החלטה בתיק תא"מ 46254-01-11

בפניי עתירת הנתבעת מס' 1 לחייב את התובעת בהפקדת ערובה כספית בקופת בית המשפט בהתאם לסעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט - 1999.

לאחר הגשת הבקשה והתגובה בכתב, הונח התיק בפניי להכרעה ואני מחליט להכריע בו על סמך כתבי הטענות.

המדובר בתביעה כספית ע"ס 37,440 ש"ח בגין שכר עבודה המגיע לתובעת, לטענתה, מאת הנתבעים. על פי הנטען, ביצעה התובעת עבודות בנייה במכון דוד השייך לרפא"ל וזאת במהלך חודש 10/10, אך לא קיבלה תמורה בגין העבודות הנ"ל מהנתבעים. התובעת מפרטת בתביעתה כי מדובר בחיובים נפרדים נגד הנתבעים כדלקמן: התביעה נגד הנתבעת מס' 1 הינה ע"ס 8,091 ש"ח כולל מע"מ, ואילו התביעה נגד הנתבע מס' 2 הינה ע"ס 29,349 ש"ח כול מע"מ.

כאמור לעיל, העתירה הינה של הנתבעת מס' 1 בלבד לחייב את התובעת בהפקדת ערובה כספית על פי חוק החברות.

אמנם הסעד הכספי נגד הנתבעת מס' 1 הינו על סכום נמוך, אך אין בכך כדי להשפיע על בירור המחלוקת לעניין הפקדת הערובה לגופה, שכן שמיעת הראיות (ככל שהתיק יישמע) תגרום הוצאות משפטיות לנתבעת מס' 1.

בהחלטה שניתנה על ידי במסגרת תיק אחר מספר:(7270-12-11) פירטתי את הדין החל על בקשות דומות. מבלי להאריך בכתובים, אציין באופן תמציתי כי עד לחקיקת חוק החברות החדש, נדונו בקשות דומות נגד אדם פרטי על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, ואילו בקשות נגד חברה בע"מ נדונו על פי סעיף 232 לפקודת החברות (לפני חקיקת חוק החברות החדש בשנת 1999). על פי החוק החדש, מוסמך בית המשפט על פי סעיף 353 א' לחייב חברה בע"מ להפקיד ערובה כספית, אלא אם כן שוכנע בית המשפט כי מתקיימים אחד משני מקרים: נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב החברה התובעת בהפקדת ערובה; המקרה השני הינו שהחברה התובעת הוכיחה כי יש ביכולתה הכלכלית לשלם את ההוצאות שייפסקו נגדה, ככל שייפסקו. (מפנה לסעיפים 8 ו - 9 להחלטה שהזכרתי לעיל).

במקרה שבפניי טוענת הנתבעת מס' 1 כי נוכח העדר סיכוי לתביעה זו וכן נוכח מצב כלכלי קשה בו נתונה התובעת, מן הדין לחייב אותה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה.

בכל הקשור לסיכויי התביעה, טענה הנתבעת מס' 1 כי אין כל יריבות משפטית בינה לבין התובעת, אין חוזה מחייב בכתב וכי היא לא הזמינה ביצוע עבודות ישירות מהתובעת. הנתבעת מס' 1 התקשרה בחוזה עם קבלן משנה (שהוא הנתבע מס' 2) ואין כל מחויבות מצדה כלפי כספים המגיעים לתובעת מאת הנתבע מס' 2. בנוסף, טענה הנתבעת מס' 1 כי התובעת נתונה במצב כלכלי קשה מאוד. בעל המניות היחידי בחברה הינו חייב מוגבל באמצעים, כאשר לחובת החברה נזקף חוב מצטבר בגין אי תשלום אגרות לרשם החברות, ולבסוף ציינה הנתבעת מס' 1 כי על התובעת מוטלים שעבודים.

בתגובה בכתב שהגיש ב"כ התובעת, הוא ציין כי התמורה המבוקשת מאת הנתבעת מס' 1 (כאמור לעיל, מדובר בסך 8,091 ש"ח בלבד) מבוססת על ביצוע עבודה ספציפית אשר הוזמנה באופן ישיר על ידי הנתבעת מס' 1 וזאת מעבר לעבודה שהוזמנה על ידי הנתבע מס' 2 בהתאם לחוזה בכתב. התובעת טוענת כי יש בידיה להוכיח את עילת התביעה נגד הנתבעת מס' 1 ועל כן יש לדחות את הטענה כי אין סיכויים לתביעה. בכל הקשור למצב הכלכלי של התובעת, לא הועלו טענות ממשיות, למעט הטענה שצוינה בסעיף 14 לתגובה ובה צוין "נוצר אם כן מצב אבסורדי, התחמקותה של המבקשת (הכוונה לנתבעת מס' 1) לשלם למשיבה (הכוונה לתובעת) את התמורה המגיעה לה, היא אחת הסיבות לכך שהמשיבה נקלעה למצב כלכלי רעוע".

לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לדחות את הבקשה, למרות שמדובר במקרה גבולי. בכל הקשור לטענה בדבר סיכויי התביעה, הרי נכון הדבר שהתובעת לא התקשרה בחוזה בכתב עם נתבעת מס' 1 אשר מסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם (הודאה בעניין זה מופיעה בסעיף 4 לתגובה שהגישה התובעת לבקשה לדחייה על הסף שהוגשה על ידי הנתבעת מס' 1 וכבר נדונה), אך הטענה הינה שהייתה פנייה ישירה מאת הנתבעת מס' 1 אל התובעת לבצע עבודות ספציפיות וכי הזמנת עבודה זו אושרה על ידי נציג הנתבעת מס' 1, מר יהודה יסעור. אכן מעיון בנספח א' שצורף לכתב התביעה ניתן לראות תימוכין בכתב לטענה זו של התובעת. כמובן, אין בכך כדי להוכיח את עילת התביעה עד תום ולהצדיק מתן פס"ד לזכות התובעת, אך בוודאי שיש בכך כדי לדחות את הטענה בדבר חוסר יריבות משפטית.

בכל הקשור למצב הכלכלי הקשה, נדמה כי התובעת אינה חולקת על כך. הטענה של התובעת לפיה אי תשלום הסכום של 8,000 ש"ח על ידי הנתבעת מס' 1 הביאו למצב כלכלי קשה ורעוע של התובעת, איננה טענה רצינית.

כפי שציינתי לעיל, על פי הוראות סעיף 353 א' לחוק החברות החדש, די בכך שמתקיים אחד מהמקרים המנויים בסעיף הנ"ל כדי לדחות בקשה להפקדת ערובה. במקרה שבפנינו הגעתי למסקנה כי חרף מצבה הכלכלי של התובעת שלכאורה מלמד על קושי לשאת בהוצאות משפט ככל שייפסקו נגדה, הרי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב התובעת בערובה נוכח עילת התביעה והסיכויים לקבלתה.

אני מורה על דחיית הבקשה, מבלי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ג , 26 נובמבר 2012 , בהעדר הצדדים.