בעניין:
בקשה לביטול פסק דין
בפתח הדברים אתנצל על האיחור במתן ההחלטה, עקב עומס עבודה רב ותיקים דחופים יותר.
בפניי בקשת הנתבעת מס' 2 לביטול פסק הדין, שניתן על ידי בהעדר הגנה ביום 11/12/11. פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה, שבוצע ע"י חברת דואר ישראל, ונמסר לנציגת הנתבעת ביום 21/9/11.
אין חולק כי כתב התביעה נמסר לנתבעת, אף כי היא טוענת כי הגיע למשרדיה רק ביום 11/10/11, ואין חולק כי הנתבעת שילמה לתובעים את הסכום, שלא היה שנוי במחלוקת בסך 39,932 ש"ח.
הנתבעת טעונת כי לאחר שקיבלה את כתב התביעה ביקשה לערוך חוות דעת נגדית, ניסתה לדבר עם ב"כ התובעים מיום 23/10/11, ולבסוף הצליחה לדבר עם ב"כ התובעים, ששהתה בית החולים, וביקשה ארכה להסדיר את העניין ללא צורך בהחלטת בית המשפט, הובטח לה כי לא יינקטו הליכים עד למיצוי המשא ומתן, ואז להפתעתה התקבל פסק הדין. עוד טוענת המבקשת כי גם לאחר מתן פסק הדין נעשו נסיונות לסיום התיק בפשרה ללא הצלחה. טענות אלה נתמכו בתצהיר עו"ד גב' פרום.
ב"כ המשיבים טוענת כי השיחות עמה נעשו רק לאחר שניתן פסק הדין, בזמן ששהתה לצד אביה בבית החולים עד פטירתו (ועל כך תנחומיי לב"כ המשיבים), וכי נוהל בינה לבין ב"כ הנתבעת בשם אותה הנתבעת מו"מ בקשר עם תיק אחר, שהסתיים בפשרה ביום 16/2/12, בעוד שבתיק דנן לא הצליחו הצדדים לגשר על המחלוקות. התגובה נתמכה בתצהיר עו"ד גב' בן אמו.
לגוף ההגנה טוענת המבקשת אודות "שאלה עקרונית חשובה", מחלוקת ורצון להגשת חוות דעת נגדית, אך מהי המחלוקת העקרונית לא נטען ורכב התובעים לא נבדק ע"י שמאי מטעם המבקשת.
המשיבים טוענים כי המבקשת קיזזה מהסכום, שקבע שמאי מטעמם, סכומים ללא הצדקה ולא בדקה את הרכב תוך זמן סביר או בכלל.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה (מאחר והתיק בסדר דין מהיר אין מקום להגשת תשובה לתגובה, וממילא כזו לא הוגשה), אני מוצאת כי דין הבקשה לביטול פסק דין להידחות.
הבקשה הינה לביטול פסק דין משיקול דעת בית המשפט, בהינתן כי אין מחלוקת על מסירת כתב התביעה לנתבעת.
אף אם אניח אי הבנה בעניין הארכת המועד להגשת כתב הגנה, לאור ניהול תביעה נוספת בין משרד ב"כ התובעים לבין הנתבעת המיוצגת ע"י אותה עו"ד, הרי שהמבקשת נכשלה כליל בהצגת טעם לביטול פסק דין, בהעדר נימוקי הגנה.
כאמור המבקשת טענה בכלליות לעניין עקרוני, מחלוקת וחוות דעת שמאי נגדית, אך לא העלתה כל טעם לקיזוז חלק מסכום הנזק לתובעים, שנתמך בחוות דעת שמאי ומסמכים, ולא הציגה חוות דעת נגדית, וזאת על אף שכל הטענות, לרבות אלה של הנתבעת, פורטו בכתב התביעה.
"בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה" (רע"א 4680/92
בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח(1) 830 (1994)).
אם אוסיף להעדר נימוקי הגנה את הזמן שחלף מאז ידיעת המבקשת אודות פסק הדין (אישור מסירה מיום 21/12/11, נספח ב' לתגובה) ועד להגשת הבקשה לביטול ביום 23/7/12, אני מגיעה למסקנה כי הנתבעת נקטה בזלזול של ממש בהליך, ולא העלתה נימוקי הגנה כלשהם, אף על פי שעמדו לרשותה חודשים ארוכים לעשות כן.
התוצאה הינה כי הבקשה לביטול פסק דין נדחית.
פסק הדין מיום 11/12/11 ישאר על כנו, ועיכוב ביצועו יבוטל.
הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 1,170 ש"ח כולל מע"מ.
סכום ההוצאות ושכ"ט נקבע על סכום נמוך יחסית לאור העובדה שלא התקיים דיון במעמד הצדדים.
ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.