החלטה בתיק תא"מ 56326-11-10

לפניי בקשת המבקשים לסלק את תביעת התובעת(להלן:" המשיבה") על הסף מכוח תקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984.

רקע עובדתי

ביום 21.2.07 נחתם הסכם בין תשלו"ז פולג בע"מ (להלן:" פולג") ורב-טל אחזקות בע"מ (להלן:" רב-טל") לבין המשיבה למכירת כל זכויותיה של פולג בחניון בניין הסיטי טאואר ברמת גן (להלן:" החניון") וכן 90% מזכויותיה של רב-טל בחניון.

המבקשים הינם דיירים בבניין הסיטי טאואר(להלן:" הבניין").

בגין תפעול ואחזקת החניון גובה המשיבה מן המשתמשים בחניון דמי ניהול חודשיים.

משסירבו המבקשים לשלם את דמי הניהול בעבור תפעול ואחזקת החניון, הגישה המשיבה את התביעות שבפניי, אשר בהחלטתי מיום 29.3.11 אוחד הדיון בהם בהסכמת הצדדים.

ביום 28.12.11 הגישו המבקשים בקשה לסילוק התביעה על הסף.

ביום 1.2.12 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה.

ביום 16.2.12 הוגשה תשובת המבקשים לתגובת המשיבה.

טענות הצדדים

לטענת המבקשים, יש לסלק את התביעה בהיעדר עילה, באשר זו מבוססת על טענה משפטית גרידא של "עשיית עושר ולא במשפט" , אשר אינה מצריכה בירור עובדתי, דהיינו, גם אם תוכח התביעה על כל טענותיה לא יהא בבירור העובדתי כדי ליתן למשיבה את הסעד המבוקש על ידה משעומדת למבקשים הגנה המוכרת בפסיקה כ"כפיית שירות".

לטענת המבקשים, מכתב התביעה עצמו עולה כי המבקשים מעולם לא התקשרו בחוזה למתן שירות כלשהו עם המשיבה וכי הודיעו למשיבה כי אינם מעוניינים בשירותיה, הואיל ומקבלים את השירותים מוועד הדיירים המפעיל חברת ניהול אשר מספקת בין היתר אף את השירותים לחניון הדיירים.

לטענת המבקשים, גם אם ייקבע שהפיקו הנאה מהשירות אשר ניתן ע"י המשיבה, טענה המוכחשת על ידם, גם אז יהא מקום לדחות את התביעה הואיל והשירות נכפה על המבקשים ועל כן אין לראות במתן השירות התעשרות "שלא ע"פ זכות שבדין".

מנגד טוענת המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה שכוללת טענות עובדתיות אשר אינן נתמכות בתצהיר.

עוד טוענת המשיבה, כי התביעה מבוססת על טענות כבדות משקל המצריכות בירור עובדתי והמבוססות היטב בדין נוכח התעשרות המבקשים שלא כדין וכי התביעה אינה באה בגדר המקרים הקיצוניים והחריגים בהם יורה ביהמ"ש על דחיית התביעה על הסף.

מוסיפה המשיבה, כי דין טענת המבקשים באשר ל"כפיית שירות" להידחות, באשר הפסיקה שהובאה בבקשה ועליה תמכו המבקשים את טענתם אינה רלוונטית לענייננו והוצאה מהקשרה. להבדיל מפס"ד היימן שם נדונה הסוגיה של כפיית שירות , בענייננו אין דין ספציפי הנוגע לסוגיה הנטענת, השירותים לא ניתנו כאקט אלטרואיסטי , השירותים ניתנו על בסיס אינטרסים כלכליים עסקיים ולא על בסיס אינטרסים מוסריים חברתיים וכן המבקשים עושים שימוש בשטחי המשיבה ונהנים בפועל מזה שנים משירותי המשיבה ללא כל השתתפות בחלקם היחסי בהוצאות.

מדגישה המשיבה, כי שירותים רבים הניתנים ע"י המשיבה מחויבים ע"פ דין, ועל כן אילולא היו מסופקים ע"י המשיבה היו המבקשים מחויבים ע"פ דין לרכשם באופן עצמאי ולשאת בתשלומים בגינם.

מציינת המשיבה, כי טענת המבקשים כי לא היו מעוניינים בשירותי המשיבה בעוד שברור כי המשיבה כבעלת החניון היא היחידה אשר אחראית ואמונה לספק שירותים הכרחיים בחניון,נדונה בפסיקה ובספרות ומוכרת כתופעת ה"טרמפיסט", כאשר במקרים כאלו נקבע שהצד הנהנה מחויב בהשבה.

לטענת המשיבה, הדיירים ידעו ויודעים אודות השירותים הניתנים להם ואף הודו בפה מלא כי המשיבה צריכה לקבל מידי חודש תשלום בגין אספקת השירותים וכי חברת הניהול היא שאמורה להעביר את התשלום למפעילת החניון.