1. העניין שבפני, בקשתו של התובע, למתן פטור מתשלום אגרה, בגין תובענה אשר מוגשת כעת על ידו. התובענה הינה תובענה ע"ס 50,000 ש"ח בשל עוגמת נפש אשר נגרמה לתובע, לטענתו, מחיכוכים או וויכוחים שהיו לתובע עם מספר נהגי אוטובוס הנוהגים בכלי רכב המופעלים על ידי הנתבעת. במקרה אחד מדובר בכך שהתובע, הנעזר בקביים עלה לאוטובוס והנהג לא דאג להקים נוסעים אחרים על מנת למצוא לו מקום ישיבה, ובפעם נוספת מדובר בנהג אוטובוס אשר לא המתין לתובע ונסע מהתחנה (כנטען).
2. התובע הינו תושב קרית ביאליק, נכה המתקיים מקצבת נכות, ולדבריו כל הכנסתו הינה מקצבת נכות, ומצבו הכלכלי אינו שפיר והוא מצוי תחת הליך של איחוד תיקים.
3. על מבקש פטור מאגרה לפרוש בפני בית-המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי, ולהוכיח כי עשה נסיונות ממשיים לגייס את הסכומים הדרושים לאגרת בית-משפט מצדדים שלישיים (ר': רע"א 1877/04 באמונה חברה לניהול נאמנות והקדשות בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]). על מבקש הפטור להתכבד ולהיכנס לפרטי רכושו והכנסותיו ולהציג בפני בית המשפט את כל הנתונים בדבר מצבו הכלכלי, במטרה לשכנע את בית המשפט בחסרון כיס שאינו מאפשר לו לעמוד בתשלום האגרה מחמת עוניו (ר': בש"א 6669/94 מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו]).
4. בענייננו, התובע הראה, לגישתי, כי הוא נעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה, בהפנייתו למקורות הכנסתו שהינם דלים ביותר, ולהיעדר נכסיו - בין היתר הליך איחוד התיקים או העובדה כי הנ"ל מצהיר שאינו עובד כיום והוא נטול הכנסה למעט קצבת המוסד לביטוח לאומי. הליכי איחוד תיקים מעידים לגישתי, כאלף עדים, על היעדר נכסים אחרים. לגישתי, די בנתונים אשר נמסרו על ידי התובע כדי לדלג מעל משוכה זאת.
5. זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית, אחת מהזכויות הראשונות במעלה. מימושה של זכות הגישה הינו מנשמת אפה של שיטת המשפט הנהוגה בישראל, ואולם בצד חשיבות זכות הגישה לערכאות - עומדת מטרת החיוב באגרת בית-משפט, שנועדה, בראש ובראשונה, לממן את השירותים המוענקים על-ידי המדינה למי שבא בשעריו בבקשת סעד, וכן מניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, על דרך של הגשת תביעות סרק או תביעות בסכומים מופרזים (ר': המ' 502/59 בנין וביצוע ואח' נ' קסטיאל ואח', פ"ד יד (1) 675).
6. לפיכך, בצד שקילת חוסר יכולת כספית של התובע יש לשקול גם את סיכויי התביעה (ר': בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מ"י, [פורסם בנבו]). לעניין פטור מאגרה, די כי התובע יצביע על סיכוי כלשהו לזכות בתביעתו, ושנימוקיו אינם מופרכים מעיקרם (ר': בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383).
7. לפחות בשלב זה, לא ניתן לומר כי התובענה מופרכת בעיקרה (וכידוע, אין בשלב זה מנתחים את סיכויי התביעה, ודי בסיכוי כלשהוא), ואולם, מעיון בכתב התביעה שהגיש התובע, עולה כי התובע דורש סכום ניכר מאוד בגין עגמת הנפש הנטענת ופיצוי בסך 50,000 ש"ח כנקוב בכתב התביעה, וסבורני כי התובענה נוקטת בסכום ניכר ומופרז לכאורה.
8. לגישתי, תובענות בעילה זאת, אמורות להתקבל בפטור מאגרה, במשורה בלבד, שכן הגם שטוען התובע שנגרמה לו עודמת נפש, עדיין שאלת הנזק הנתבע אמורה להיות מידתית. גם אם מדובר בפעולה אשר אכן מטרידה או מפריעה לתובע, הרי שסבורני שהשימוש במשאב הציבורי אמור להיות במשורה, על מנת שלא יהא ניצול לרעה של האפשרות לקבל פטור "בשל עוניו".
9. לאחר קריאת הבקשה ועיון בכתב התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובענה הינה ניכרת (ועל גבול המופרזת), וככל שחפץ התובע בניהול התובענה, הרי שמוצדק שיישא בתשלום האגרה בנוגע אליה.
10. תכלית הדרישה לתשלום אגרת בית-משפט נועדה לא רק לממן את השירות המשפטי, אלא גם למנוע ניצול לרעה של ההליך המשפטי בדרך של הגשת תביעות סרק, תביעות מוגזמות או מנופחות. בעניין דנן, גם בהנחה כי התביעה מקימה עילת תביעה, הרי שאין בה כדי לבסס את גובה הסעד הנתבע, שכן סכום הפיצוי נקבע בעלמא.
11. לאור האמור, הבקשה נדחית. אגרת התביעה תשולם בתוך 30 ימים מהיום, ככל שלא תשולם יימחק ההליך.
ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ד, 15 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.