החלטה בתיק תא"ק 12100-01-12

המשיבה, חברה קבלנית שעיסוקה בין היתר בביצוע עבודות עפר ופיתוח, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת (עירייה).

עפ"י הנטען, המשיבה אשר זכתה במכרז וביצעה עבודות כמפורט בכתב התביעה, טרם קיבלה את מלוא התמורה החוזית - הוא הסכום הנתבע, 225,133.96ש"ח עובר למועד הגשת התביעה, ביום 05/01/2012.

בהסכמת התובעת הוארך המועד להגשת בר"ל עד, כי הוגשה היא ביום 06/02/2012.

בקשתה של המבקשת נסמכת בתצהירו של מר בסול פאיק, גזבר העיריה במועד השייך, לתביעה.

בתצהיר לצד עובדות גם טענות משפטיות כגון: "התובענה הינה טרדנית ו/או קטרנית" למשל הייתה זו עובדה להצהיר עליה.

בתצהיר שנעשה ביום 06/02/2012 טוענת המבקשת, כי טרם הגיע המועד לתשלום החשבון שכן טרם

הועברו הכספים ע"י המשרד הממשלתי המממן.

בנשימה אחת, מוצהרת שוב מסקנה משפטית ולא עובדה, לפיה, המשיבה הפרה את ההסכם והמבקשת אינה חבה לה דבר, שכן העבודות נשוא התביעה טרם הושלמו באשר המשיבה הפסיקה אותם קודם להשלמתם.

מפקח מטעם משרד הפנים לא אישר את העברת התשלום מתוך השתתפות משרד הפנים במימון, שעה שבהתאם להסכם (סעיף 61ד) התשלום יעשה רק לאחר אישור המהנדס ו/או המפקח בכפוף למשרד הפנים.

עוד טוענת העיריה בתצהירה, כי עיכוב העברת תשלומים כתוצאה מאי העברת כספים ממשרד הפנים, אינו מהווה הפרה מצדה.

בתצהיר מוצהר, גם, כי העיריה לא אישרה את החשבונות לתשלום, כי אין המשיבה זכאית לתשלומים בגין ריבית והצמדה עפ"י ההסכם וכן (סעיף 8 לתצהיר) "... הסכומים הנטענים והמוכחשים הינם מופרזים, מוגזמים ואין להם כל אחיזה במציאות".

בהמשך להגשת הבקשה נקבע, דיון במעמד הצדדים ליום 3/4/2012, אולם, ביום 19/02/2012 הודיעה המשיבה, כי מוותרת היא על חקירת המצהיר ועותרת ליתן צו סיכומים.

סיכומי המבקשת הוגשו ביום 19/03/2012.

3 עמודים ראשוניים של הסיכומים סוקרים את הפסיקות השונות בסוגית מתן רשות להתגונן, מבלי להצביע על זיקה כלשהי בינן לבין תיק זה.

המבקשת סבורה, כי מעת שויתרה המשיבה על חקירת המצהיר מטעמה, זכאית היא לקבל הרשות להתגונן, הואיל והעובדות המובאות בתצהיר לא נסתרו.

תחת הכותרת העובדות העולות מהתצהיר העולה מהגשת בקשת הרשות להתגונן, שבה המבקשת ומפרטת עניינים שונים שאינם בגדר עובדה כגון: היות התובענה טרדנית.

גם סוגית הסמכות המקומית או ליותר דיוק טענה להעדרה, באה לכדי ביטוי בקרב העובדות העולות מהתצהיר.

בענין זה אציין, כי טענת סמכות מקומית יש להעלות בהזדמנות הראשונ,ה היינו, באחת מן הבקשות להארכת מועד שהגישה המבקשת ולא בבקשה עצמה.

משהגישה המבקשת בקשה בתיק זה, ביום 05/02/2012, למתן ארכה, הרי שהקנתה לבימ"ש זה סמכות מקומית שאלמלא הייתה בנמצא, היה ביהמ"ש מנוע מלקבל החלטה בבקשה ולו לשיטת המבקשת.