תא"מ
בית משפט השלום קריות
|
48017-02-12
16/05/2012
|
בפני השופט:
עידית וינברגר
|
| - נגד - |
התובע:
עצי נצרת בע"מ
|
הנתבע:
עדנאן שייח' סלימאן
|
| החלטה |
1. תביעה כספית, בגין חוב נטען בסך 22,118 ש"ח.
בתאריך 11.5.12 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין נגד הנתבע, בהעדר כתב הגנה.
בהחלטתי מאותו תאריך, התבקשה התובעת להבהיר מהו מקור הסמכות המקומית לבית משפט זה.
2. בתגובתה, טוענת התובעת, כי משלא הועלתה טענת העדר סמכות מקומית על ידי הנתבע, כלל הוא כי בית המשפט לא יבדוק, מיוזמתו שלו, האם מוסמך הוא לדון בתביעה מבחינת המקום.
לתמיכה בטענתה, מפנה התובעת לע"א 487/64
יוסף רוט נ' מרים פישר פ"ד מד(1) 113,115 ולספרו של י.זוסמן
סדר הדין האזרחי מהדורה שנייה עמ' 43-44.
כן מפנה התובעת לפסק הדין שניתן ברע"א 6920/94
לוי נ' פולג פ"ד מט(2) 731,734 המצביע, לטענתה על המגמה בפסיקה המאוחרת, להפחית מחשיבותה של טענת העדר סמכות מקומית:
"
במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר, ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות."
3. בסיפא לתגובה, מבהיר בא כוחה של התובעת, כי ימשיך להגיש לבית משפט זה תביעות שבחלקן אינן בסמכותו המקומית, כפי שנעשה עד היום, ללא מחאה. רק במידה שהנתבע יחלוק על קיומה של סמכות מקומית, יסכים להעברת התיק.
4. התובעת הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק מוצרי עץ, ומנהלת את עסקיה בעיר נצרת.
הנתבע, מתגורר אף הוא בנצרת. הנתבע רכש סחורה מהתובעת, בנצרת, ולפיכך מקום יצירת ההתחייבות, אף הוא בנצרת.
למרות זאת, בסעיף 7 לכתב התביעה נכתב כי לבית משפט זה נתונה הסמכות המקומית לדון בתביעה, לאור מקום יצירת ההתחייבות ומקום מגורי הנתבע.
טענה זו אין בה כמובן כל ממש, ולא בכדי זנחה אותה התובעת בתגובתה.
5. מאז ניתן פסק הדין אליו מפנה התובעת, ופסקי דין נוספים המאמצים אותו, ניתן למצוא גם גישה שונה, בפסיקת בתי המשפט.
בבש"א 53980/06 (ת"א-יפו)
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קריצקי גלינה (4.12.08) טענה המערערת כי הרשם לא רשאי היה להעלות מיוזמתו טענת חוסר סמכות מקומית.
בית המשפט (כב' השופטת נ.גרוסמן) בדחותו את הערעור, מצטט את סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 ופוסק כי:
"
מלשון הסעיף עולה כי בית המשפט רשאי לבחון את נושא הסמכות ביוזמתו."
בית המשפט מפנה, באותו פסק דין, לדבריו של כב' השופט פרידלנדר בת"א (ת"א-יפו) 726366/07
מירס תקשורת בע"מ נ' מחאמיד סאמר (2.12.07), אשר יובאו להלן:
"
במקרה שבו הנתבע הוא בבחינת "שאינו יודע לשאול", אין בשתיקתו משום הודאה. במקרים כאלה, ראוי אפילו שבית המשפט יקיים בנתבע "את פתח לו", ויעלה אף מיוזמתו את שאלת הסמכות המקומית. בכך יגונן בית המשפט על נתבע כאמור מפני ניצול לרעה של כוח התובע לקבוע את מקום פתיחתו של ההליך, במקום שאינו נוח לנתבע ואינו תואם את הדין, ובניגוד לחובתו של התובע להשתמש בכוחותיו הדיוניים בתום לב.
כבודה של ההלכה האמורה, שלפיה אין בית המשפט מעלה מיוזמתו את שאלת הסמכות המקומית, במקומה מונח. אולם, בעידן של ירידת הפורמאליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי בכלל, ובעידן ההכרה בתום הלב הדיוני בפרט - אין לך כללים דיוניים שאין שוברם בצידם, ואשר בית המשפט לא יחרוג מהם במקום שהדבר נחוץ לצורך עשיית צדק בין הצדדים והגשמת התכלית החקיקתית."