החלטה בתיק תא"מ 14352-09-10

מבוא ;

שבה ומתדפקת על דלתי השאלה, מהי מידת אחריותה של המדינה בנזיקין למעשיה שלטוניים , או מעשיהם של המורשים מטעמה ובשירותה   ? זוהי בתמצית השאלה העומדת ביסוד ההכרעה בתובענה שלפני.

העובדות, ההליכים והטענות

התובענה הינה תובענה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ, למבוטחה כתגמולי ביטוח ופיצויים על נזקים שנגרמו לרכבו של המבוטח אגב אירוע שהתרחש בתאריך 19/08/09 בנסיבות בהן עלה  חשד שהתעורר אצל אזרח שמסר הודעה למשטרה, בעקבות זאת הגיעה שוטרת וחבלן, החבלן פעל לצורך הפגת החשש שמדובר בפעולה חבלנית עוינת ולצורך כך פרץ את הרכב המבוטח תוך גרימת נזקים לו.

התובעת בהתאם לחבותה על פי הפוליסה פיצתה בתאריך 20.10.09 את המבוטח בסך 14,788 ש"ח וכן בשכ"ט שמאי בסך 424 ש"ח. מששילמה התובעת למבוטח את תגמולי הביטוח היא באה בנעליו וכעת היא תובעת שיבוב אותם סכומים בהן נשאה מכח זכותה עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א 1981.

התובעת טוענת בכתב התביעה בין היתר, כי הפריצה הנטענת והנזקים שבעטייה, התרחשו בשל התנהגותה הרשלנית ו/או חוסר זהירותה של הנתבעת ו/או הפרת חובות שבחוק מצידה שבאו לידי ביטוי במעשים ו/או במחדלים כדלקמן :

א.      לא יצרה קשר עם המבוטח ו/או מי מטעמו בכל הנוגע לרכב.

ב.       פרצה לרכב בכוח ללא כל הצדק סביר.

ג.       לא חיפשה דרכים אלטרנטיביות לבדוק את סיבת מיקומו של הרכב.

ד.       העלתה חשד בלתי סביר ללא כל סיבה הגיונית מתוך רצון להזיק לרכב.

ה.      גרמה לנזק ברכוש שבבעלות פרטית.

ו.        לא נהגה כפי שמשטרה סבירה ומיומנת היתה נוהגת בנסיבות העניין.

בסיכומי הטענות מטעמה, טוענת התובעת, כי הנתבעת לא פעלה בדרך חלופית כלשהיא, סבירה יותר ופחות כוחנית אשר היתה יכולה בוודאי לפתור את ה"תעלומה" ולהפיג את ה"חשש" ל"אירוע פעולה חבלנית עוינת".

לשיטתה, הנתבעת יכולה בנקל (על פי מספר הרכב) להגיע לכתובתו ולשמו של בעל הרכב, להתדפק על דלתו ולברר על מצב הרכב. יש לתהות מה היה הקושי ליצור קשר טלפוני עם בעל הרכב ו/או לאתר את בעל הרכב ולוודא כי רכבו חונה במקום.

נטען עוד, כי ברי כאשר המשטרה מעוניינת לעצור חשוד כלשהו אף על פי שמצא מסתור היא יודעת היטב ומייד "להניח את ידה" עליו יהא מקומו אשר יהא, והנה במקרה דנא לא פעלה המשטרה לאתר ולמצוא בעל רכב תמים שהחנה את רכבו ונראה בעליל כי "אצה לה הדרך" לפרוץ ולהזיק לרכב.

באשר לטענת החסינות שהעלתה המדינה, טוענת התובעת, כי חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) קובע כעקרון כי הנתבעת תהא אחראית בנזיקין ככל גוף מאוגד אחר, הפטור שיש למדינה הוא רק ב"פעולה מלחמתית"  .

מנגד, המדינה לא חלקה, על הגירסה העובדתית בדבר האירועים שביסוד התביעה ( ראה סעיף 1 לסיכומיה וכן שורות 15-21 לפרוטוקול הדיון מיום 08/09/11), אלא אך על הטענות בדבר הפסול שבאופן הטיפול המשטרתי באירוע וכן הסמכות העניינית של בית המשפט לדון בתובענות כגון דא.

לטענתה, בנסיבות המקרה בוצע חיפוש ברכבו של המבוטח בשל חשש להמצאות חפץ חשוד. לאחר החיפוש הושארה הודעה מטעם הנתבעת ברכבו של המבוטח, לפיו עליו לפנות למשרדי מס רכוש לצורך קבלת החזר וטיפול בנזקים. במצב דברים זה היה על המבוטח לפנות למשרדי מס רכוש, והכל בהתאם להוראות חוק מס רכוש וקרן הפיצויים, התשכ"א 1961 ובהתאם לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג 1973.

עוד לטענתה, ההליכים הקבועים בחוק מס רכוש ובתקנות הפיצויים נקבעו בחקיקה מיוחדת והפניה לגופים הפועלים על פיהם הינה הפניה המוסמכת היחידה. ומשהוגדר המקרה נשוא כתב התביעה כמקרה הנופל לגדרו של חוק מס רכוש, הרי שהתובעת שילמה כמתנדבת. התובעת שילמה את כספי הביטוח למבוטח שלא בהתאם לתנאי הפוליסה, ולפיכך סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח המזכה את התובעת בזכות השיבוב אינו חל.