1. בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה ביום 26/11/2012. כן בפניי תגובת המשיב לבקשה זו.
על פי פסק הדין, חויבה המבקשת בתשלום סך של 35,256 ש"ח לתובע, בתוספת שכר טרחת ערך דין, והוצאות משפט. פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה מיום 4/10/2012, אשר נמסר לידיו של מורשה מטעם המבקשת - מר אלכסנדר אפטקמן, אשר חתם על אישור המסירה.
2. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, החלטתי לקבל את הבקשה, ולבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, בכפוף לפסיקת הוצאות, מהנימוקים שיפורטו להלן.
3. עילת התובענה הינה תגמולי ביטוח על פי פוליסה לביטוח תאונות אישיות (תלמידים), לאחר שנפגע המשיב בגופו, באירוע מיום 6.8.11.
4. לטענת המבקשת, כתב התביעה התקבל במשרדיה לאחר תקופה בה נוהל מו"מ בין באי כוח הצדדים, מחוץ לכותלי בית המשפט. לטענתה, משהתקבל כתב התביעה, פנתה לב"כ המשיב בבקשה לקבל ארכה לצורך המשך ניהול המו"מ, וביקשה להמציא לידיה מסמכים רלוונטיים לתביעה, וביניהם - אישור לימודים שיעיד, כי המשיב היה תלמיד מן המניין במועד האירוע הנטען. לטענתה, ב"כ המשיב לא הודיע על כוונתו להפסיק את הליך המו"מ שהתנהל בין הצדדים, ובכך הטעה אותה לחשוב, כי המו"מ נמשך, ועל כן, לא הוגש מטעמה כתב הגנה, או כל בקשה אחרת.
לגופו של עניין טוענת המבקשת, כי המשיב לא צירף חוות דעת מומחה ערוכה כדין, להוכחת הנכות שנותרה בעקבות הפגיעה. עוד טוענת המבקשת, כי מן המסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה, כי לא נותרה למשיב כל נכות, ימי אי הכושר שאושרו לו נופלים מהמינימום המזכה בפיצוי, ומשכך, ובהתאם לתנאי פוליסת הביטוח, אין כל מקום לפצות את המשיב. בנוסף טוענת המבקשת, כי האירוע המתואר בכתב התביעה אינו "אירוע תאונתי" כהגדרתו בפוליסה, הואיל ואירוע תאונתי מוגדר כאירוע בלתי צפוי, ואילו הפגיעה דנן (פגיעה ממשחק בחזיז) הינה צפויה, לטענתה, על פי כל אמת מידה.
5. המשיב טוען, כי בניגוד לנטען בבקשה, לא התקיים כל מו"מ בין הצדדים לצורך סילוק התביעה. המבקשת דחתה את התביעה, ועל כן נדרשה להגיש כתב הגנה. לטענתו, בא כוחו הבהיר במפורש את כוונותיו בפני המבקשת, באמצעות מכתב ששיגר לבא-כוחה, כבר ביום 31/10/2012.
לגופו של עניין טוען המשיב, כי אין לאפשר למבקשת להעלות טענות חדשות, שלא הועלו במכתב הדחייה שנשלח אליו, ובעניין זה הוא מתייחס לטענה, כי האירוע אינו אירוע תאונתי כהגדרתו. עוד טוען המשיב, כי לכל היותר בפי המבקשת טענות הגנה הנוגעות לעצם קיומה של נכות המזכה בתגמולי ביטוח, אלא שהמבקשת ויתרה על זכותה להעלות טענות אלו, משלא דאגה להגיש כתב הגנה במועד.
6. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת
הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.
כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש
לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א
64/53
כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).
במקרה דנן לא נטען לפגם בהמצאה, ואין לבטל את פסה"ד מתוך חובת הצדק, ולכן יש
לבחון אם ראוי לבטלו על פי שיקול דעת ביהמ"ש. לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לביטולם של פסקי דין שניתנו במעמד צד אחד. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת
המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית - אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.
אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון,
נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול
מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א
ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00
אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).