1. בפני בקשת הנתבע לחייב את התובע בהפקדת ערבון כספי להבטחת הוצאות המשפט עפ"י תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984.
2. התביעה מתבססת על טענה של הפרת הסכם לאספקת שירותי תחזוקה וניהול לבית משותף (להלן - "ההסכם"). עפ"י הנטען בכתב התביעה המתוקן, הנתבע הינו לקוחו לשעבר של התובע אשר היה בעליה של חב' אחזקות וניהול מבנים בשם "ישראקלין"; לטענת התובע, ביום 1.6.2003 נחתם הסכם בין הצדדים לפיו התחייב הנתבע לשלם לתובע בכל 10 לחודש סך של 2,250 ש"ח, המהווים את דמי הניהול חודשיים בניכוי חשבונות החשמל, וכן בתוספת תשלום עבור שירותי תחזוקה וניקיון שמעבר למפרט שנקבע בהסכם. נטען כי עובר לחודש ינואר 2005 הנתבע לא עמד בהסכם ונותר חייב לתובע סך של
24,173 ש"ח.
3. הנתבע טוען להתיישנות התביעה וכן טוען לשיהוי. נטען כי שירותי האחזקה וניהול עפ"י ההסכם הסתיימו ביום 1.11.04 ולא בסוף חודש 01/2005, ולראיה לכך צורף מסמך מחברת המעליות המעיד כי ההתחשבנות בין הצדדים בקשר לשירותי המעלית בבנין התנהלה החל מחודש 11/2004 ישירות מול הנתבע /ועד הבית ולא באמצעות התובע. כן צורף מסמך חתום ע"י עובדת הניקיון מרים חוארי לפיו היא הפסיקה עבודתה אצל התובע בסוף חודש 10/2004 והחלה להיות מועסקת ישירות ע"י הנתבע/ועד הבית החל מיום 1.11.2004; עוד טוען הנתבע כי הוא אינו חתום על ההסכם שצורף לכתב התביעה ומדובר בזיוף וכי הוגשה תלונה על כך למשטרה; אומנם הייתה התקשרות עם התובע למתן שירותי אחזקה וניקיון לבית המשותף אלא שהנתבע היה רק נציג בעלי הדירות בבניין (ועד הבית) ולא הייתה לו כל חבות אישית כלפי התובע, ובכל מקרה במהלך תקופת ההתקשרות שולמו לתובע כל התשלומים כסדרם עד חודש 10/2004 שאז הופסקה ההתקשרות עם התובע בהסכמה.
- הנתבע טוען כי מדובר בתביעה מופרכת, משוללת כל יסוד אשר סיכוייה להתקבל קלושים, ולאור מצבו הכלכלי של התובע והיותו מוכרז כ"חייב מוגבל באמצעים" החל מיום 20/9/06 (עפ"י אישור עדכני ליום 31.12.12 שצורף לבקשה), והעובדה כי התובע אינו משלם את ההוצאות בסך 600 ש"ח שנפסקו לחובתו בהליך דנן, מעלה אפשרות קרובה לוודאי כי לא יהיה בידו כדי לשאת בהוצאות הנתבע, היה והתביעה תידחה, והנתבע יוותר בפני שוקת שבורה.
5. בתגובה לבקשה טוען התובע בתמצית כי התביעה לא התיישנה, ולגבי השיהוי הרי שהוא נעוץ בהתנהגות הנתבע בקשר להליך התביעה של הקבלן; ההסכם לא אושר ע"י הדיירים והתובע המתין שהנתבע יערוך אסיפת דיירים ויציג חתימות אך הוא לא עשה כן. אולם בהמשך דאג התובע לקבל מסמך חתום המחייב את הנתבע לשאת בתשלום החובות; המסמכים שהציג הנתבע מחברת המעליות ומהבודקים המוסמכים משנת 2011 אינם יכולים לבטל את המסמכים של התובע מול אותם ספקים משנת 2005, והתובע נתבקש לפרוע חובות עד ליום 31.1.2005 ע"י אותם ספקים שראו בו האחראי על השירות בבניין עד לאותו מועד; הנתבע שלם לחברת המעליות עבור חודשים 11/2004 עד 01/2005 ובכך הוריד את יתרת החוב של התובע אצל הספק, אולם לא היה בזה די שכן לנתבע נותרו חובות כלפי התובע בגין שירותי הניקיון.
6. יש לציין כי הצדדים לא תמכו את הבקשה והתגובה בתצהיר מאומת כדין ע"י עו"ד לאימות העובדות הנטענות על ידם.
דיון:
7. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "
תקנות סד"א"), מסמיכה את בית המשפט או הרשם לחייב את התובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע. אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519, היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים של התובע להצליח בתביעתו קלושים. עם זאת, אין להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות ולהגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, על בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל בסבירות את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט. (ע"א 2877/92
אל לטיף נגד מורשת בנימין למסחר בע"מ
, פ"ד מז(3) 846.
8.
מצבו הכלכלי של התובע
: ראשית אציין כי התובע טען בכתב תביעתו כי במועדים הרלבנטיים לתביעה הוא היה
בעליה של חברת אחזקות וניהול מבנים. עיון בהסכם שצורף לכתב התביעה המקורי מלמד כי על אף השימוש במילה "חברה" בהסכם, "ישראקלין" אינה חברה בע"מ אלא שם מסחרי של התובע שהתנהל באפון פרטי כעוסק מורשה. לעניין זה ישנה חשיבות הן לעניין בחינת טענת "היעדר יריבות" והן לעניין המטריה המשפטית לחיוב תובע שהוא חברה בערובה להוצאות במובחן מאדם פרטי (ראו: סעיף 353 א לחוק החברות).
9. בכתב התשובה לכתב ההגנה המתוקן שהגיש הנתבע אישר התובע כי בהיותו בעל עסק לשירותי ניקיון ואחזקת מבנים נקלע לקשיים בתזרים המזומנים שלו ומתוך מחזור עסקי של 500,000 ש"ח נותרו לקוחות חייבים לו 200,000 ש"ח, וברור כי במצב זה יגיע העסק למצב של חדלות פירעון (סעיף 1 לתשובה). עיון בתדפיס עדכני ליום 31.12.12 ממרשם חייבים מוגבלים מאתר האינטרנט של רשות האכיפה והגביה (שצורף כנספח בלתי מסומן לבקשה) מעלה כי התובע הוכרז במסגרת הליכי הוצל"פ כ"חייב מוגבל באמצעים החל מיום 20.9.2006. הנתבע בתגובתו לבקשה (ללא שצירף כאמור תצהיר לאימות העובדות הנטענות בתגובתו) לא הכחיש את היותו חייב מוגבל באמצעים ואף נמנע מלהתייחס כלל לטענה זו. כמו כן, לא הכחיש כי טרם שילם לנתבע את ההוצאות שנפסקו לחובתו בעקבות בקשתו לתיקון כתב התביעה אלא טען כי לא היה מקום לפסוק לחובתו הוצאות כיוון שלא נגרמו לנתבע הוצאות עקב תיקון התביעה וכן הצהיר כי בכוונתו לשלם את ההוצאות לנתבע לאחר הדיון הראשון בתביעה ולאחר אישור בקשתו לחיוב הריבית.
10. בנסיבות שתוארו לעיל, עולה כי עסקו של התובע "ישראקלין" חדל לפעול על רקע קשיים תזרימיים שלא אפשרו לתובע להמשיך ולהפעילו מבחינה כלכלית. במסגרת הליכי הגביה שננקטו נגד התובע בהוצל"פ הוכרז התובע כחייב מוגבל באמצעים על כל המשתמע מכך וגם בחלוף מעל ל- 6 שנים ממועד ההכרזה טרם בוטלה המגבלה על התובע (החייב). כמו כן, במסגרת הליך זה שבפני הוטלו על התובע הוצאות משפט בסך 600 ש"ח עקב בקשתו לתיקון כתב התביעה אך התובע נמנע מלשלמן לנתבע. התובע נמנע מלפרט בתגובתו לבקשה במה הוא עוסק כיום ומה גובה הכנסותיו/משכורתו והאם יש לו נכסים להיפרע מהם. במצב דברים זה, לא נסתרה טענת הנתבע ונראה כי יש בסיס לקביעה כי מדובר בתובע אשר מצבו הכלכלי קשה, ועל כן שוכנעתי יש חשש אמיתי להכבדה על הנתבע בגביית הוצאות משפט מהתובע, היה והתביעה תידחה ויפסקו לזכותו הוצאות משפט.
11.
סיכויי התביעה
: המבחן העיקרי לחיוב תובע (שאינו חברה) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע הוא שאלת סיכויי התביעה. תביעת התובע לחיוב הנתבע בפיצוי כספי מושתתת על טענה בדבר הפרת הסכם המבוססת על ארבעה נדבכים: אי תשלום דמי ניהול שוטפים לחודשים 09/2004 עד ינואר 2005, אי תשלום "דמי יציאה" למשך 90 יום, אי תשלום "מסגרת אחזקה" וריבית פיגורים על יתרת החוב ואילו גרסת ההגנה מתבססת על שני טיעונים מרכזיים: הסכם השירות הסתיים בהסכמה בסוף חודש 10/2004 ועד אותו מועד שולמו כל התשלומים עפ"י ההסכם כסדרם והעדר חבות אישית של הנתבע בהיותו נציג הועד של הבית המשותף. מכאן, שככל שבית המשפט יתרשם בשלב זה של ההליך כי מדובר בתביעת סרק שסיכויי הצלחתה קלושים יטה ביהמ"ש לחרוג מהכלל לפיו אין לחייב תובע בהפקדת עירבון בערכאה ראשונה ויקבל את הבקשה.
12. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לגבי כל אחת מהסוגיות שפורטו לעיל ועיינתי במסמכים שצורפו לכתבי הטענות נחה דעתי לקבוע כי מדובר בתביעה עם סיכויים קלושים הגובלת בתביעת סרק. אבהיר להלן קביעתי זו.
13. טענת אי תשלום דמי הניהול השוטפים לחודשים 09/2004 עד 01/2005 לתובע מקפלת בתוכה סוגיה נוספת שבמחלוקת והיא מועד סיום ההתקשרות עפ"י ההסכם. סוגיה אחרונה זו אינה ברורה דייה והיא טעונה הכרעה במסגרת שמיעת הראיות. כך הוא הדבר בכל הנוגע לתשלום דמי יציאה. בעניין אחד הקשור לתשלום דמי ניהול נראה כי הנתבע זכאי לקזז סכומים אלה מיתרת החוב הנטענת.
14. יחד עם זאת - הטיעון המרכזי שהוביל אותי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל היא טענת היעדר יריבות שבין התובע לנתבע (בנוסף למצבו הכלכלי של התובע כאמור לעיל). ראשית, עיון בתנאי ההסכם וגם בחשבוניות ובטופסי ההזמנה מלמד באופן ברור כי ההתקשרות למתן שירותי הניהול הייתה בין התובע לבין ועד הבית של הבניין ברחוב שער הגיא 1 בכרמיאל באמצעות הנתבע (המתגורר בבניין), ולא עם הנתבע באופן אישי (על אף שצוין בהסכם לכאורה כי הנתבע הוא לקוח עיקרי והלקוח המשני הוא ועד הבית). לא יכולה להיות מחלוקת כי מהות השירות והעובדה הנה ניהול הרכוש המשותף שהינו קניין כלל הדיירים. עיון בעמוד 5 להסכם מעלה כי במקום המיועד לחתימת המזמין לא מופיעה חתימת הנתבע כנציג ועד הבית אלא מופיע הכיתוב "
ינאי מאשר את תנאי ההסכם באמצעות השיק המצורף". זהות כותב הכיתוב אינה ידועה בשלב זה וכן לא צורף כל העתק מהשיק המדובר באופן שיש בו כדי להעיד על "האישור" הנטען. גם אם נניח לטובת התובע כי חתימת הנתבע על מסמך מאוחר יותר למועד החתימה על ההסכם נשוא התביעה (צורף כנספח בלתי מסומן לכתב התביעה) היא אותנטית (ואינה זיוף כנטען) ולפי אותו מסמך "אישרר" הנתבע את תנאי ההסכם המקורי משנת 2003, אין בכך די כדי לחייב את הנתבע באופן אישי כערב להתחייבויות ועד הבית עפ"י ההסכם.
15. למעלה מן הדרוש אציין כי טענת התובע כי הנתבע הבטיח לו לכנס ישיבת דיירים ולהחתימם על הסכמתם להתקשר בהסכם למתן שירותי ניהול לשנים 2003- 2004 פועלת דווקא לחובת התובע בכך שידע כמי שעוסק בתחום שנדרשת הסכמה מצד הדיירים להסכם הניהול ולכך שבחר להתחיל במתן השירות בטרם קיבל את הסכמתם.
16. מכל האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ומחייב את התובע להפקיד עירבון כספי בקופת בית המשפט בסך 2,500 ש"ח תוך 30 יום מהיום.
ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ג, 30 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.