החלטה בתיק תא"מ 13561-11-12

בפני בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן: " החוק").

המצב המשפטי

1.         סעיף 353א לחוק קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

ברע"א  10376/07 הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים (פורסם במאגרים), עמד בית המשפט העליון (מפי כב' השופט מלצר) על השיקולים העומדים בבסיסו של סעיף 353א הנ"ל. למעשה יוצר הסעיף חזקה, לפיה, כאשר עסקינן בתובעת שהיא חברה, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, או חברה זרה, יש מקום לחייבה בהפקדת ערובה. חזקה זו ניתנת לסתירה, ככל ותוכיח החברה את הפרטים המנויים בסעיף הנ"ל, ובראש ובראשונה את איתנותה הכלכלית. נטל ההוכחה רובץ לפתחה של החברה התובעת, שכן בידיה הנתונים הנדרשים לשם כך. בנוסף רשאי בית המשפט שלא לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה אם סבר שנסיבות העניין אינן מצדיקות זאת.

בהתאם לפרשת הנדסה ממוחשבת הנ"ל, במסגרת דיון בבקשה לפי סעיף 353א ישקול בית המשפט ראשית את מצבה הכלכלי של החברה התובעת. ככל ויסתבר כי אין ביכולתה של התובעת לעמוד בתשלום ההוצאות, אשר יכול וייפסקו כנגדה, גם אז אין מקום לחיוב מיידי של החברה התובעת בהפקדת הערובה, ועל בית המשפט לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות את החיוב בהפקדה. שיקולים אלה, של "נסיבות העניין", הינם בין היתר סיכויי ההליך, העובדה שמדובר בחברה כאשר לגביה הכלל הוא הפקדת ערובה, בעוד שהחריג הוא הפטור, איזון בין הזכויות החוקתיות המתנגשות: זכות הגישה לערכאות אל מול זכותו של הנתבע שלא להיגרר להליכי סרק, וכיו"ב. לבסוף ישקול בית המשפט אף את מידתיותה של הערובה המבוקשת, ביחס לתביעה שהוגשה.

מן הכלל אל הפרט

2.         בענייננו טוענים המבקשים כי המבקש 2 שורבב לתביעה מבלי שיש עילת תביעה אישית כנגדו. העובדה שהנתבע 2 הינו חלק מן התביעה מעידה על חוסר תום הלב של התובעת, מה גם שבפי המבקשים טענות הגנה טובות, וודאי לאור סכום התביעה המנופח. המבקשים מציינים את העובדה כי מאחר ומדובר בחברה בע"מ, הכלל הוא שיש לחייבה בהפקדת ערובה.

3.         המשיבה טוענת מנגד, כי התנהלותם של המבקשים קלוקלת, תוך שבתגובתה בהרחבה את  סיכויי התביעה, כמו גם את התנהלותו האישית של המבקש 2, אשר יש בה, לשיטתה, כדי לחייבו באופן אישי. מעבר לכך, צרפה המשיבה את דו"ח הרווח וההפסד בעניינה, לשנת 2012, וטענה כי לאור הנתונים בדו"ח, מדובר בחברה בעלת איתנות פיננסית, מה גם שמדובר בסכום הפקדה נמוך.

4.         די בצירוף דו"ח רווח והפסד מטעם המשיבה על מנת לעמוד בנטל המוטל לפתחה, להוכיח את מצבה הכלכלי האיתן, על מנת שתחשב כמי שסתרה את החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק.

לאחר עיון בנספח ט' לתגובה, ניתן לומר בוודאות כי מדובר בחברה בעלת יכולת פרעון המניחה את הדעת, ודאי בשים לב לסכום התביעה, אשר יש בו כדי ללמד במידת מה על סכום ההוצאות אשר יכול ויושת על המשיבה בתום ההליך. שכן, הדו"ח מעיד על רווח נקי של כ - 455,000 ש"ח בשנת 2012.

            משכך הם פני הדברים, הרי שעלה בידי המשיבה להוכיח את הנדרש ממנה בהתאם לסעיף 353א לחוק, ולסתור את החזקה לפיה, במקום שעסקינן בתובעת שהיא חברה בע"מ, יש לחייב בהפקדת ערובה. ממילא אף אין כל צורך לבחון את "נסיבות העניין" לשם הכרעה בבקשה, ודי בכל האמור לעיל, לעניין יכולתה הכלכלית של המשיבה, על מנת להביא לדחיית הבקשה.

            סוף דבר, הבקשה נדחית.

            הוצאות הבקשה בסך 1,200 ש"ח, ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום,  י"ז שבט תשע"ג, 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.