החלטה בתיק תא"ח 50534-05-12

1. החלטה זו היא בבקשת הנתבעת להעביר את התובענה, שהוגשה כתביעה לפינוי מושכר לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, למסלול דיון של סדר דין רגיל, לפי תקנות 214 יב ו- 215 יב. לבקשה הוגשו תגובה, ותשובה לתגובה.

2. יש לדחות על הסף שתי טענות מקדמיות שהועלו על ידי הנתבעת, שעניינן אי התאמת התובענה להליך של תביעה לפינוי מושכר. עפ"י הטענה האחת, ההליך אינו מתאים משום שבשכירות של בית עסק עסקינן, ועפ"י הטענה הנוספת, ההליך אינו מתאים משום שעילת התביעה היא הפרה צפויה של חוזה השכירות (בשל אי מימוש אופציה להארכת תוקפו) ולא הפרת שכבר נתבצעה. אומר בקצרה שטענות אלו אינן מעוגנות בתקנות או בפסיקה, ובאשר לטענה הראשונה אוסיף גם, כי לא ניתן להסיק מדברי ההסבר לתיקון שייסד בתקנות את ההליך של תביעה לפינוי מושכר, שמחוקק המשנה התכוון לייחד הליך זה לתביעות לפינוי דירות מגורים בלבד.

3. להבדיל, יש ממש בטענות האחרות שעליהן מושתתת הבקשה להעברת הדיון להליך של סדר דין רגיל.

4. חוזה השכירות קובע שניתן יהיה להאריך את תוקפו בדרך של מתן הודעה מוקדמת בכתב מטעם השוכר, ששה חודשים מראש. אמנם, אין מחלוקת שהודעה בכתב כנדרש לא נמסרה, אך למרות זאת, בכתב ההגנה מפורטות עובדות המעלות הגנה של ממש כלפי התביעה. ראשית, נטען שנמסרו לתובעת הודעות בעל פה בדבר הכוונה להאריך את חוזה השכירות. בנוסף, נטען שלפני חלוף המועד שנקבע בחוזה להודיע על מימוש האופציה, מסרה הנתבעת לתובעת 5 שיקים לתשלום דמי שכירות עבור חמשת החודשים הראשונים של תקופת האופציה. אין מחלוקת שהתובעת קיבלה את השיקים ללא הסתייגות, ורק כעבור כחודשיים הודיעה לנתבעת על סיום השכירות בתום תקופת השכירות המקורית. זאת בעיצומו של מו"מ מתקדם למכירת הנכס, בינה לבין רוכש פוטנציאלי (מו"מ שהוליד בסופו של דבר הסכם מכר). לטענת הנתבעת, התובעת התנהגה בחוסר תום לב  כאשר עמדה באופן דווקני על הדרישה החוזית להודיע על הרצון במימוש האופציה בכתב דווקא, וזאת במטרה לסלק את הנתבעת מהנכס, נוכח המו"מ למכירת הנכס.

5. יצוין שבעקבות הטענות שהועלו בכתב ההגנה, הגישה התובעת בקשה להעדת עד נוסף, במטרה להפריך את טענות הנתבעת באשר להודעה בעל פה בדבר מימוש האופציה, שניתנה כביכול. נוכח התוצאה בבקשה הנדונה, איני נדרש להכריע בבקשה זו.

6. כפי שנקבע במספר החלטות שצוטטו על ידי הנתבעת בבקשתה (תא"ח 985-06-10 אבן ספיר נ. ויגרובסקי; ת"א (שלום באר שבע) 2128/09 דמרי נ. דמרי; תא"ח 28601-11-11 א.ב. של גלידה נ. נס לחיים), ההליך של תביעה לפינוי מושכר נועד למקרים שבהם עילת הפינוי פשוטה, ודי בבירור במסגרת הליך משפטי מזורז. במקרה הנדון, יש צורך בבירור ממצה של טענות הצדדים, ביחס למגעים שקדמו להודעת התובעת על הפסקת יחסי השכירות, ביחס לתשלומי דמי שכירות ע"ח תקופת האופציה ועוד. הנתבעת מבקשת להעיד עדים נוספים, לרבות עדים מטעם הרוכש. היקף העדויות אינו מצומצם ומשך החקירות לא צפוי להיות קצר. לא מן הנמנע שהנתבעת תזדקק, בשים לב לזכותה להליך משפטי הוגן, להליכים המקדמיים שתביעה בסדר דין רגיל מאפשרת לה כדי לאסוף את הראיות הדרושות להגנתה. שיקולים אלה הם רלוונטיים להעברת המסלול הדיוני  [תקנות 214יב. (1) ו-(4)].

7. לא נעלמה מעיני (בשים לב לאמור בתקנה 214יב(7) לתקנות) טענת התובעת בדבר הנזק שעלול להיגרם לה אם הנתבעת לא תפנה את הנכס עד תום תקופת השכירות המקורית (31.7.12), וזאת לנוכח התחייבותה כלפי רוכש הנכס, שהוא יפונה עד לאותו מועד. עם זאת, לעסקיה של הנתבעת עלול להיגרם נזק יחסי רב יותר אם תפונה מהנכס שבו היא מנהלת את עיקר עסקיה בחמש השנים האחרונות, ללא הליך משפטי ממצה. מבחינת התובעת, לדחיית הדיון יש משמעות כספית בלבד, בשים לב לחוסנה הכלכלי. לעומת זאת, גורל הדיון משמעותי הרבה יותר לנתבעת, משום שפינויה המיידי מהנכס עלול למוטט כליל את העסק שלה.

8. אשר  על כן, אני מקבל את הבקשה ומורה על העברת מסלול הדיון לסדר דין רגיל.

9. הדיון שנקבע בתובענה ליום 15.7.12 בשעה 16:00 מבוטל.

10. בשים לב לאופי התובענה, ולמשמעויותיו הכספיות של הסכסוך, אני מורה על העברת התובענה להליך מהו"ת, בהתאם לתקנות שנקבעו בפרק ז1 לתקסד"א.

11. להחלטה זו תצרף המזכירות הזמנה לפגישת מהו"ת אצל מגשר המהו"ת עו"ד ביני בר-לב, שכשבראשית ההזמנה יצוין שהמגשר מתבקש לתת קדימות לקביעת פגישת מהו"ת בתיק זה, ככל שניתן.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום,  כ"ב תמוז תשע"ב, 12 יולי 2012, בהעדר הצדדים.