1. הבקשה המונחת בפני הינה בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת ביום 11.2.10, בהעדר הגנה, בגלגולה השני.
בגלגולה השני, שכן פסק דין זה בוטל זה מכבר בהחלטתה של כב' הרשמת (כתוארה דאז) עפרה גיא מיום 1.8.11, ואף ניתן בעקבות הביטול פסק דין ע"י כב' השופט עידו כפכפי, מיום 8.7.12, הדוחה את התביעה כנגד המבקשת לנוכח קיומו של פסק דין בתובענה, שניתן ע"י כב' השופטת סבין כהן ביום 2.11.10 לאחר דיון מקיף ושמיעת ראיות, ותוצאתו חיוב בן זוגה של המבקשת, אשר נתבע עימה בתובענה נשוא פסק הדין ביחד ולחוד, בסך של 7,455 ש"ח, שסולקו על ידו.
בפסק דינו, קבע כב' השופט כפכפי כי "נוצר מצב לא שגרתי בו התקיים דיון לגופו של עניין בכל טענות התובעת וניתן פסק דין מנומק לאחר ניתוח ראיות ושמיעת עדים הקובע את היקף החיובים בגין התביעה. למרות פסק דין זה, לא נחה דעתו של ב"כ התובעת וסבור הוא כי רשאי הוא לנהל את התביעה מחדש כנגד הנתבעת 2, הנתבעת היחידה אשר נותרה בתביעה, משל לא היה פסק דין, לא נוהלו דיונים ולא נקבעו ממצאים לגופו של עניין".
עוד קבע כב' השופט כפכפי כי "כל טענותיו של ב"כ התובעת מתמצות בכך כי לא היה מקום לבטל את פסק הדין שניתן כנגד הנתבעת אולם אין בפיו ולו טענה אחת המסבירה כיצד רשאי להמשיך ולנהל תביעה אשר התבררה לגופו של עניין ואף קיבל את התמורה אשר נפסקה לטובתו בהתאם להסדר אשר עליו חתם בתיק הוצל"פ אשר פתח כנגד הנתבע.
טענות התובעת מנוגדות לכללים הבסיסיים של מעשה בית דין ולא ייתכן מצב בו אדם ינהל תביעה כנגד שני נתבעים, יזכה בפסק דין כנגד אחד ולא יהיה מושתק כנגד בעל הדין השני כאשר מדובר בשני נתבעים אשר חייבים ביחד ולחוד כבמקרה דנן.
מקבל אני את בקשת הנתבעת על כל ראשיה. דומה המצב למקום בו ניתן פסק דין כנגד החייב העיקרי ולפיכך הערב גם אם לא התגונן זכאי להנות מגדר החיוב של החייב העיקרי.
הנתבעת גרה עם הנתבע בדירה ולא יתכן מצב בו תחוייב מעבר לחיובי הנתבע אשר נקבעו בפסק דין מנומק לגופו של עניין. אין ספק כי הפלוגתיות אשר נקבעו מחייבות את התובע גם בהתדיינות כנגד הנתבעת ושעה שנקבע היקף החיוב ושולם, אין לתובע עוד כל עילה כנגד הנתבעת."
על פסק דינו של כב' השופט כפכפי הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי, ובמסגרתו ערעור על החלטת הביניים שניתנה כאמור ע"י כב' הרשמת גיא, והמורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקשת בהעדר הגנה, נשוא ענייננו.
בפסק דינו, אישר בית המשפט המחוזי, כב' השופט א' ואגו, את פסק דינו של כב' השופט כפכפי מיום 8.7.12, משמצא אותו מוצדק מנימוקיו ומחוייב המציאות:
"אכן, לא יעלה על הדעת, ולא אכביר על כך מילים, שלאחר שמכלול הסוגיות הנוגעות לשכירות הדירה לובנו והוכרעו לגופן בפס"ד מנומק היטב, של כב' השופטת ס. כהן, יועמדו אותן פלוגתאות שוב לבירור כאילו לא היו דברים מעולם. לא רק שהמשיבה צריכה "ליהנות" מנפקותן של ההכרעות והממצאים שנפסקו ביחסים שבין המערערת לויטלי, שותפה לחיים ולדירה, אלא, שבכתב הגנתה אף הוסיפה וטענה טענות של העדר יריבות והעדר חתימתה על הסכם השכירות, שלו התקבלו אף יכלו להביא להעדר חבות מצידה אפילו ביחס לסכום הצנוע שויטלי חוייב בו. מכל היבט- אין דופי בפסק הדין של כב' השופט כפכפי ובנימוקיו. למעשה, לאחר שפסה"ד כנגד ויטלי נפרע במלואו, ניהול משפט מחודש ונפרד כלפי המשיבה, לפי שיטתה של המערערת, לא היה אלא הזמנה של בית המשפט לתת פסק דין סותר והקובע ממצאים שונים, באוץם עניינים בדיוק ובאותן פלוגתאות שכבר הוכרעו לאחר ניהול משפט הוכחות מלא כלפי ויטלי. הדבר לא יעלה על הדעת."
אולם, בכל הנוגע להחלטה בעניין ביטול פסק הדין בהעדר הגנה, סבר בית המשפט כי רציונל ההחלטה לא בוסס על אדנים משפטיים, תוך שימוש בכלים הנדרשים לבירור בקשת הביטול, ולא נשקלו ואוזנו אל מול טענות המשיבה אינטרסים לגיטימיים של הצד שכנגד, לרבות אינטרס ההסתמכות.
עוד, הדגיש בית המשפט כי בירור לעומק של בקשת ביטול פסק הדין היה גם מזקיק התייחסות לעובדה כי העותק של כתב ההגנה המקורי, הסרוק בתיק בית המשפט, שלכאורה הוגש רק ע"י ויטלי ולא מטעמה של המבקשת, חתום בפועל על ידי שניהם, הן ויטלי והן המבקשת, ואם כך, ספק אם ניתן היה לתת כלל פסק דין בהעדר הגנה כנגדה.
לפיכך, סבר בית המשפט כי יש להחזיר את הדיון בבקשת הביטול לליבון מראשיתו, ועל בית משפט השלום לדון שוב ומתחילה בבקשת הביטול, תוך בחינת הפן העובדתי ונסיבות מתן פסק הדין, והפן המהותי וההצדק להמשך קיומו או ביטולו, לרבות עניין הארכת המועד.
מכאן החלטה זו, הניתנת לאחר דיון שהתקיים בבקשה בפני, במעמד הצדדים, במסגרתו נחקרה המבקשת ארוכות והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
2. ראשית השתלשלות העניינים בתביעת פינוי בסדר דין מקוצר אשר הוגשה כנגד בן זוגה של המבקשת דאז, ויטלי רובינסקי (להלן: "ויטלי"), בגין סכסוך בענייני שכירות שנתגלע בינו לבין המשיבה, המשכירה.
לאחר דיון שהתקיים בעניין, ומאחר והמושכר פונה זה מכבר, הוסכם בין המשיבה לבין ויטלי, בין היתר, כי תינתן לו רשות להתגונן וכי במקביל תהא המשיבה רשאית לתקן את כתב התביעה ע"י שינוי הסעד לסעד כספי.
משתוקנה התביעה, הוספה גם המבקשת כנתבעת, בנוסף לויטלי. יוער כבר כעת, כי התביעה תוקנה אמנם בהסכמתו של ויטלי, אולם כעולה מנוסח ההסכמה לא דובר כלל על צירוף נתבעים נוספים, כי אם על תיקון שנדרש בשל טענות כספיות שהיו למשיבה באותה עת, מלבד עניין הפינוי:
"הואיל ולמשיבה טענות כספיות נוספות ע"פ הנטען, תהא רשאית היא להגיש כתב תביעה מתוקן תוך 15 ימים וככל שתעשה כן, רשאי המבקש להגיש כתב הגנתו עפ"י דין."
(מתוך הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה, פרוטוקול מיום 27.5.09, עמ' 6 ש' 1-2. כלל ההדגשות אינן במקור, אלא אם נאמר אחרת - ע.כ.)