בפני בקשה לביטול החלטה מיום 28/12/12, אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים לקיים בדיקת פוליגרף, אשר תוצאותיה, אם יהיו חד משמעיות, יהוו ראיה יחידה ומכרעת בתיק.
הבקשה לא נתמכה בתצהיר על אף שכללה טענות עובדתיות רבות. ביחד עם תשובת המבקש לתגובה לבקשה הוגש תצהיר אשר כלל התייחסות רק חלק מהעובדות הרלוונטיות.
המבקש טען בבקשה, כי בפתיחת הדיון שהתקיים ביום 28/12/12, ביקש לדחות את הדיון בגלל שלא מצא את עורך הדין שייצג אותו בזמנו, ולמרות זאת התקיים הדיון. טענה זאת לא נתמכה בתצהיר.
אני קובע באופן חד משמעי, כי האמור בבקשה איננו משקף את שנאמר באולם בית המשפט, וכי פרוטוקול הישיבה משקף נאמנה את אשר נאמר אל נכון על ידי הנתבע:
"אינני מבקש לדחות את המשפט. אני לא אהיה מיוצג".
עוד טען המבקש כי לא הבין היטב את שהתרחש בדיון, את משמעות הסכמתו לבצע בדיקת פוליגרף וכי תוצאותיה יהוו ראיה מכרעת.
מאחר והייתי באולם בית המשפט, אינני יכול לקבל את טענות הנתבע. התובע אדם נורמטיבי, ערני, מדבר עברית היטב, ומבין עניין. הוא אף הציג עצמו בתצהיר כמי שעושה עסקים בהיקפים נרחבים ביותר ומצוי היטב בנבכיהם. על פי התרשמותי האישית מהנתבע ונוכח הדברים שאמר בפני, אין ספק בליבי כי הבין היטב את כל פרטי ההסכמה, ללא כל טעות, נתן הסכמתו באופן חופשי ומרצון ולא נפל פגם כלשהו ברצונו.
פרוטוקול הדיון משקף את שהתרחש בו במלואו, והסכמתו הפוזיטיבית של הנתבע לקיים בדיקת פוליגרף נרשמה לפרוטוקול מפיו ועל דעתו. לרבות, בעניין השאלה שתישאל בבדיקת הפוליגרף, מי האנשים שייבדקו בבדיקה, מה יהיו תוצאות חוסר שיתוף פעולה עם הבדיקה או הכשלתה, וההסכמה לכך שתהיה זאת ראיה יחידה אשר תכריע את תוצאות התיק.
המבקש טוען, כי ההחלטה שביטולה מבוקש קטעה את שמיעת הראיות, באופן שלא יאפשר לו לטעון טענות מקדמיות ולהביא עדים מטעמו, פוגעת בזכותו להתגונן ועלולה להוביל לעיוות דין.
אין ממש בטענות אלה. המדובר בתביעה המתנהלת בסדר דין מהיר, אשר על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 הדיון בה צריך להסתיים בישיבה אחת. ובהתאם, הדיון שהתקיים היה קבוע לדיון מלא בתובענה (כולל ראיות וסיכומים בעל פה). התובע ועדיו סיימו להעיד. ורק לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכמה בדבר בדיקת פוליגרף.
המבקש לא זימן ולא הביא עימו עדים אשר נתנו תצהירים מטעמו. לכן, אם לא היתה מוצגת לבית המשפט ההסכמה לפנות לבדיקת פוליגרף, היה הדיון בתיק מסתיים עוד באותו יום, לאחר שמיעת עדותו של המבקש וסיכומים בעל פה.
וניתן אף לומר, כי דווקא התובע שינה מצבו לרעה, לאחר שהוא ועדיו עברו דרך כור המצרף של עדות בבית המשפט, על כל המשתמע מכך, וגרסתו של הנתבע לא אותגרה.
לתמיכה בבקשתו, ציטט המבקש מתוך פסק הדין בע"א 61/84
יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד מב (1) 446,
מבלי לומר כי הוא מצטט מתוך דעת המיעוט של כב' השופט ג' בך. זאת כאשר דעת הרוב שם הפוכה דווקא לעמדת המבקש, כנאמר מפי כב' השופט מ' אילון (שם בעמ' 476, 477), דברים המתאימים מאוד אף לענייננו:
"...לא רק שמן הראוי אלא מצווה מן המובחר לתת תוקף של פסק-דין להסכמת בעלי הדין, שהרי בכך ממלא בית המשפט אחת הפונקציות והמטרות השיפוטיות הראשונות במעלה, והיא סיום דין ודברים שבין בעלי הדין.
המטרה של ההליך השיפוטי במשפט אזרחי היא פתרון הסכסוך וסיומו, ובירור האמת אינו אלא אמצעי כדי להגיע לפתרון זה; ואשר-על-כן, כאשר בעלי הדין הסכימו ביניהם על דרך סיום הסכסוך, שוב אין בירור האמת משמש מטרה כלשהי מבחינת ההליך השיפוטי, ובוודאי אין במניעת בירור האמת משום פגיעה בתקנת הציבור. היפוכו של דבר;
משבאו בעלי הדין על הסכם ביניהם לפתרון הסכסוך, אשר הבינו את משמעותו, וההסכם אושר וניתן לו תוקף של פסק-דין, הבקשה לביטולו של הסכם זה, על סמך טענה של רצון לבירור האמת על-פי מסמך שבידיהם - שדרך אגב היה ידוע להם לפני עריכת ההסכם - בקשה זו היא הפוגעת בתקנת הציבור של כיבוד הסכמים ושל סיום וסוף להליכים."
ומפי כב' השופט א' גולדברג (שם בעמ' 475):
"סבורני, כי על-פי שיטת המשפט הנקוטה בידינו ...
אין מנוס מהמסקנה, כי אמת והסכם - הסכם עדיף, בחינת "יקוב החוזה את ההר" (כמאמרו של השופט זילברג ב
ע"א 461/62 [10], בעמ' 1332). ....
מדיניות שיפוטית זו, שעל-פיה רצונם של בעלי הדין כבודם, אינה נוגדת את הסדר הציבורי או תיקון העולם, שכן "לציבור אין עניין בכך, שהמשפטים יסתבכו ויימשכו זמן רב עקב הבאת עדים רבים להוכחת תביעה..." (ע"א
127/60 [3] הנ"ל, בעמ'
2197), בעוד שלצדדים יש עניין ב"דיון מקוצר". .... העדפת ההסכם, שאליו קשורים הצדדים על-פי דיני החוזים, היא במקרה זה (כפרפרזה לנאמר ב
ע"פ 10/49 [11], בעמ' 448) מעין החוויית קידה של האידיאה המוסרית לדין אמת, כלפי הנורמה החוקית בדבר תוקפו של הסכם.
כל אחד מהצדדים להסכם נטל מרצון סיכון מחושב, כי ההכרעה
בדרך המוסכמת לא תיפול לטובתו, ואל לו להתנער באופן חד-צדדי מהסכמתו ולבקש לשוב ולחסות תחת כנפיה של אלת הצדק, שאותה זנח קודם לכן, כשההכרעה לרעתו."
(כל ההדגשות שלי - ע.ר.)
המבקש מאזכר בבקשה גם את פסק הדין בע"א 5235/07
איי. אי. ג'י. ביטוח זהב בע"מ נ' אלכסנדר צ'רקוב (לא פורסם, 31/7/07).
האזכור איננו רלוונטי לענייננו, מוציא דברים מהקשרם ובמידת מה אף מטעה. המדובר שם בערעור על החלטת שופט שלא לפסול עצמו. למרות שהקטע שצוטט בבקשה מהווה חלק מסקירת ההחלטה של בית משפט השלום (אשר סבר כי ראוי לבטל הסדר דיוני בעניין בדיקת פוליגרף לאחר שהוצגה בפני חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של הנבדק), הוא מוצג בבקשה כחלק מקביעה של כבוד הנשיאה ביניש.
היעתרות לבקשה תוביל להתארכות ממשית של ההליכים, על כל המשתמע מכך כלפי הצד השני וכלפי כלל ציבור המתדיינים.
נוכח כל האמור לעיל, אינני רואה כל צידוק לאפשר לנתבע לחזור בו מהסכמתו ולבטל את ההחלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים ואני דוחה את הבקשה.