1. לפניי בקשה לתיקון כתב תביעה.
2. ואלה העובדות הצריכות לענייננו:
2.1 ביום 6/3/12 הגישו התובעות כתב תביעה בסדר דין מהיר בגין נזקים שנגרמו, לטענתן, לכלי הרכב שבבעלותן בתאונת דרכים מיום 9/8/11 (להלן "כלי הרכב", "התאונה", בהתאמה). לכתב התביעה צורפה חוו"ד מומחה מיום 21/8/11.
2.2 ביום 15/5/12 הגישו הנתבעות כתב הגנה.
2.3 בהחלטה מיום 21/5/12 נתבקשו הצדדים, בין היתר, להודיע האם נוכח אופי המחלוקת וגובהה קיימת הסכמה כי התביעה תוכרע על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 לאחר הדגמת נהגים קצרה, שאם כן, יקבע מועד קרוב ככל האפשר לשמיעת טיעונים בעל פה.
2.4 בהתאם להודעת הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה ביום 20/6/12, התביעה תוכרע על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 והצדדים זומנו ליום 4/9/12 (תאריך שנדחה על פי בקשה מוסכמת ליום 6/9/12 בהחלטה מיום 2/7/12).
2.5 ביום 15/7/12 הוגשה בקשה זו שלפניי לתיקון כתב התביעה על דרך הגדלת הסעד הכספי בסך של 2,528 ש"ח בגין תיקון מזגן.
3. אמנם, בית המשפט ייעתר באורח ליברלי לבקשה לתיקון כתב תביעה מכוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות"), במטרה לברר ביעילות את השאלות שהן
באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין ולאפשר לצדדים להביא את מלוא הראיות והטענות לפני בית המשפט לשם ירידה לחקר האמת.
ברם, כפי שהודגש ב-רע"א 3385/08,
מרקט פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (2008):
"... לא בכל מקרה ירחב הלב ויד הנימה הליבראלית תהא על העליונה. לדידי רכיב מרכזי הוא הוגנות ההליך, המשחק "ההוגן"; יש לבחון אם עשוי צד לרכוש על-ידי התיקון יתרונות דיוניים שויתר עליהם לפני כן מטעמי נוחות, ובכך שינה הצד שכנגד את מצבו.
ט"ז. המחבר ש' לוין... מציין... בפרשנות תקנה 92 את מורי הדרך או התמרורים, כלשונו, שהציבה הפסיקה כדי לשקול את האינטרסים הרלבנטיים, והוא מסווגם לשלושה: אינטרס בעל הדין מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית, אינטרס המשיב שיריעת המשפט לא תורחב שלא לצורך, ואינטרס הציבור (ואוסיף - שבית המשפט מייצגו לדידי ביעילות ההליכים); אכן, ככל שהשאלה נשוא ההליך "אמיתית" יותר, כך יגבר האינטרס לאפשר את התיקון.
המחבר ד' שוורץ... "מהצד האחד ניצב עקרון תום הלב, שאין כמותו לשקף את כוח התערבותו של בית המשפט ויכולת השלטת הערכים שהוא רואה אותם כראויים למיטב שיפוטו, ומנגד עומדים כללי הדיון האזרחי בשיטת הדיון האדוורסרית ... המשמעות המוצעת לעקרון תום הלב בהקשר של סדרי הדין היא של הגינות דיונית בין בעלי דין יריבים. מבחן העזר המרכזי לבחינת התנהגותם של בעלי הדין יהא: עד כמה התנהגותם משרתת את הצבת הפלוגתאות השנויות באמת במחלוקת ביניהם, מהותן, בירורן וההכרעה בהן".
ערכים נאמר כאן; בשעה שנבחנת התנהגות צד בהליך יש להשקיף עליה במבט ערכי.
... כל אלה איפוא שיקולים שצריך שינחונו ככל שהמדובר בתקנה 92, וכמובן יחבור להם תמיד השכל הישר".
(וראה גם: רע"א 2345/98,
דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427; ע"א 3092/90,
אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214; רע"א 330/85,
אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד טו(2) 556; בש"א (י-ם) 1986/08,
עירית ירושלים נ' גירמן בר הנדסה אזרחית בע"מ (2008); בר"ע (ירושלים) 3432/07,
עיריית ירושלים נ' איינהורן, פ"ד נב(3) 427; רע"א (ת"א) 1934/08,
ביטוח לאומי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2010); ת.א. (חיפה) 26816-09-09,
גזמאוי נ' יונס (2011); ת.א. (ת"א) 2615-05,
ורטיגו אקטיב יזמות בע"מ נ' מצפה י.נ.א. בע"מ (2011), על האסמכתאות המצוינות בו); ע"א 189/66,
ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3) 477; ע"א 579/90,
רוזין נ' רוזין, פ"ד מו(3) 738; רע"א 3179/12,
לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט
(1992) שותפות מוגבלת (2012); י. זוסמן
"סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית (1995) עמוד 350; א. גורן
"סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית (2009) עמוד 151 ואילך).
הדברים אמורים במיוחד משעסקינן בהליך הנדון בסדר דין מהיר בהתאם לפרק ט"ז 1 לתקנות. מטרת ההליך, כאמור בדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 5) התשס"ו-2001:
"... התאמת מסלול דיוני פשוט ומהיר לתובענות בסכומים נמוכים מהווה, כשלעצמה, יישום של עקרונות הניהול השיפוטי. באשר לעקרון השני, התקנות מנסות להביא את בעלי הדין להכין את התובענה כדבעי לפני תחילת הדיון באמצעות חיובם בהגשת כתבי טענות בצירוף תצהירים וגילוי מסמכים, קביעת מועדים לביצוע פעולות שונות לקראת הדיון, קביעה מראש של מועד הדיון בתובענה, קיום ישיבה מקדמית ועוד. זאת, הן כדי שבית המשפט יוכל לקיים דיון יעיל ולסיימו במהירות והן כדי לעודד מגעים לפשרה בשלב מוקדם של ההליך עוד לפני הדיון בבית המשפט...".
(וראה גם: ת.א. (ירושלים) 16682/01,
צדוק נריה-השכרת רכב נ' יהוד (2002); ד"מ (תל-אביב-יפו) 3075/04,
אליזם נ' מרגליות (2005); ת.א. (ירושלים) 6992/03,
הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית ירושלים (2004); בר"ע 1577/02,
מודיעין אזרחי בע"מ נ' נטע בעדש (2003); בש"א (י-ם) 6419/02,
מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ נ' עו"ד דס (2002)).
ומן הכלל אל הפרט.