בפני בקשה לחיוב התובעים בהפקדת עירבון להבטחת הוצאות הנתבעת.
הרקע לבקשה
1. במסגרת תובענה זו מתבררת תביעת המשיבים לחיוב המבקשת בתשלום סך של 49,160 ש"ח.
בכתב התביעה, טוענים המשיבים כי במהלך 2007 נכרת הסכם בין המשיב 2 לבין המבקשת, אשר במסגרתו התחייבה המבקשת לפרסם את המשיב 2 באתר האנטרנט שלה ובכך לספק לו עבודה שוטפת במקצועו כטכנאי מקררים ומכונות כביסה. כנגד זאת, התחייב המשיב 2 לשלם למבקשת בגין כל קריאת שירות, אשר תישלח אליו ותבוצע על ידו - סך של 40 ש"ח.
בפועל, טוענים המשיבים, אומנם נתקבלו אצל המשיב 2 קריאות שירות רבות אך 80% מהן התבררו כקריאות שווא. כאשר בא המשיב 2 בטרוניה למבקשת על שהוא מחויב גם עבור קריאות שווא, התחייבה המבקשת לזכותו ב- 400 קריאות ולמסור לבדיקתו את פירוט החיובים לפיהם חויב. כך גם ניאות המשיב 2 להאריך את תקופת התקשרותו עם המבקשת. בהמשך, ממשיכים וטוענים המשיבים בכתב התביעה, נודע למשיב 2 כי המבקשת מעבירה את אותן קריאות לטכנאים נוספים ומחייבת את כולם, ועוד התברר לו שרק 10% מהקריאות שקבל ועבורן שילם למבקשת - היו קריאות אמת. טוענים איפה המשיבים כי במשך תקופת ההתקשרות עם המבקשת, עד לביטולה על ידם, שולמו למבקשת כספים בשיעור העולה בהרבה על המגיע לה בפועל. את השיעור המדויק של חיובי היתר לא יודעים המשיבים בהיעדר מסמכים, שלכן מעריכים המשיבים את חוב המבקשת בסך של 40,000 ש"ח.
ביחס למשיבה 1, טוענים המשיבים כי מסרה למבקשת שיק להבטחת התחייבויות המשיב 2. שיק זה הוגש לביצוע שלא כדין והמשיבים שילמו בכפיה ובהליכי הוצל"פ סך של 9,160 ש"ח אשר אף את השבתם תובעים המשיבים.
2. בכתב ההגנה, טוענת המבקשת כי תביעה זו הוגשה כתגובה להליכי ההוצל"פ אשר ננקטים כנגד המשיבים, הליכים במסגרתם נדחתה התנגדות ואף נכרת בנובמבר 2009 הסכם פשרה במסגרתו הודו המשיבים בחוב בסך 22,805 ש"ח. לגופם של דברים, טוענת המבקשת בכתב ההגנה כי היא מספקת שירותי פרסום בלבד וזכותה לתמורה איננה תלויה כלל בתוצאות הקשר הנוצר בין הלקוחות לבעלי המקצוע דוגמת המשיב 2, אלא בעצם הפנייה לבעל המקצוע. המבקשת מכחישה את הטענות לגביית יתר מהמשיבים ומדגישה כיצד חידש המשיב 2 את ההתקשרות עימה באפריל 2009 וכיצד חתם על הסדר פשרה הכולל הודאה בחוב בנובמבר 2009.
אף את הטענה לאי מסירת מידע מכחישה המבקשת וטוענת כי למשיבים הומצאו כל המסמכים הרלוונטיים תוך כדי ההתקשרות וכן כל ההסכמים הרלוונטיים עוד טרם הגשת התביעה.
טענות הצדדים
3. בבקשה זו עותרת המבקשת לחיוב המשיבים בהפקדת עירבון לפי תקנה 519 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להבטחת כל סכום החוב של המשיבים בתיק ההוצל"פ 01-72667-09-4 היה ותדחה התביעה.
לטענת המבקשת, מזה שנתיים מתחמקים המשיבים מפירעון חובם בהליכי גבייה והוצאה לפועל, שלכן יש חשש שלא תוכל להיפרע מהם ככל שיקבע כי היא זכאית להוצאות. עוד טוענת המבקשת כי סיכויי התביעה קלושים, כאשר התביעה הוגשה כשנתיים לאחר מסירת שיקים למבקשת, בלא כל תימוכין לטענות המשיבים, לאחר הודאה בחוב בסך 22,805 ש"ח וכאשר הטענות מועלות בשיהוי ניכר ובניגוד למצגים קודמים.
4. בתגובתם, טוענים המשיבים שאין כל בסיס לבקשה.
לטענת המשיבים, חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות נתבע מסור לשיקול דעת בית המשפט. חיוב שכזה ייעשה בנסיבות חריגות, כגון כאשר התובע מתגורר בחו"ל, כאשר אין בידיו נכסים בארץ מהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר לא הומצא מענו של התובע. נסיבות חריגות שכאלו לא מתקיימות במקרה זה.
ביחס לסיכויי התביעה, טוענים המשיבים כי אלו טרם התבהרו שכן המבקשת ממאנת למסור את המסמכים הרלוונטיים לבחינת ההתחשבנות. ביחס להליכי ההוצאה לפועל המתנהלים כנגדם, טוענים המשיבים כי כל שנקבע הוא שיש לדחות את התנגדות המשיבה 1 בשל האיחור בהגשתה וכי במסגרת הליכים אלו כבר שולם למבקשת סך של 12,000 ש"ח, כך שאם תידחה התביעה ויחויבו בהוצאות בהליך זה, ישלמו את הוצאות המבקשת.
דיון
5. בית המשפט מוסמך לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן:
"התקנות"). עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט (רע"א 10376/07
ל. נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ [11.2.09]).
6. אין בתקנה זו פירוט באשר לאופן הפעלת הסמכות לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות, ברם בהלכה הפסוקה נקבעו לכך כללים, אשר אף שאינם מגלמים רשימה סגורה, מדריכים את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול דעתו. כך מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו. בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך.
7. להבדיל ממצב בו מוגשת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות כנגד תאגיד, לפי סעיף 353א בחוק החברות, התשנ"ט-1999, בבחינת בקשה המתבססת על תקנה 519 לתקנות, נקודת המוצא הינה חובתו של המבקש להציב תשתית ראייתית לכאורית לכך שהתובע לא יוכל לעמוד בתשלום הוצאותיו באם תידחה התביעה.
בעניין דנא, לא תמכה המבקשת בקשתה בתצהיר, אך מהאמור בבקשה ומעיון בנספחיה ובכתב ההגנה, מסתבר שכנגד המשיבה 1 מנהלת המבקשת מזה כשנתיים הליכי הוצאה לפועל לביצוע שטרות בסך של 17,000 ש"ח, כאשר בהחלטה מיום 8.12.10 נדחתה בקשת המשיבה 1 להארכת מועד להגשת התנגדות. בין אם נדחתה ההתנגדות לגופן של טענות ובין אם אך בשל התרשלות בעיתוי הגשת ההתנגדות (כטענת המשיבים בתגובתם), עובדה היא שכנגד המשיבה 2 מתנהלים הליכי הוצאה לפועל, הליך כלשהו של התנגדות לא קיים והחוב - לא משולם. מצב זה מציב ראיה לכאורית לכך שהמבקשת עלולה להתקשות בגביית הוצאותיה בהליך זה אם תידחה התביעה.