1. זוהי בקשה מיום 29/1/12 לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות של המבקש לדיון ביום 21/4/04.
2. בפתח הדברים אציין, זו לא בקשתו הראשונה של המבקש לביטול פסק דין בתיק דנן.
3. פסק הדין שניתן ע"י כבוד השופט יונתן אברהם, אותו מבקש המבקש לבטל, מתאר את השתלשלות העניינים עד למתן פסק הדין ביום 21/4/04, ובשל חשיבות הדברים כמפורט בפסק הדין, הם יובאו כלשונם:
"ביום 2.1.03 ולאחרי שהנתבע לא קיים מספר צווים של בית המשפט לגילוי מסמכים וכן לא התייצב לישיבת בית המשפט ניתן נגדו פסק דין במעמד צד אחד.
לאחר מתן פסק הדין הגיש הנתבע בקשה לביטולו (בש"א 564/03) ובמסגרת אותה בקשה הותנה ביטול פסק הדין במילוי צווי בית המשפט הנוגעים להליכי גילוי המסמכים והתשובה לשאלון. הנתבע, אומנם באיחור, הגיש בסופו של דבר תצהיר תשובה לשאלון וגילוי מסמכים ופסק הדין בוטל תוך חיובו בהוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח ומע"מ ולאחר מכן נקבעה ישיבת קדם משפט ליום 29/9/03.
הישיבה נדחתה להיום בשעה 9.30 (השעה כעת 10.09) ולאחר שנתבררה בוודאות כתובתו של הנתבע הוא זומן בדואר רשום עם אישור מסירה.
הנתבע לא התייצב היום לדיון ואין זה מחדלו הראשון וגם לא השני השלישי או הרביעי בניהול תיק זה. התביעה בתיק זה הוגשה ביום 22/1/02 וההליכים המקדמיים בה, היינו, הגשת תצהיר התשובה לשאלון וגילוי מסמכים הסתיימו רק בחודש ינואר השנה.
נוכח האמור לעיל, אני נעתר לבקשת ב"כ התובעת.
ניתן בזאת פסק דין לפיו אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה 13,743 ש"ח שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 13.5.01 ועד התשלום המלא בפועל.
כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בנוסף להוצאות שנפסקו בבקשה לביטול פסק הדין בסכום כולל של 4,500 ש"ח ומע"מ כדין.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לנתבע."
4. פסק הדין מדבר בעד עצמו בנוגע להתנהלות של הנתבע מתחילת ההליכים בתיק. פסק הדין מצביע על התנהלותו של הנתבע בכל הנוגע להליכי בית המשפט, התנהלות שממנה עולה זלזול בהליכים משפטיים ובמועדים שנקבעו בדין. בית המשפט אף מביע בפסק הדין את מורת רוחו מדרך התנהלותו של הנתבע.
5. סבורה אנוכי כי הבקשה שמונחת לפני, ממשיכה את התנהלותו המזלזלת של הנתבע בהליכים המשפטיים.
6. המבקש טען בתצהיר התמיכה לבקשה כי נודע לו על פסק הדין רק לאחרונה, כאשר במסגרת תיק הוצאה לפועל בו הוא הזוכה הועברו כספים לטובת תיק הוצאה לפועל שנפתח על יסוד פסק הדין.
7. התצהיר לוקה בטעות, כאשר בשני סעיפים בו, מצהיר המבקש כי הוא נותן את התצהיר בתמיכה לביטול פסק דין שניתן ביום 19.10.03 בהעדר התייצבות לדיון שהתקיים ביום 19.10.03. בסעיף 6 לתצהיר מציין המבקש את המועד הנכון בו ניתן פסק הדין. איני נותנת משקל לטעות זו בתצהיר ואתייחס לכל המועדים הנקובים בו למועד הנכון, 21.4.04.
מעבר לאמור לעיל, התצהיר חסר בפרטים רבים וחסר בעובדות בנוגע להשתלשלות העניינים. עובדות שניתן ללמוד עליהן מפסק הדין והן לא מופיעות בתצהירו של המבקש.
8. המבקש מצהיר כי סבר שדי בתשובות לשאלון כדי לבטל את התביעה כנגדו, בשל העדר יריבות בינו לבין התובעת. לטענת המבקש, טענה שחזר עליה בעדותו בחקירה הנגדית, החוב שנפסק בפסק הדין שייך לחברה שהיתה בבעלותו עם אחרים, הוא לא ערב לחובות החברה ולא היה מקום להגיש את התביעה כנגדו מלכתחילה. בסיכומיו טען המבקש כי זה המקרה הקלאסי לביטול פסק הדין מחובת הצדק. לטענתו פעל כמצוות בית המשפט ושלח שאלון וגילוי מסמכים.
9. אני קובעת כי אין ממש בטענת המבקש להעדר יריבות ולא הובאה כל ראיה לביסוסה. הטענה נטענה באופן סתמי ללא כל פירוט מינימלי מחייב. לא צוין שם החברה, מי הם הבעלים האחרים, פעילות החברה והאם היא פעילה, ולא הובאה כל אסמכתא לגיבוי הטענה. מנגד, התביעה כאמור הוגשה כנגד הנתבע וניתנו כנגדו שני פסקי דין בהעדר התייצבות, על יסוד האמור בכתב התביעה, ככל שהיה ממש בטענה זו של העדר יריבות, היו הדברים עולים ומתבררים, במסגרת ההליכים שהתקיימו בתיק ע"י כבוד השופט יונתן אברהם. לעניין זה, באשר לסיכויי ההגנה, אני סבורה שנוכח דלות חומר הראיות שלפני, אין בפי המבקש טענת הגנה, ואין כל תועלת בביטול פסק הדין.
10. זאת ועוד, כאמור בפסק הדין, נקבע עובדתית, כי למבקש נשלח זימון כדין לדיון והוא לא טרח להתייצב לדיון במועד שנקבע ובשל כך ניתן כנגדו פסק דין. עובדה זו לא נסתרה ולא הופרכה ע"י המבקש בבקשה לביטול פסק הדין והוא לא מצא לנכון לתת כל הסבר בבקשה, באשר למחדלו באי התייצבות לדיון, אלא טען כי סבר שדי בתשובות לשאלון כדי לבטל את התביעה כנגדו, אין בכך לטעמי הסבר, ולו בדוחק, מדוע לא התייצב המבקש לדיון. ניתן לומר שהיה על המבקש ללמוד ממחדלו הראשון, לאחר שלא התייצב לדיון וניתן כנגדו פסק דין בהעדר התייצבות, לדאוג להתייצב לכל דיון אליו קיבל זימון, גם אם סבר שאין בינו לבין התובעת יריבות כטענתו, על מנת שלא יינתן כנגדו פסק דין בשנית, המבקש לא למד ממחדלו הראשון והמשיך בהתנהגותו המזלזלת והמתעלמת מהוראות בית המשפט.