1. לפניי מה שהוגדר כ"בקשה להארכת מועד (מטעמי זהירות בלבד); בקשה לביטול פסק דין; בקשה לעיכוב הליכים". כעולה כבר מכותרת הבקשה, מספר עניינים פרוצדורליים התערבו להם זה בזה.
רקע
2. המשיבה הגישה בחודש פברואר 2012 תביעה כספית בסדר דין מהיר נגד המבקשים, לפיצוייה בסכום של כ-54 אלף ש"ח. תמצית התביעה: המשיבה השכירה למבקש 1 רכב, תוך שהמבקש 2 הפקיד אצל המשיבה שובר אשראי בחתימתו שישמש כתשלום עבור החיובים הנובעים מחוזה ההשכרה. הרכב המושכר הוחלף באחר ובהמשך ברכב שלישי, שבסמוך לאחר השכרתו הושב למשיבה כאשר הוא ניזוק חריפות, נזקים שלפי חוות דעת השמאי מטעם המשיבה הגיעו כדי סכום התביעה. המקור הנטען לנזק - שילוב של פגיעה במרכב התחתון יחד עם המשך נהיגה ברכב לאחר הפגיעה, שני עניינים שאינם מכוסים בפוליסת הביטוח. מכאן התביעה.
3. המבקשים טענו בהתגוננותם מפני התביעה מגוון נרחב של טענות, וביניהן: חוסר אחריות של מי מהם לנזקים לרכב השלישי במספר; כפירה בנזקים עצמם; כפירה בטענת אי תחולת הביטוח; אי הקטנת נזק, ועוד.
4. ישיבה מקדמית בתיק נקבעה ליום 19.9.12. ימים אחדים לפני קיומה ביקש ב"כ המבקשים לדחותה בנימוק כי יש לו דיונים אחרים. הבקשה נדחתה נוכח עיתויה. לדיון התייצבה עורכת דין אחרת מטעם המבקשים, שהודיעה כי אינה מכירה את התיק, נתון שהפך את הישיבה לבלתי אפקטיבית והיה קרוב להניע את בית המשפט (כב' השופט שליו) לחייב את המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, כאמור בהחלטתו. סיומה של הישיבה בהוראה על השלמת ההליכים המקדמיים והגשת תצהירי עדות ראשית בתוך 45 ימים. ישיבה נוספת נקבעה ליום 14.1.13.
5. המשיבה הגישה תצהיריה רק ערב הישיבה הנוספת, המבקשים - לא הגישו תצהירים כלל. בסיום הישיבה המקדמית נקבע כי המבקשים רשאים להגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 45 ימים נוספים.
6. המבקשים לא הגישו תצהירי עדות ראשית גם לאחר מתן הארכה האמורה. המשיבה עתרה אפוא ביום 18.3.13 למתן פסק דין בהיעדר התצהירים. בקשתה הועברה לתגובת המבקשים. אלו לא הגיבו. המשיבה שבה ועתרה ביום 11.4.13 למתן פסק דין בהיעדר תצהירים ובהיעדר תגובה, ונוכח היעדר התגובה של המבקשים - זה ניתן.
7. חמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין, וככל הנראה - עקב התחלת פעולות בתיק הוצל"פ, הגישו המבקשים את בקשתם שלפניי. הם טוענים, בתמצית, ולפי הסדר שלהלן, כך: כי הזכות לביטול פסק דין היא חוקתית למעשה; כי יש להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק ושיקול דעתו של בית המשפט; כי יש ליתן להם ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין; וכי אי הגשת תצהירים אינה עילה למתן פסק דין, שכן בסדר דין מהיר יכולים תצהירי האימות שהגישו לשמש כתצהירים ומכל מקום הסנקציה על אי הגשת תצהיר צריכה להתמצות בהיעדר יכולת להביא ראיות. הם מדגישים כי סיכוייהם להתגונן מפני התביעה טובים הם. הסברם לאיחור, עד כמה שניתן להבינו, הוא כי לאחר הדיון מיום 14.1.13 פנו לעו"ד אחר (ששמו לא צוין) וביקשו להעביר את הייצוג אליו, וכן פנו לשמאי מטעמם. לא זה ולא זה עשו את מלאכתם. פסק הדין ניתן עת עו"ד אטראד, מי שייצגם בעבר, ושב לייצגם עתה - לא ייצגם. באותה תקופה, נטען, שהו המבקשים ב"בלבול בעניין הייצוג". כן עותרים המבקשים לעיכוב הליכים. לבקשתם זו צירפו תצהירי עדות ראשית מטעמם, שאותם הם עותרים לצרף עתה.
8. לאחר שהבקשה הועברה לעיוני, הוריתי בהחלטתי מיום 29.9.13 למבקשים להבהיר מדוע נדרשת בקשת הארכה "למען הזהירות" בלבד, וחייבתי אותם להבהיר מתי בדיוק קיבלו את פסק הדין. הם השיבו כי פסק הדין נמסר לבא כוחם "הקודם" (קרי: כנראה זה שייצגם בתקופת הביניים הנטענת) ביום 15.4.13, ונמסרה להם ביום 25.4.13.
9. המשיבה התנגדה לבקשה מטבע הדברים, וטוענת כי המדובר במחדל נוספת בשרשרת ארוכה של מחדלים של המבקשים. היא דוחה את טענת חילופי הייצוג, בהתחשב בכך שעו"ד אטראד היה פורמלית בא כוחם של המבקשים הן טרם, הן בזמן והן לאחר הפנייה הנטענת לאותו עו"ד אחר ועלום שם. לשיטתה אין כל עילה למתן ארכה לבקשה לביטול, ואף לא להורות על ביטול פסק הדין מטעם כלשהו.
10. המבקשים, שאפשרתי להם להשיב, עומדים על בקשתם ומדגישים כי לסברתם על בית המשפט להעניק משקל מרכזי לסיכויי הגנתם. לשיטתם, מחדל דיוני יכול שיבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות, לא במניעת האפשרות של מתדיין להציג טענותיו בבית המשפט. כאן אף לא נגרמו למשיבה נזקים, לסברת המבקשים, כך שאפילו הוצאות אינן נחוצות.
דיון
11. הבקשה כפי שהוגשה מערבת בין ארבע שאלות נפרדות, שיש להבחין ביניהן הבחן היטב:
א. כאשר בקשה לביטול פסק דין מוגשת בחלוף כחמישה חודשים מנתינתו, האם יש צורך בארכה להגשת הבקשה?
ב. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת היא חיובית, האם יש מקום ליתן את הארכה להגשת הבקשה?
ג. ככל שהתשובה גם לשאלה השניה היא חיובית, האם יש מקום לבטל את פסק הדין (וממילא - לעכב את הליכי ההוצל"פ)?
ד. ככל שיש מקום לבטל את פסק הדין, האם יש מקום לאפשר למבקשים הגשת תצהירים כעת?
12. כאשר השאלות ברורות, ניתן לחפש להן תשובות. התשובה לשלוש השאלות הראשונות (צורך בארכה לבקשת הביטול, מתן ארכה בפועל, וביטול פסק הדין) היא בחיוב, גם אם ביחס לשאלה השניה התשובה החיובית היא בדוחק רב ביותר. לשאלה האחרונה (ארכה להגשת תצהירים) התשובה היא בשלילה. אבהיר בתמציתיות יחסית.
א.
צורך בארכה להגשת בקשת הביטול: בעל דין יכול לעתור לביטול החלטה במעמד צד אחד בתוך 30 יום מהמצאת ההחלטה לידו (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
תקסד"א). ההחלטה הומצאה לידי ב"כ המבקשים (שהם טוענים כי לא ייצגם אותה עת, אף שאין לכך זכר בתיק בית המשפט) - ביום 15.4.13. בכל מקרה, המבקשים עצמם קיבלו את פסק הדין ביום 25.4.13. בקשת הביטול הוגשה רק חמישה חודשים לאחר מכן. ודאי שהם זקוקים לארכה. לא נדע מדוע ביקשו אותה רק "למען הזהירות", ומדוע לא טרחו לציין מראש, ולא רק לפי הוראת בית המשפט, מתי קיבלו העתק פסק הדין.