הצדדים ביקשו את הכרעתי בשאלה האם הליך שנוהל בבית משפט לתביעות קטנות, בין היתר, בין אותם צדדים מקים מעשה בית דין בתביעה זו.
התביעה שבפני הינה תביעת שיבוב שעניינה תאונת דרכים שארעה בתאריך 18/1/11, בין רכב המבוטח על ידי התובעת לבין רכב בו נהג הנתבע 1, והמבוטח על-ידי הנתבעת 2. התובעת טוענת בכתב התביעה, כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת והדפו כלפי רכב שלפניו וגרם ברשלנותו הבלעדית להתרחשות התאונה.
במסגרת תביעה קטנה 25246-08-11 תבע נהג הרכב הראשון בשרשרת את נהג התובעת ואת התובעת וכן את הנתבע-1 והנתבעת 2 בטענה הצודקת כי שניהם או מי מהם חייבים להשיב לו את נזקיו. במועד הדיון ועוד בטרם נשמעו עדים, הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסכמה וזאת מבלי להודות באחריות, לפיה ישולם לתובע סך 3,602 ש"ח בחלקים שווים על ידי שתי החברות הביטוח הנתבעות, כמימון ביניים בלבד. הצדדים הודיעו על הסכמתם וביקשו שבית המשפט יתן לה תוקף של פסק הדין.
עתה טוענים הנתבעים, כי פסק הדין בהליך תביעות הקטנות מהווה השתק פלוגתא לעניין האחריות והתובעת אינה יכולה להוסיף עוד טענות לעניין האחריות ואלו התובעת טוענת כי פסק הדין שניתן בתביעות הקטנות נתן תוקף להסכמות הצדדים ואינו מהווה מעשה בית דין. העדים בתיק לא נשמעו, לא ניתנה הכרעה פוזיטיבית ועל כן לא ניתן לקבוע כי ההליך מוצה עד תום וכי ניתן לתובעת יומה בבית המשפט. התובעת מוסיפה, לחיזוק טענותיה, כי קיימת עדות של עד נייטרלי חיצוני לתאונה, אשר לא נשמע בהליך האחר.
דיון והכרעה
פסיקת בית המשפט ברורה ומקום שעניין נדון בין שני צדדים או חליפיהם וניתנה הכרעה פוזיטיבית בדבר חלוקת האחריות, הרי שקם ועומד השתק פלוגתא בין הצדדים.
בע"א 1041/97
סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד (1) 642, 650, קבע בית המשפט העליון כי השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסויימת שכבר נדונה בין בעלי הדין בהתדיינות קודמת אם מתקיימים ארבעה תנאים והם:
א. הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.
ב. קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא.
ג. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה.
ד. ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה.
ראה גם ת"א 2872-07-10
איילון חברה לביטוח בע"מ נ' קדמי (פורסם בנבו).
לא למותר לציין, כי תחולתו של הכלל בדבר השתק פלוגתא, כבר הורחבה, לגבי מערכת היחסים שבין מבוטח ומבטח. המבטח - כבר נפסק - עשוי להיות מושתק על ידי קביעותיו של בית-משפט, שקבע את אחריותו של המבוטח, מכח השתק פלוגתא שנוצר. לעתים, גם המבוטח עשוי להיות מושתק, מכוח השתק פלוגתא שנוצר, על ידי קביעותיו של פסק דין שניתן בתביעה שהגישה חברת הביטוח. ראה: פסק דינו של כב' השופט ריבלין בת"א (ב"ש) 317/82
מגדלי פרחים לכיש בע"מ נ' מנשה ישר (פורסם במאגרים). בענייננו סוגיה זו לא עולה, שכן חברות הביטוח היו צד להליך בתביעות הקטנות, לפיכך, לו פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות היה מכריע באופן פוזיטיבי לעניין אחריותו של המבוטח לאירוע, הדבר היה מהווה השתק פלוגתא גם כלפי המבטחת.
אולם, מקום שהתביעה בתביעות קטנות, נדחתה או התקבלה מבלי שנקבע ממצא פוזיטיבי כלשהו בשאלת האחריות לתאונה שבמחלוקת ופסק הדין התבסס כולו על קביעה בדבר העדר הוכחה, קבעו בתי המשפט כי אין תחולה לכלל של השתק פלוגתא (ראה: תא (אשד') 865/07
הכשרת היישוב חב'
לבטוח בע"מ נ' צ'פרק דין (פורסם בפדאו"ר); בבש"א (ב"ש) 3940/07
בזמן רומן נ' יוסף אבו סוכות (מיום 15.4.2008); ת.א. (ת"א) 78499/01
הדר בע"מ - חברה לביטוח נ' סבח סוהיל (מיום 9.9.2002).
בענייננו, הלכה למעשה, הפלוגתא שהוכרעה בתביעות הקטנות, אינה הפלוגתא שעומדת לדיון כאן - שם החליטו הצדדים להגיע להסכמה, כי התובע, שהוא נהג הרכב הראשון בשרשרת שנפגע מאחור, זכאי למלוא הפיצוי על נזקיו - לפיכך הפלוגתא שהוכרעה הינה זכותו של נהג הרכב הראשון בשרשרת לפיצוי מלא על נזקיו. בתביעה שבפני עומדת שאלת החלוקה בין כלי הרכב השני והשלישי בשרשרת. אכן, לו הייתה התביעה בתביעות הקטנות נדונה לגופה, היה בית המשפט מחלק את האחריות, אך הצדדים החליטו שחלוקת האחריות לא תידון שם. משכך, התביעה לא נדונה לגופה לא נשמעו עדויות, אלא היא הוכרעה בהסכמת הצדדים, לפיה
מבלי להודות באחריות
,
וכמימון ביניים
, ישאו חברות הביטוח הנתבעות שווה בשווה בנזקים שנגרמו לרכב הראשון בשיירה. כוונת הצדדים בדברים אלה ברורה - הצדדים הסכימו לחלוקה שווה של האחריות ובשלב הביניים בלבד, בלא שתהא קביעה של בית המשפט בעניין חלוקת האחריות בין הנהגים של הרכבים השני והשלישי בשרשרת, כאשר ברור כי תלויה ועומדת תביעה נוספת בה צפויה לידון ולהיות מוכרעת שאלת האחריות.
הדבר דומה למצב שקורה לא פעם בתביעות נזיקין, בו נתבע וצד ג', מחליטים להגיע להסכמה ולשלם לתובע את נזקיו בחלוקה שווה כמימון ביניים, מבלי להודות באחריות ולהמשיך להתדיין ביניהן על חלוקת האחריות.
בנסיבות כאלה, אין השתק פלוגתא. לא ניתן לומר בשום פנים כי ניתנה הכרעה פוזיטיבית, או כי מי מן הצדדים כבל את עצמו בהצהרה או בהסכמה אליה הגיע, שכן הצדדים הקפידו להתנסח בזהירות ולדאוג שלא לכבול את עצמם בפסק הדין שניתן בתביעות הקטנות. בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כלשונה ומכאן שקיבל את הסייגים שהציבו לאותה הסכמה לפיהם אין הודאה באחריות ומדובר במימון ביניים בלבד.
יצויין, כי כל קביעה אחרת תסכל הסדרים מעין אלה בתיקים דומים. בתיק בתביעות הקטנות כאשר היה ברור, כי התובע שם, הרכב הראשון בשיירה, זכאי לקבל את נזקיו, טוב עשו הצדדים שהגיעו להסכמה ואפשרו שיפוי של התובע על נזקיו. לא כן בתיק שבפני שעניינו דיון בשאלת האחריות בין הרכב השני לרכב השלישי בשיירה, כאשר יתכן שיש לחלק את הנזק באופן אחר מזה שנקבע במימון הביניים וכאשר התובעת הקפידה לסייג את ההסכמה אליה הגיעה בבית המשפט לתביעות קטנות, כך שזו ניתנה מבלי להודות באחריות ובאותו שלב בלבד.
סוף דבר, אני קובעת כי לא קם השתק פלוגתא בעקבות פסק הדין בבית המשפט לתביעות הקטנות.