1. ב"כ הנתבע ביקש לתקן את פסק הדין מיום 1.1.13, על ידי הפחתת סכום שכ"ט עו"ד, שנפסק בסעיף 42 ה' של פסק הדין, בטענה כי לא הובאו בחשבון סכומי הוצאות ושכ"ט עו"ד, שהנתבע שילם על פי שתי החלטות של ביהמ"ש בבקשות ביניים: החלטה מיום 14.5.03
ב- בש"א 3482/03, בקשתו של הנתבע לביטול פסק דין לאחר שנדחתה, באותו שלב, בקשתו למתן רשות להתגונן; והחלטה מיום 26.9.04 שבה הותר לנתבע להגיש תצהיר מתוקן לתמיכה בבקשת הרשות להתגונן, לאחר שבדיון בבקשה זו הוא העלה טענות עובדתיות, שלא הועלו ולא פורטו כנדרש בתצהירו שניתן לתמיכה באותה בקשה.
2. לאחר שעיינתי בתגובת ב"כ התובעת ובתגובה-לתגובה מאת ב"כ הנתבע, החלטתי לדחות את הבקשה.
3. ב"כ הנתבע טוען כי בעת שהגיש את בקשתו, ביום 2.1.13, טרם קם ביהמ"ש מכסאו.
פסק הדין ניתן, כאמור, ביום 1.1.13, ונשלח לב"כ הצדדים ביום 2.1.13, על פי מכתבי הלוואי של מזכירות ביהמ"ש לב"כ הצדדים, אשר ב"כ של שני הצדדים צירפו לטיעוניהם.
ב"כ הנתבע טוען כי חותמת "נאמן למקור" הוטבעה על גבי פסק הדין רק ביום 7.1.13, אך התאריך שרשום על הטבעת החותמת שצירף לתגובה-לתגובה, הוא 2.1.13, תאריך שתואם אף את התאריך של מכתב הלוואי לב"כ הצדדים, שאליו צורף פסק הדין, שהוא כאמור: 2.1.13.
ב"כ הנתבע טוען כי פסק הדין נשלח אליו רק ביום 13.1.13, וזאת על פי חותמת דואר שצירף לתגובה-לתגובה, אך חותמת זו קטועה, ואין ניתן לדעת מה משקף התאריך 13.1.13 שמוטבע בה. מנגד טוען ב"כ התובעת כי פסק הדין נשלח לב"כ הצדדים ביום 2.1.13, שהוא כאמור המועד של מכתב הלוואי לב"כ הצדדים.
על פי פסק הדין ב- רע"א 7816/06, שב"כ הנתבע מסתמך עליו, עם משלוח פסק הדין לב"כ הצדדים קם ביהמ"ש מכסאו, וגם אם הבקשה לתיקון פסק הדין הוגשה באותו יום - כפי שאירע במקרה זה - אין פירוש הדבר שביהמ"ש טרם קם מכסאו.
ב"כ הנתבע טוען עוד כי ביום 2.1.13 טרם פורסם פסק הדין באתר האינטרנט הפתוח של מערכת בתי המשפט, אך מועד הפרסום באתר האינטרנט אינו "מועד קובע" בשאלה אם ביהמ"ש כבר קם מכסאו.
על פי האמור, אני מקבלת את טענת ב"כ התובעת, כי הבקשה הוגשה לאחר שביהמ"ש קם מכסאו.
אציין כי גם לו היתה הבקשה מוגשת טרם קם ביהמ"ש מכסאו, הייתי דוחה אותה לגופה, מהטעם שיבואר להלן.
4. בקשה לתיקון פסק הדין, לאחר שביהמ"ש קם מכסאו, צריכה לעמוד בתנאים של סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.
ב"כ הנתבע טוען כי בקשתו עומדת בתנאים של סעיף 81 האמור, כיוון שמדובר בתיקון טעות שעניינה "טעות בחישוב", או "השמטה מקרית" (מתוך ההגדרה של "טעות", בסעיף 81 (א) סיפא); והטעות היא בכך שלא הובאו בחשבון אותם תשלומים של הוצאות ושכ"ט עו"ד, שהנתבע שילם בשלבים מוקדמים של ההליך, כאמור בסעיף 1 לעיל.
5. אני דוחה טענה זו. התשלומים שביצע הנתבע, כאמור בסעיף 1 לעיל, לא נעלמו מעיני ולא "הושמטו בטעות" משיקולי.
אחד השיקולים בפסיקת שכ"ט עו"ד, שנמנו בסעיף 42 ה' של פסק הדין, היה "התנהלותו של הנתבע בראשית ההליך באופן שגרם שיבוש והתמשכות שלו".
התנהלות זו לא חדלה, לצערי, גם לאחר התשלום שביצע הנתבע על פי ההחלטה
מיום 26.9.04, שהיא ההחלטה המאוחרת מבין השתיים, אשר בגין התשלום על פיהן מבקש ב"כ הנתבע להפחית את סכום שכר הטרחה שנפסק בפסק הדין.
אפנה להחלטתי מיום
25.9.06 - שנתיים לאחר אותה החלטה שעליה נסמך ב"כ הנתבע - שבה צויינו הקשיים והתקלות שהנתבע הערים על המשך ההליך.
לא נפלה איפוא כל טעות או השמטה מקרית בפסיקת שכר הטרחה שבפסק הדין, ועל כן אין הבקשה באה בגדרו של סעיף 81 לחוק בתי המשפט.