של המבקשים בתצהיריהם הועלו באופן סתמי, מבלי שפורטו כנדרש.
דיון
טענתם הראשונה של המבקשים הינה כי המשיב לא פעל למיצוי הליכים נגדם. דין טענה זו להידחות נוכח הוראת סעיף 19 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, הקובעת כי מי שהוא בעל עניין בתאגיד לא ייחשב כערב יחיד. המבקשים הם בעלי מניות בחברה אשר לחובותיה ערבו, ולפיכך אינם במעמד של "ערב יחיד" ועל כן לא חלה חובה על המשיב לפעול למיצוי הליכים כנגד החברה, בטרם פנייה למבקשים.
אשר לטענת המבקשים, כי כתב התביעה מנוסח באופן כללי וסתמי, מבלי שצורפה אליו ראיה בכתב כנדרש, הרי שדינה להידחות. המבקש פירט בכתב תביעתו את עילת התביעה וצירף אליו את המסמכים הבאים: העתק של הבקשה לפתיחת חשבון, תנאי ניהול חשבונות אשראי במט"ח ובמט"י עליו חתומה המבקשת 1; צילום דף החשבון מיום 28.5.12, צילום דף מצב לקוח בהלוואות מט"י נכון ליום 28.5.12 ואת כתבי הערבות עליו חתומים המבקשים. די במסמכים אלה כדי לבסס את דרישת "הראיה בכתב, לצורך הגשת התביעה בסדר דין מקוצר.
כך גם הטענה כי בין הצדדים הושג הסדר בין הצדדים לפרעון החוב הועלתה באופן סתמי, מבלי שפורטה כנדרש, ומכל מקום המבקשים לא טוענים כי עמדו בהסדר זה. כידוע, אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק העלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו (ראו, למשל: ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו)). בעניננו, לא פירטו המבקשים באיזה מועד הגיעו הצדדים להסדר החוב, מיהו נציג המשיב עמו הושג ההסדר והאם המבקשים מילאו אחר ההסדר. הטענה הועלתה באופן סתמי וכללי, ועל כן אין בה כדי להקנות למשיבישות להתגונן.
אף טענתם של המבקשים כי פנו למשיב בבקשה לקבל את חישובי הריביות נטענה באופן סתמי מבלי שפורטה כנדרש. כך לא פורט מתי פנו המבקשים למשיבה בבקשה לקבלת חישובי הריביות ומה היתה תשובתו של המשיב בתגובה לבקשה זו.
התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.
המשיב יגיש פסיקתא לחתימה.
ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.