זו בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 13.5.10 כנגד המבקשים/הנתבעים, ובהיעדר התייצבות ותצהירי עדות מטעמם. ולפיו התקבלה תביעת המשיבה ביחס לשיקים שהגישה לביצוע.
המבקשים טוענים כי ב"כ, עו"ד ארבל, התרשל ומעל באמונם. לטענתם, כל הגורמים שהיו מעורבים בניהול התיק, ידעו היטב ולאורך זמן, כי יש בהתנהלותו של עו"ד ארבל בכדי לפגוע בזכויות המבקשים, חוץ מהמבקשים עצמם שאינם בקיאים בדרך ניהולו של הליך משפטי, והיה על הגורמים האחרים להתריע בפני המבקשים. לטענתם, אינם מתכחשים למחדלו של ב"כ אך טוענים כי לא זלזלו חלילה בהליכים המשפטיים, אלא שלא ידעו על קיומם, ו/או קיבלו מידע מוטעה מבא כוחם, ויש לתת להם יומם בביהמ"ש.
המבקשים טוענים לביטול מחובת הצדק , וזאת כי לא ידעו על החלטות ביהמ"ש שניתנו בעניינם ועד למועד שננקטו כנגדם הליכי הוצל"פ, כן טוענים כי יש להם טענות הגנה טובות לגופו, באשר הוטעו ורומו ע"י המשיבה.
המשיבה מתנגדת לבקשה , שהוגשה לשיטתה באיחור ניכר של כמעט שנה שלמה,ללא טעם מספק כלשהו , ולא כל שכן טעם מיוחד כנדרש. נטען כי המבקשים לא התייצבו לדיון ולא הוגשו תצהירים וחרף ארכות רבות שניתנו, לטענתה מדובר בזלזול תהומי בהחלטות ביהמ"ש ובסדרי הדין, והיה על המבקשים לברר מה עלה בגורל התביעה ומדובר במחדל של המבקשים בעצמם. לטענתה סלולה בפניהם הדרך לתבוע את עו"ד ארבל בגין רשלנותו. ולגופו, אין ממש בטענות ההגנה, באשר אוחזת בשיקים שניתנו כנגד תמורה , וכל טענות המבקשים במישור כדאיות העסקה.
לאחר עיון בבקשה ,תגובה, תשובה והחומר שבתיק, אני מחליט לדחות את הבקשה.
ביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד מוסדר בתקנה 201 לתקנות סד"א התשמ"ד-1984.
כאשר שוקל בית המשפט בקשה לבטל החלטה על פי צד אחד, עליו להבחין בין שני מקרים: החלטות הניתנות לביטול מתוך חובת הצדק והחלטות הניתנות לביטול בתוקף שיקול דעתו של בית המשפט.
"מוכרים שני מסלולים עיקריים בגידרם ניתן להביא לביטולן של החלטות מעין אלה (להבדיל מערעור עליהן). בסוג מקרים אחד, מדובר בהחלטה אשר נפל בהליך נתינתה פגם. במקרים מסוג זה, אם הוכח קיומו של פגם, מבטל בית המשפט את ההחלטה מחובת הצדק (ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (ירושלים, 1995), בעמודים 737 - 736). בסוג המקרים השני, לא מדובר בהחלטה שנפל פגם בנתינתה. במקרה כזה לבית המשפט שיקול דעת לבטל את ההחלטה, לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואז נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו הסיבה לאי הגשת הגנה או אי התייצבות מאת בעל הדין הרלוונטי, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין (שם, בעמודים 739 - 738)". (שם, עמ' 370).
(ראה: רע"א 7034/00 -
ציון צדקה נ' זאב וייל ו-4 אח'
. תק-על 2001(3), 369)
בענייננו, לא נפל פגם בהליך. בהחלטה מיום 13.5.10 נקבע כי הזימון לדיון היה כדין "לפי הרישומים הנתבעים זומנו להיום כדיון נדחה, ולאחר שדיון קודם בוטל". והדברים ללא נסתרו כלל,אין חולק שהמבקשים זומנו לדיון ע"י ב"כ וכן נשלחו גם להם אישית זימונים.
במקרה כגון דא, וכשלא נפל כל פגם בהליך, יכול שפסק הדין יבוטל, וזאת מחמת שיקול דעתו של בית המשפט. לא היה פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה, תלוי המבקש בחסדו של בית המשפט.
"שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה". (שם, עמ' 835-836).
ראה: ע"א 5000/92
יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), 830
לפיכך על ביהמ"ש לדון בשתי שאלות: האחת, מה הסיבה אשר גרמה לכך שנתבע לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט? והשניה, מה הם סיכוי ההצלחה של הנתבע, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט?
לענין אי ההתייצבות, המבקשים חוזרים ומדגישים את מחדלו של ב"כ, עו"ד ארבל ,ואת חוסר ידיעתם בהליכים המשפטיים המתקיימים בתיק. איני מקבל טענה זו, יכול וב"כ המבקשים התרשל בתפקידו, אך לטעמי הייתה התרשלות גם מצד המבקשים עצמם. בדיון יום 19.5.09 נכחו המבקשים בדיון, וניתנה החלטה להגשת תצהירים, ולבוא כיום, ולאחר מתן פס"ד, ובאיחור ניכר, וכאשר הוגשה מטעם הנתבע 3 בקשה לביטול ההגבלות שהוטלו עליו בהוצל"פ, ולטעון "לא ידעתי", הטענה נראית סתמית,מה גם שהמבקשים אינם מפרטים מתי נודע להם על פסה"ד, מול הרישומים שבהוצל"פ, וההליכים שננקטו שם חודשים לפני הבקשה כאן. אני מקבל את טענת המשיבה, כי לא צויו בתצהיר נימוק מספק ,לגבי הבירור מה עלה בגורל התביעה. אין די במחדל ניטען של ב"כ ובהקשר של המשיבה. גם טענתם, כי אינם מצליחים לאתר את עו"ד ארבל לשם הגשת תביעה נגדו, אינה נימוק מספק לביטול פס"ד, ובוודאי שאינה צריכה ליפול על כתפי המשיבה.
באשר לטענות לגופן, אני סבור, כי אין בסיכויי ההגנה די במקרה זה ובאיזון כלל השיקולים. המדובר בתביעה שטרית כנגד שיקים בסך של כ- 140,000 ש"ח, שנמסרו למשיבה בגין סחורה שסיפקה למבקשים ואוחזת בשטרות.
אין מחלוקת כי השיק הראשון נפרע, והשיק השני לא בוטל, אלא חזר בציון "א.כ.מ" ו-"חסרה חותמת", וניתן להסיק, כי לא הייתה למבקשים כוונה, באותה עת, לבטל את העסקה. השיקים נמסרו בהתאם לתעודות משלוח וחשבוניות שצורפו לכתב התביעה, כאשר הסחורה לא הוחזרה .
לטענת המבקשים ביקשו להחזיר הסחורה ולבטל העסקה , אך סורבו בגסות, ובדיעבד הסתבר להם כי רומו והוטעו ע"י המשיבה וביחס לסוג ואיכות הסחורה , שמלות ערב שסופקו. לא שוכנעתי וכאשר לפתח המבקשים כשל דיוני ומהותי כה משמעותי , וכמצוין לעיל, שיש בטענות לגופו לאפשר הבירור כאן , וכנגד פסיקת הוצאות , אני סבור שמחדל המבקשים אינו רק דיוני , אלא גם מהותי, ובדרגה המצדיקה , להעדיף את אינטרס המשיבה להסתמכות על סופיות הדיון , מול זכות המבקשים , לבירור לגופו , ובהליך לביצוע שיקים שבפני.
אציין גם שהמבקשים יכולים למצוא תרופה בתביעה כנגד בא כוחם , הרשלן , לטענתם, ואין הדבר מענין המשיבה. וכן בהליך כאן מתבררת החבות על פי שיקים ואין משמעות דחיית הבקשה כאן , וחידוש הליכי הגביה בהוצל"פ , למנוע מן המבקשים להגיש תביעה מתאימה כנגד המשיבה , על פי עסקת היסוד, ואבהיר שאין בקבלת התביעה כאן בהיעדר ו/או בדחיית בקשת הביטול , להוות ממצא סופי ומחייב לענין הטענות לגוף העסקה. אני סבור שבנסיבות יש לאפשר למשיבה האוחזת בשיקים שנמסרו במסגרת עסקה, ועל כך אין חולק, לפעול לגביית השיקים שקיבלה, מאידך זכות המבקשים לפעול כמצוין , ואין מקום לעת זו, לכרוך הדברים , תוך ביטול הפסיקה.