החלטה בתיק תא"מ 41273-11-11

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מן הטעם שהתביעה עוסקת בהשבת מסי ארנונה ומקומה הראוי היה הגשת השגה וערר.

הרקע לבקשה

1.            במסגרת תיק זה מתבררת תביעה אשר הגישה המשיבה בסדר דין מהיר לחיוב המבקשת, עיריית רמת - גן (להלן: "העירייה")  בתשלום סך של 57,799.21 ש"ח.

לפי טענות המשיבה בכתב התביעה, מאז חדש מאי 2001 היא מחזיקה כשוכרת נכס (להלן: "הנכס") המשמש אותה כחנות ממכר למוצרי חשמל ואלקטרוניקה ומצוי במתחם המסחרי המכונה "קניון אילון" (להלן: "הקניון") ברמת גן.

במשך כל השנים מאז נמסרה לה החזקה בנכס, שילמה המשיבה לעירייה מסי ארנונה על בסיס הדרישות שקבלה ולפיהן עמד שטח הנכס על 397 מ"ר. במהלך 2009 בוצעה מדידת שטח הנכס על ידי חברה אותה שכרה המשיבה, שאז הסתבר לה כי שטח הנכס הנכון לצורך חיובי הארנונה הינו 382 מ"ר בלבד.

ביום 6.5.09 פנתה המשיבה לעירייה בבקשה לתקן את שטח הנכס בהתאם ולהשיב את הכספים שנגבו ביתר, שכן שטח הנכס לא השתנה כלל מאז מאי 2001. העירייה נעתרה לבקשה זו בכל הנוגע לחיובים מיום ההודעה ואילך אך סירבה לבקשה להשיב כספי ארנונה אשר נגבו מאז מאי 2001.

על רקע זה, טוענת המשיבה כי העירייה פעלה ברשלנות, הפרה חובה חקוקה וחייבת בהשבת ההפרשים בין מסי הארנונה הנכונים לפי שטח הנכס לבין המסים ששולמו בפועל על ידי המשיבה - הוא סכום התביעה.

2.            בכתב ההגנה, טוענת העירייה כי יש לדחות את התביעה.

לפי טענות העירייה בכתב ההגנה, שטח הנכס לפיו חויבה המשיבה במסי ארנונה נקבע על יסוד דיווח כתוב שקבלה העירייה בכתב מהנהלת הקניון. תחילה הודיעה הנהלת הקניון במכתב מיום 27.5.01 כי שטח הנכס עומד על 407 מ"ר ולאחר מכן הודיעה הנהלת הקניון כי יש לתקן את הרישום ולהעמיד את שטח הנכס על 397 מ"ר. העירייה פעלה על יסוד דיווחים אלו וחייבה במסי ארנונה בהתאם.

במהלך השנים עמדה המשיבה בקשר עם העירייה בבקשה מיום 16.7.03 לקבלת פירוט חשבון ובקשה משנת 2004 לתיקון שם, אולם כל השגה או ערר ביחס לחיובי הארנונה לא הוגשו. רק ביום 13.5.09 מסרה המשיבה השגה ובמסגרתה טענה כי שטח הנכס עומד על 382 מ"ר. ההשגה נדחתה נוכח העדר ייפוי כוח, הוגש ערר ולמרות האיחור בהגשתו הודיעה העירייה כי היא מסכימה לקבלת הערר. כך תוקן שטח הנכס על בסיס מדידת המשיבה החל מיום 13.5.09 ואילך, יום הגשת ההשגה לראשונה. מאידך, סירבה העירייה לבצע תיקון רטרואקטיבי של השטח ולהשיב כספים למשיבה.

על רקע זה טוענת העירייה כי טענות המשיבה בדבר שטח הנכס אינן מתיישבות עם השטחים הנקובים בהסכם השכירות ומכתבי הנהלת הקניון וכי אין לקבל את הטענה בדבר אי שינוי שטח הנכס מאז תחילת השכירות. עוד טוענת העירייה כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בתביעה, כי עקרון "סופיות השומה" מחייב את דחיית התביעה, כי חלקים מהתביעה התיישנו ובין כך או בין כך - יש לדחות את התביעה.

3.            לכתב ההגנה הגישה המשיבה כתב תשובה ובמסגרתו היא מבהירה ומפרטת את המקור לחיוב השגוי, לשיטתה.

לטענת המשיבה, מבססת העירייה את חיובי הארנונה על מדידת הנכסים "נטו - נטו", דהיינו ללא קירות פנים וחוץ ושטחים משותפים. הנהלת הקניון מאידך, כמקובל בשוק הנדל"ן, עורכת את מדידותיה בשיטה שונה, שיטת "ברוטו", המתייחסת להיקף הנכס כולל הקירות הפנימיים ולכן מגיעה להיקפי שטח גדולים יותר. זו הסיבה שאין מקום להסתמך על הודעת הנהלת הקניון והעירייה הרי מודעת להבדלים אלו, שלכן הסתמכותה על הודעת הנהלת הקניון ואי ביצוע כל מדידה בנכס שנים כה רבות מבטאת רשלנות.

הבקשה לסילוק על הסף

4.            בכתב ההגנה ובדיון המקדמי, טענה העירייה כי יש לסלק את התביעה על הסף.

לטענת העירייה, חייבת הייתה המשיבה לפעול במסלול אשר נקבע בחוק, להגיש השגה וערר ובמסגרתם לטעון טענות בדבר שטח הנכס. המשיבה לא עשתה כן, המשיבה איננה נותנת כל הסבר לכך שלא עשתה כן ואין באפשרותה לעקוף את המסלול שהותווה בחוק באמצעות תביעה שכזו. העירייה מדגישה כי אין לקבל את התנהגות המשיבה דווקא כאשר המשיבה הינה גוף עסקי גדול הנעזר תדיר ביועצים משפטיים ואף אין לראות בעניין נשוא התביעה עניין בעל חשיבות ציבורית עקרונית.

נוכח כל זאת, טוענת העירייה כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה ויש לדחות אותה על הסף.

5.            בכתב התשובה ובמהלך הדיון טענה המשיבה שיש לדחות את הבקשה.

לטענת המשיבה, לבתי המשפט האזרחיים סמכות לדון בתביעת השבה נוכח מהות הסעד המבוקש ונוכח רשלנות העירייה וניסיונה להתעשר שלא במשפט אין הצדקה לסילוק התביעה על הסף, סעד בו נוקטים בתי המשפט רק בנסיבות קיצוניות.