1. בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה ביום 5/12/2012. כן בפניי תגובת המשיב לבקשה זו.
על פי פסק הדין, חויבה המבקשת בתשלום סך של 20,200 ש"ח לתובע, בתוספת שכר טרחת עורך דין, והוצאות משפט. פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה מיום 15/10/2012, חתום בידי מורשה המבקשת.
2. בכתב התביעה טען המשיב, כי מוצרי פורצלן שסיפקה לו המבקש, לריצוף ביתו, היו פגומים. הפגמים נראו לעין לאחר הריצוף, ובהתיעצות עם מומחה הומלץ לו לפרק את הריצוף שהורכב, ולהתקין חדש. העלות הוערכה על ידי המומחה, בסכום התביעה.
3. לטענת המבקשת, כתב התביעה אכן התקבל במשרדיה ביום 15/10/2012, והועבר לטיפולו של אחד העובדים, אשר יצר קשר עם המשיב, על מנת לברר פשר התביעה. נוכח עומס עבודה אצל המבקשת, העניין נשכח על ידי אותו עובד, ובהיסח הדעת, לא הוגש כתב הגנה.
לגופו של עניין טוענת המבקשת, כי כאשר שמעה את תלונת המשיב, הגיע נציג מטעמה לביתו על מנת לבחון טענותיו. לאחר בדיקה נמצא, כי קיים שוני מזערי ולא משמעותי בגוון של האריחים, אשר אינו מעיב כלל על המראה הכולל של הרצפה. למרות זאת, הסכימה המבקשת להעניק למשיב זיכוי כספי בסך של 1,646 ש"ח, והצדדים הסכימו, כי בקבלת זיכוי זה תסתיים המחלוקת באשר לפגם באריחים. לטענת המבקשת, בניגוד למוסכם, ולאחר קבלת הזיכוי לידיו, החליט המשיב להגיש התביעה דנן. עוד טוענת המבקשת, כי הנזקים הנטענים על ידי המשיב הינם מופרזים, ונזקיו לא עולים על הסכום שניתן לו במסגרת הזיכוי. לטענתה, המשיב קיבל את אריחי הפורצלן לידיו, אולם "עצם עיניו", ורק לאחר השלמת עבודות הריצוף, פנה למשרדי המבקשת וטען לשוני בגוון, ובכך - לא פעל לשם הקטנת נזקו.
5. המשיב טוען, כי בניגוד לנטען בבקשה, תקופה קצרה
לאחר ריצוף אריחי הפורצלן בביתו, החלו להתגלות בהם פגמים, אשר התרחבו עם הזמן. לטענתו, פנה למבקשת פעמים רבות לצורך תיקון הפגמים, אולם כל בקשותיו עלו בתוהו, ומשלא קיבל כל התייחסות או מענה לטענותיו, הגיש תביעתו.
לטענת המשיב, לאחר הגשת תביעתו יצרה עמו המבקשת קשר, אך לאחר מכן המשיכה להתעלם מפניותיו, עד למתן פסק הדין, אז פנה אליו ב"כ המבקשת ותיאם ביקור בביתו בנוכחות נציג מטעמה. לטענתו, על אף הודאתו של הנציג בדבר הפגמים באריחים, מיאנה המבקשת לתקן את הנזק, או לחלופין לפצותו על כך. המשיב טוען, כי המבקשת מעלה טענות כנגד חוות הדעת והמחירים שצוינו בה, מבלי לצרף חוות דעת נגדית. כן טוען המשיב, כי לא הושג כל הסכם בין הצדדים, כטענת המבקשת. לטענת המשיב, המבקשת עשתה דין לעצמה, ובחרה לא להגיש כתב הגנה, על אף שניתנה לה תקופה בת 50 ימים לעשות כן.
6. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.
כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש
לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53
כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).
במקרה דנן לא נטען לפגם בהמצאה, ואין לבטל את פסה"ד מתוך חובת הצדק, ולכן יש לבחון אם ראוי לבטלו על פי שיקול דעת ביהמ"ש. לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לביטולם של פסקי דין שניתנו במעמד צד אחד. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת
המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית - אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.
אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א
ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431,438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00
אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).
אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי - סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).
7. יישום ההלכות האמורות על המקרה הנוכחי מביא למסקנה כי דין פסק הדין שניתן בהעדר הגנה להתבטל, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיב.
לאור הטענות שהועלו מטעם מי מהצדדים, ברי כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, בנוגע לפגמים הנטענים באריחים שנרכשו, ולהיקף הנזק שנגרם לו כתוצאה מכך. המבקשת אף מעלה טענת הגנה נוספת, אודות הסכם בין הצדדים לסילוק הטענות, ואף טענה זו ראויה לבירור. אינני סבורה כי אי הגשת כתב ההגנה מעידה על זלזול בבית המשפט דווקא, אלא נראה, כי התנהגות זו מעידה יותר על התרשלות המבקשת בניהול ענייניה, והרי לא חלק המשיב על טענות המבקשת, לפיהן עת התקבל כתב התביעה במשרדיה, התקשר עמו נציג מטעמה בניסיון להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.
מאחר ולכאורה בפי המבקשת טענות הגנה ראויות, הרי שאין לשלול ממנה את יומה בביהמ"ש בשל מחדלה הדיוני בלבד. בגין המחדל האמור, תישא המבקשת בהוצאות המשיב.
8. אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 5/12/2012.
אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב, בסך 1,500 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום.