החלטה בתיק תא"מ 39457-10-10

בפניי בקשה להוציא מתיק בית המשפט תצהיר משלים שהוגש על ידי המשיבה (להלן: "הנמל") ביום 2/5/2013 בטענה כי מדובר בתצהיר שנעשה תוך כדי שימוש במידע שהושג לכאורה תוך ביצוע עבירה על סעיף הסודיות בפקודת המכס.

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית שהוגשה על ידי המבקשת, חברת העוסקת בשילוח בינלאומי ועמילות מכס, כנגד הנמל. בתביעתה עתרה המבקשת להשבת "אגרת רציף" אשר נטען כי נגבתה ביתר.

לטענתה, במהלך הפעילות השוטפת בין עמילי המכס לנמל, פועל סוכן המכס לשחרור טובין של יבואן מהנמל ובהתאם להסדר שנערך בין סוכני המכס והנמל, קיימת הרשאה לנמל לגבות עמלת רציף ישירות מחשבון הבנק של סוכן המכס ולעיתים כאשר מתגלה בחקירת המכס שיבואן הגיש רשימון יצוא או יבוא כוזב וערך הטובין גבוה יותר, אזי עמלת הרציף גבוהה יותר.

בתביעתה זו עותרת המבקשת כנגד סמכות הנמל לדרוש את יתר החוב מסוכן המכס בטענה שאין בסמכותו של הנמל לעשות כן באמצעות המס"ב. במקרה הנדון נטען כי המבקשת ספקה שירותי עמילות מכס לשני יבואנים אשר נחקרו לאחר מספר שנים על ידי מחלקת החקירות של המכס ובדיעבד התברר שערך הטובין אותם ייבאו לארץ בשנים 2003-2006 עולה על ערך הטובין עליו הצהירו ומשכך היה עליהם לשלם אגרת רציף גבוהה יותר. לפיכך, ומשנודע לנמל על תוצאות החקירה פעל לגביית יתרת האגרה מאת המבקשת וכעת עתרה להשבת האגרה ששולמה.

הצדדים הגישו ראיותיהם לתיק באמצעות תצהירי עדות ראשית לתיק ולאחר הגשת הראיות הגישה המבקשת בקשה למתן פסק דין כנגד הנמל בהסתמך על פסיקת בית משפט עליון  ברע"א 3953/12 חברת נמל חיפה נ' דוד יחזקאל ובניו בע"מ, פורסם ביום 6/8/2012, שכן לגרסתה קבע בית משפט עליון שאין לנמל סמכות לגבות באפן רטרוקטיבי הפרשי אגרות מעמילי המכס. הנמל התנגד לכך בטענה כי פסיקת בית המשפט העליון הפוכה מזו שטוענת לה המבקשת וביקש להגיש תצהיר משלים נוכח הצורך להתמודד עם טענותיה החדשות של המבקשת כפי שעלו בבקשתה ליתן פסק דין כנגדו לפיהן הפעיל סמכותו באופן לא סביר.

בהחלטתי מיום 21/10/2012 דחיתי הבקשה לצירוף התצהיר, אולם בבר"ע 27317-12-12 קיבל כבוד הנשיא השופט אלון את בקשת רשות הערעור על החלטתי לעיל וקבע שהנמל רשאי להגיש תצהיר נשלים בהתייחס לשאלת הסבירות בלבד ואף איפשר למבקשת להגיש תצהיר תגובה משלים.

משכך ולאור החלטת כבוד הנשיא אלון הוריתי בהחלטתי מיום 1/5/2013 כי הנמל יגיש תצהיר משלים תוך 30 יום והמבקשת תגיש תצהיר משלים תוך 30 יום לאחר מכן ואכן תצהיר משלים מטעם הנמל הוגש ביום 2/5/2013.

בעקבות התצהיר שצורף הוגשה בקשה זו, במסגרתה עתרה המבקשת להוציאו מהתיק בטענה שמדובר במידע שגולה לנמל תוך כדי ביצוע עבירה על הוראת הסודיות בפקודת המכס (נוסח חדש), התשי"ז- 1975 המפנה בסעיף 231 א להוראות סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף. לטענתה, נוכח תכלית החוק והואיל ומדובר בחברה ממשלתית שאינה נמנית עם רשויות המדינה ובהיעדר כל מקור נורמטיבי או אישור משר האוצר במסגרתו רשאי המכס לגלות לנמל מידע אגב ביצוע פעולת מכס, הרי שגילוי המידע חושף את היבואן לתביעה מצד הנמל או המבקשת וככזה הוא מסכל הרציונל מאחורי עקרון הסודיות הפיסקאלית ולו היה יודע היבואן שהוא עלול להיתבע היה נמנע מלמסור המידע ומשכך, יש להוציא התצהיר מהתיק.

המבקשת צרפה כמשיב נוסף את אגף המכס והמע"מ- בית המכס באשדוד.

בתגובתו טען הנמל כי דין הבקשה להידחות. לטענתו קיים שיהוי, ויתור ומניעות מלהגיש הבקשה לראשונה כעת לאחר שעניין צירוף התצהיר המשלים נדונה על ידי שתי ערכאות והמבקשת לא טענה כל טענה לעניין ואף לא נימקה מדוע הגישה הבקשה רק בשלב זה. משכך חלף המועד להגשת הבקשה. כן טען הנמל שמדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן המבקשת ידעה מלכתחילה ובראשיתו של ההליך כי שלטונות המכס הם שדיווחו לו אודות השינוי בשווי הטובין.

לגופה של טענה נטען כי הדיווח לנמל התבצע בהתאם לחיקוק מפורש כאמור בהוראות תקנה 235(א) לתקנות הנמלים, התשל"א- 1971 הקובעת שחישוב אגרת הרציף יהיה בהתאם לערך הטובין כפי שיקבע על ידי רשות המכס ואף הוסיף כי מדובר בחובה החלה באופן אישי כלפי אנשים אליהם הגיע המידע מתוקף תפקידם ולא כלפי צדדים שלישיים כדוגמת הנמל. לטענתו, אף אם הופרה החובה, אין בה בכדי לפסול התצהיר המשלים מלשמש כראייה.

מדינת ישראל, אגף המכס והמע"מ טענה כי צורפה שלא כדין ומבלי שניתנה החלטה נוגע לצירופה לתיק ומשכך, עתרה למחיקת הבקשה כנגדה. בהתייחס לטענה לגופה הוסיפה שנוכח ההסדר הספציפי הקבוע בהוראות תקנה 235 לתקנות הנמלים התשל"א- 1971 לא הופרה חובת הסודיות ואף הוסיפה כי בעל החסיון הוא היבואן בלבד ומשכך, אין היבואן יכול להלין על פגיעה בחסיון שאינו נהנה ממנו.

בתגובה לתגובות הנמל והמדינה טענה המבקשת שמאחר והנמל הוא חברה ממשלתית אסור לו לעשות שימוש במידע שגולה לו שלא כדין על ידי המכס.

לטענתה, מאחר והתנגדה לצירוף התצהיר בבקשתה הקודמת מטעמים פרוצדוראליים, הגם שצורף לבקשה לצרפו הרי שהתצהיר  צורף בסופו של יום לתיק רק לאחר שהותר צירופו ולכן אין לקבל הטענה כי מדובר בשיהוי, ויתור ומניעות.

אשר לטענת הרחבת חזית נטען שאין מדובר בשינוי מהותי של חזית הטיעון והבקשה הוגשה לראשונה עם צירוף התצהיר ומדובר בטענה שעלתה כבר בדיון הראשוני.

בהתייחס לפרשנות הראויה של תקנה 235(א) לעיל טענה המבקשת שיש לפרש התקנה כך שבעל הטובין או הסוכן מטעמו הם שיציגו את ערך הטובין כפי שקבע המכס לצורך תשלום האגרה ואין חייקוק המתיר למכס לגלות המידע לנמל. משכך והואיל ולא נקבע בחיקוק היתר ספציפי לקבל המידע אזי אסור לגורם אחר לקבל המידע.

המבקשת הוסיפה וטענה שאין לקבל הטענה שמדובר בחסיון אישי ולא חפצי, שכן טענה מסוג זה לא יכולה להישמע מפי חברה ממשלתית הכפופה לכללי המשפט המינהלי נוכח חובת תום הלב המצופה מהנמל ואף הוסיפה כי אין לקבל הטענה לפיה לא חל במקרה דנן רציונל סעיף 142.

בנוגע לתגובת המדינה נטען שמדובר בתגובה לא עניינית הבאה לכפר על נוהל גילוי מידע לא חוקי מהמכס לנמל ואין לקבל טענות פרוצדוראליות של המדינה בנוגע לצירופה כמשיבה לבקשה.

דיון