תא"מ
בית משפט השלום אילת
|
13763-07-12
04/02/2013
|
בפני השופט:
רות אטדגי-פריאנטה
|
| - נגד - |
התובע:
1. יוסטין דן הרשקו
2. איריס הרשקו
|
הנתבע:
ניגא שף בע"מ
|
| החלטה |
1. בפניי בקשה להורות על מחיקת התובענה על הסף כנגד נתבעים 2 ו - 4, בטענה של העדר עילה.
2. בקשה זו מוגשת במסגרת תובענה בסדר דין מהיר שעניינה חיוב הנתבעת 1 - החברה ובעלי מניותיה - נתבעים 2 עד 4.
3. לטענת המבקשים, בכתב התביעה לא פורטו כל נסיבות מיוחדות שמכוחן ניתן להורות על "הרמת מסך" של החברה.
4. בתגובתה, חוזרת המשיבה על האמור בסעיף 8 לכתב התביעה לפיו החברה - היא הנתבעת 1 - יצרה מצג שווא של חברה אמינה ומתוך אמון בחברה ובמנהליה, סיפקה לה את המוצרים - נשוא התביעה - מבלי ליטול כל תמורה בעדן, והוסיפה כי "בעלי המניות הסתתרו תחת שם החברה, פעלו במרמה ובהונאה באופן שיש בו כדי להונות אדם".
5. כתב התביעה אמור לכלול את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה" (תקנה 9 (5) לתקנות סד"א, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות")).
על פי ההלכה הפסוקה, עת מוגשת בקשה לסילוק על הסף, בהעדר עילה, בית המשפט יבחן האם התובע, בהנחה שיוכיח את כל העובדות המהותיות המפורטות בכתב ההגנה, יהיה זכאי לסעד המבוקש.
6. עיון בכתב התביעה מעלה כי אין כל פירוט בדבר אותו "מצג שווא" נטען כמו גם לגבי אותה טענת תרמית / הונאה המיוחסת למנהלי החברה / בעלי מניותיה.
המשיבה אכן לא הניחה כל תשתית עובדתית שממנה ניתן להסיק את המסקנות הנטענות.
ודוק: הרמת מסך הינה סעד חריג הניתן אם הוכחו הנסיבות המיוחדות המפורטות בסעיף 6 לחוק החברות, כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, וזאת על יסוד
תשתית עובדתית מלאה שפורטה בכתב התביעה (ר' לדוג': ע"א 3755/03 בן חמו נ' טנא נגב (שיווק) 1981 בע"מ - פורסם בנבו).
מובהר כי עקרון היסוד הינו קיומה של אישיות משפטית נפרדת לחברה, בעוד שהרמת המסך מורה על התעלמות מאותו עקרון יסוד וכחריג לכלל.
ברי כי אין די בהפנייה לסעיף 6 לחוק החברות כדי לטעון להתקיימותו של אותו חריג.
הפרמטרים הקבועים בדין לעניין הרמת מסך - בסעיף 6 האמור - טעונים הוכחה, כמו למשל שימוש בחברה כדי להונות או לקפח.
אין בכתב התביעה אפילו טענה של חדלות פרעון של החברה.
אף טענת תרמית / הונאה מזקיקה לפרטים בכתב הטענות, כאמור בתקנה 78 לתקנות סד"א.
7. עם זאת, הלכה כי סעד של מחיקה על הסף הינו סעד מרחיק לכת במקרים קיצוניים, וככל שניתן להציל תובענה על דרך של תיקון - אין מוחקים כתב תביעה על הסף (ר' ע"א 358/78 שאלתיאל נ' שני, פד' לו (2) 151,155).
8. אשר על כן, מורה כדלקמן:
א. תוך 10 ימים יודיע המשיב האם ברצונו להגיש כתב תביעה מתוקן ביחס למבקשות 2 ו - 4.
ב. היה ויודיע כי עותר הוא לתיקון כתב התביעה - תינתן לו הרשות לעשות כן ולהגיש כתב תביעה מתוקן תוך 20 יום לאחר מכן, אך זאת בכפוף לתשלום הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח לטובת המבקשים.
ג. לא תוגש כל הודעה במועד ו/או לא יוגש כתב תביעה מתוקן במועד - תימחק התובענה כנגד נתבעים 2 ו - 4.