1) בפניי בקשה מטעם ב"כ התובעת (עו"ד מרוואן מויס) מיום 25.5.2012 להורות על ביטול מינויה של עו"ד חוה קלמפרר-מרצקי כבוררת בין הצדדים למחלוקת בתיק זה ולמינויו של בורר/ת חלופי/ת במקומה .
2) התובעת הגישה לבית-משפט זה תובענה כספית כנגד הנתבעים , אולם הנתבעת ביקשה להורות על עיכוב ההליכים בתיק ולהעבירו למתווה של הליך בוררות בעקבות הוראותיו של הסכם בכתב אותו כרתו הצדדים בעבר . בתאריך 24.4.2012 הורה ביהמ"ש בהחלטה מנומקת על עיכוב ההליכים בתיק זה בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הבוררות , תשכ"ח - 1968 ולהעברתו למתווה של הליך בוררות . ביהמ"ש אף איפשר בידי הצדדים להודיע לביהמ"ש בתוך 30 יום האם הגיעו לכלל הסכמה בכל הנוגע לזהותו של הבורר המוסכם אשר יכריע במחלוקת , אולם לאחר שב"כ הצדדים הגישו לביהמ"ש הודעה מוסכמת לפיה לא הגיעו "לעמק השווה" בכל הנוגע למינויו של בורר מוסכם ועתרו למינויו של בורר מטעם ביהמ"ש , הורה ביהמ"ש בהחלטתו מיום 23.5.2012 על מינויה של עו"ד חוה קלמפרר - מרצקי כבוררת בתיק זה .
3) בתאריך 25.5.2012 הגיש ב"כ התובעת (עו"ד מויס) בקשה בכתב לביטול מינויה של עו"ד מרצקי כבוררת בתיק זה ולמינוי בורר/ת אחר/ת תחתיה בנימוק כי הוא עצמו וכן עו"ד מרצקי מייצגים צדדים שונים במסגרת הליך בוררות בתיק אחר התלוי ועומד בפני עו"ד שי פינקלשטיין , וכי יש בכוונתו להגיש לביהמ"ש הרלוונטי בקשה לביטול פסק הבוררות הנדון בפני עו"ד פינקלשטיין . לטעמו של ב"כ התובעת , עצם העובדה ששני עו"ד מייצגים צדדים שונים במסגרת הליכים משפטיים אחרים מונעת את אחד הימנם מלשמש כבורר במסגרת תיק אחר שבו אחד מהם מייצג בעל דין . ב"כ התובעת מוסיף ומציין בבקשתו , כי על אף שלטעמו האישי קיים חשש לניגוד עניינים של ממש בכך שעו"ד מרצקי תשמש כבוררת בתיק זה , אזי אין הוא מטיל ולו ספק ספיקא ביושרה האישי והמקצועי של עו"ד מרצקי .
4) הבקשה הועברה לתגובת עו"ד מרצקי וכן לתגובת ב"כ הנתבעים . ב"כ הנתבעים ציין בתגובתו כי הינו מותיר את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש , בעוד שעו"ד מרצקי הדגישה בתגובתה , כי אמות המידה לפסילתו של בורר מלשבת בדין הותוו על ידי ביהמ"ש העליון בעניין רע"א 296/08
ארט בי חברה בע"מ" (בפירוק) נ' עיזבון ג'ק ליברמן ז"ל בע"מ מיום 5.12.2010 , אולם במקרה דנן לא הצביע על עילת פסלות שיש בה משום חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את העברתו של הבורר מתפקידו . עו"ד מרצקי הוסיפה וציינה בתגובתה ,כי אין לה כל עניין אישי או כלכלי בתיק האחר , מאחר ושכר טרחתה במסגרת אותו תיק איננו נגזרת של תוצאתו , וכן כי עצם העובדה שהיא עצמה וכן עו"ד מויס מייצגים בעלי דין שונים לחלוטין במסגרת הליך אחר לחלוטין , איננה מהווה טעם לפסילתה מלשמש כבוררת במסגרת תיק זה .
דיון והכרעה
:
5) בעניין רע"א 5418/10
ישראל דז'לושינסקי נ' אפרים קליין מיום 14.10.2010 קבע ביהמ"ש העליון , כי טענה בדבר פסלות בורר תועלה בפני בית המשפט המוסמך בלבד , וזאת להבדיל מהעלאת הטענה בפני הבורר עצמו . עוד נקבע בפס"ד זה , כי כל אימת שטענה מעין זו מועלת בפני הבורר , אזי אין כל חובה מצדו להפסיק את הליכי הבוררות ולהימנע מדיון לגופו של עניין . יתירה מזאת, על-פי חוק הבוררות, פנייה לבית משפט מוסמך בבקשה להעביר בורר מתפקידו אינה מעכבת אוטומטית את המשך הליכי הבוררות, אלא אם בית המשפט או הבורר קבעו אחרת וזאת בכדי למנוע מצב בו בעלי דין יגישו בקשות סרק כאשר אינם מעוניינים בקיומם של הליכי בוררות . בענייננו , הטענה הועלתה ב"הזדמנות הראשונה" טרם שהליך הבוררות החל בפועל , ולפיכך ברי כי אין צורך להורות על עיכוב הליך הבוררות .
6) כאמור בתגובתה של עו"ד מרצקי , השאלות מהן אמות המידה לפסילתו של בורר ומה היחס ביניהן לבין המבחנים לפסלות שופט ,נדונו לאחרונה בהרחבה על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין ליברמן . בעניין ליברמן דן בית המשפט העליון גם בחובת הגילוי של הבורר כלפי הצדדים לרבות המשמעות המשפטית של הפרתה , מחד , ובחובות המוטלות על הצדדים לבוררות , מאידך .
7) חובת הבורר להימנע ממצב של ניגוד עניינים נגזרת מאופיו המעין שיפוטי של תפקיד הבורר נדון בספרות המלומדים וכן בפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין ליברמן (ראה :
משה הירש, ניגוד עניינים אצל בוררים, משפטים כ"ב , תשנ"ג , 169 , בעמ' 171 ; אורי שטרוזמן
ספר הבוררות
, תשס"א - 2001 בעמ' 109) . גישת ביהמ"ש העליון בעניין ליברמן היא ,כי יש להחיל על בורר מבחן פסילה הזהה למבחן החל על שופט (פסקה 115-118) , כאשר ביהמ"ש נימק זאת בכך שקביעתן של אמות מידה מחמירות יותר לבורר מאלה שנקבעו בעניינם של שופטים עלול הוביל למצב בו בוררים יירתעו מלקבל על עצמם את התפקיד ואף יחששו מפני תביעות לפי סעיף 30 לחוק הבוררות. כמו כן, נקבע בפסה"ד כי החמרה יתרה באמות המידה לפסלות בורר עלולה לפגוע ביעילות מוסד הבוררות כמנגנון מהיר להכרעה בסכסוכים . מנגד, הקלה באמות המידה הנדרשות מבורר עלולה אף היא להביא לפגיעה במוסד הבוררות ולאמון שרוכש לו הציבור. ביהמ"ש העליון אף הוסיף וקבע ,כי מבחנים אלו יפים בשינויים ובהתאמות המתחייבים , גם כאשר עסקינן בבחינת בקשה להעברת בורר מתפקידו , מן הטעם שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים , קרי חשש ממשי למשוא פנים, הנבחן באופן אובייקטיבי . דיני הפסלות בכללם מבוססים על מבחן החשש הממשי למשוא פנים .
8) סעיף 11 לחוק הבוררות , תשכ"ח - 1968 קובע ,כי בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה: א) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים . ב)התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין . ג) נבצר מהבורר למלא את תפקידו. הוראת סעיף 30 לחוק הבוררות אף מוסיפה וקובעת , כי בורר שהסכים למינויו חייב לנהוג כלפי בעלי-הדין בנאמנות . הוראת סעיף 77א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984 , הדנה במבחנים לצורך פסילת שופט מלשבת בדין קובעת , כי שופט לא ידון בעניין שבפניו אם קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. עילות המשנה הקבועות בסעיף זה קובעות , כי על השופט לפסול עצמו מלשבת בדין של קירבה משפחתית לצד להליך, עניין כספי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו והיכרות קודמת של השופט עם העניין הנדון. עילות משנה אלה הן עילות עצמאית של פסילת חובה, מעבר לעילה הכללית המקורית של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ראה : יגאל מרזל,
דיני פסלות שופט
, תשס"ו, עמ' 141) .
9) מן הכלל אל הפרט , אותן אמות מידה שהותוו בפסיקת ביהמ"ש פחות רלוונטיות למקרה בו עסקינן , מאחר ושופטים מנועים מלייצג בעלי דין בבתי-משפט . כידוע , עו"ד מכהנים פעמים רבות בד בבד עם עבודתם ה"שוטפת" גם בתפקידים שיפוטיים ומעין שיפוטיים בפורומים רבים ומגוונים - החל בועדות האתיקה של לשכת עוה"ד , המשך כדיינים ונציגי ציבור בפורומים משמעתיים כאלו ואחרים , המשך בועדות ערר הפועלות מכח דין וכיוצ"ב עניינים .
10) לפיכך , על בית-המשפט לבחון את המקרה דנן באספקלריה של עו"ד המכהן כדיין במסגרת בי"ד משמעתי ומוגשת בקשה לפסול אותו מלשבת בדין מחמת ניגוד עניינים ,כתוצאה מכך שהנאשם בתיק המשמעתי מיוצג על ידי עו"ד אשר מייצג צד יריב אחר, במסגרת תיק אחר המתנהל בבית-משפט , בו גם עוה"ד המשמש כדיין מייצג בעל דין . במקרה מעין זה , מאחר ואין מדובר בהעמדתו לדין של עוה"ד אלא של הנאשם באותו תיק , אזי אין כל מניעה כי עוה"ד יכהן באותו תיק כדיין ביה"ד המשמעתי , בהיעדר ראייה לכך ששוררים יחסים טעונים וקשים בין השניים , וכל עוד אין שום זיקה בין התיק המשמעתי לבין התיק התלוי ועומד בבית-המשפט . עניין זה אף מקבל משנה תוקף נוכח החזקה לפיה עוה"ד מוחזקים כ"קציני בית-המשפט" , וכמי שמכח תפקידם והסמכתם המקצועית אמורים לסייע בידי ביהמ"ש להגיע אל התוצאה המשפטית הנכונה ולתרום לעשיית הצדק .
11) לאחר שעיינתי בטענות הצדדים , הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין ולו צל של חשש כי עו"ד מרצקי עלולה להיקלע להתכנות של ניגוד עניינים במסגרת תיק זה , שכן ב"כ התובעת לא חלק בבקשתו על יושרה המקצועי של עו"ד מרצקי ואף לא ציין בבקשתו , כי קיימת מחלוקת אישית המעיבה על יחסיהם , דוגמת הגשת תלונות הדדיות בלשכת עוה"ד , במשטרת ישראל או בכל פורום רלוונטי אחר . כמו כן שוכנעתי , כי אין שום זיקה אישית או מקצועית בין התיק דנן לבין תיק הבוררות בו מייצגים עוה"ד מרצקי ומויס , וכי אין לעו"ד מרצקי אינטרס כספי בתיק זה ו/או מערכת יחסים חברית עם מי מהצדדים הרלוונטיים ו/או עם באי -כוחם .
12) אשר על כן , הבקשה נדחית . לפנים משורת הדין אין צו להוצאות . הצדדים ימציאו את המסמכים הרלוונטיים לכב' הבוררת עד ליום 15.7.2012 . כב' הבוררת תתאם עם הצדדים את מועד הבוררות בהקדם האפשרי בהתאם להחלטתי מיום 23.5.2012 , ובמידת האפשר ליתן את פסק הבוררות במהלך פגרת הקיץ .
ניתנה היום, כ"ט סיון תשע"ב, 19 יוני 2012, בהעדר הצדדים.