החלטה בתיק תא"מ 13382-08-12

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות ולחילופין להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.

1.         המשיב הגיש כנגד המבקשת תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכבו בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 2.4.08, ואשר בה לטענתו היה מעורב רכב המבקשת.

2.         ביום 26.11.09 הגיש המשיב את התביעה לבית משפט זה וביום 25.10.10 התקבלה החלטה המורה למשיב להפקיד ערובה בסכום של 4,000 ש"ח, להבטחת הוצאות המבקשת. נוכח העובדה כי המשיב לא הפקיד את הערובה כנדרש, נמחקה תביעתו.

3.         ביום 2.12.10 הוגשה התביעה בשנית. בעקבות בקשת המבקשת חויב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בסכום של 6,000 ש"ח. ביום 17.7.11 נמחקה התביעה, משלא הוגש תצהיר מטעם המשיב.

4.         כעת הוגשה התביעה בשלישית, מבלי שהמשיב ציין את דבר קיומם של ההליכים הקודמים ובכלל זה את ההחלטות בדבר חיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות.

5.         המבקשת טוענת כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות וזאת בהתאם לסעיף 5א(3) לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב -1952 (להלן: "החוק"), הקובע כי תקופת ההתיישנות של תובענה נגד המדינה בשל נזק שנגרם באזור בשל מעשה שנעשה על ידי צה"ל הינה שנתיים. המבקשת טוענת כי התאונה אירעה כאשר התקבל בצה"ל דיווח על זריקת אבנים לעבר כלי רכב ישראלים בכביש 505 הסמוך לכפר מרדה. בעקבות הדיווח הגיע רכב צה"לי למקום האירוע על מנת לסרוק את הציר. הנזקים הנטענים נגרמו לרכבו של המשיב כתוצאה מכך שהתהפך בעת נסיעה, מבלי שנוצר מגע בינו לבין רכב המבקשת.     

6.         המבקשת מוסיפה וטוענת, כי דין התביעה להידחות מהטעם שהמבקש הגיש תביעתו בשלישית מבלי לציין את ההליכים הקודמים וההחלטות שניתנו בעניין הפקדת הערובה, ומשום כך פעל בחוסר תום לב. לפיכך, יש לחייב את המשיב בהפקת ערובה משמעותית להבטחת הוצאותיה.

7.         המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי עניינה של התביעה הוא בתאונת דרכים רגילה, שאין לה קשר לעולה מלחמתית או למעשי טרור, למעשי איבה או התקוממות, ולפיכך לא חלה עליה הוראת סעיף 5(א)(3) לחוק. לשיטתו, הוראת סעיף 5א לחוק נוגעת לתביעה נגד המדינה עקב פעילות כוחות הביטחון באזור נגד מעשה טרור, איבה, התקוממות ולא לכל תביעה המוגשת נגד המדינה או לכל נזק שנגרם על ידי כוחות הביטחון.  מכאן, שמדובר בתביעה בשל נזק שנגרם כתוצאה מתאונה רגילה של רכב צבאי במהלך נסיעה רגילה ולא במהלך פעילות צה"ל נגד מעשי טרור, איבה או התקוממות, ועל כן החוק אינו חל על המקרה שלפנינו .

8.         המשיב מוסיף וטוען כי העובדה כי התביעות הקודמות שהגיש נמחקו אין בהן כדי להשפיע על גופה של התביעה, וכי הוא מתנגד לבקשה להפקדת ערובה, שכן עצם היותו תושב חוץ אינה מצדיקה הפקדת ערובה.

9.         בתשובה טוענת המבקשת, כי הוראת ההתיישנות המקוצרת הקבועה בחוק חלה על כל פעולות צבא ההגנה לישראל אשר בוצעו בשטחי האזור, ובכללם גם ממקרים היה מעורה רכב בטחון בתאונת דרכים. לשיטתה, הוראת ההתיישנות חלה על כל פעולה של כוחות הביטחון בשטחי האזור ללא תלות בשאלה האם מדובר בפעולה מלחמתית או לא. בעניין זה הפנתה המבקשת לפסיקה ענפה שניתנה בנושא.

10.        סעיף 5א לחוק אשר כותרתו תביעות בשל כוחות הבטחון באזור מורה כדלקמן:

"תובענה נגד המדינה או נגד שלוח של המדינה בשל נזק שנגרם באזור כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל (בסעיף זה - תובענה) תידון בכפוף להוראות סעיף זה:

(1)        בסעיף זה -

"אזור" - כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה;

"צבא הגנה לישראל" - לרבות כוחות ביטחון אחרים של מדינת ישראל הפועלים באזור;

...............................

 (3)       לא ידון בית המשפט בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה נושא התובענה, ואולם רשאי בית המשפט, אם שוכנע כי לא היתה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש את תביעתו בתוך התקופה האמורה, להאריך את התקופה בתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת; היה התובע קטין ביום המעשה, תקופת ההארכה כאמור לא תעלה על שלוש שנים;

11.        כפי שטוענת המבקשת בצדק, סעיף זה פורש בפסיקה כחל על כל מעשה שנעשה על ידי צבא ההגנה לישראל וכי אין לצמצם את תחולתו לפעולה מלחמתית או פעולת שיטור. כך נפסק, כי הסייגים הקבועים בסעיף 5א לחוק חלים על כל תביעה שתוגש נגד המדינה בגין נזק שנגרם כתוצאה ממעשה כלשהו נעשה על ידי צה"ל, בין אם הוא בעל אופי מלחמתי ובין אם לאו, ובלבד שנגרם ב"אזור" (לעניין זה, ראו: ע"א 1811/09 קליין נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו); ת"א (מחוזי חי') 1156/06 פארס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו); ת"א (י-ם) 4446/06 עלי סאלמה זיאדאת נ' משרד הבטחון (פורס בנבו); תא (י-ם) 2136/08 עזבון המנוח בן יוסף נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)).

12.        בענייננו אין חולק כי האירוע נשוא התביעה אירע בשטחי האזור, כי באירוע היה מעורב רכב של כוחות הביטחון וכי התביעה הוגשה בחלוף 4 שנים מיום התרחשות האירוע. מכאן שהוראת ההתיישנות המקוצרת הקבועה בחוק חלה על האירוע נשוא התביעה, ועל כן יש לדחות את התביעה בשל התיישנות.